החלטה בתיק א 26473/88

רקע

בנק הפועלים (להלן: "התובע/ המשיב") הינו מוסד בנקאי אשר בזמנים הרלוונטיים אישר לגורל אשר וחיה (להלן: "הנתבעים בתביעה המקורית") לבצע משיכת יתר מחשבונם כנגד התחייבותם בכתב להחזר הכספים לתובעת על פי  דפי החשבון שישלחו אליהם מעת לעת ובהתאם לספרי הבנק.

שפר גאולה (להלן: "המבקשת") חתמה כערבה להבטחת החזר חובם של הנתבעים.

לאור העובדה כי הנתבעים והמבקשת לא עמדו בהתחייבויותיהם כלפי הבנק ולאחר שכל ניסיונות התובע לגבות את החוב האמור העלו חרס, לא נותר בידיו כל ברירה אלא להגיש תביעה זו כאשר סכום החוב צמוד ומשוערך ליום הגשתה.

ביום 08/11/88 ניתן פסק דין כנגד הנתבעים. התיק בוער אך  ביום 03/03/97 ניתנה החלטה לשחזרו. לאור העובדה שהמבקשת לא הגישה כתב הגנה ניתן כנגדה פסק דין ביום 21/04/98.

לגישת המבקשת לאור מחדליו של הבנק יש לדחות את התביעה ממספר טעמים בהם:

שיהוי / התיישנות

לגישת המבקשת לאור העובדה כי ההליך נשוא התביעה הינו משנת 88, נגרם לתובעת נזק ראייתי רב לאור העובדה כי אין ביכולתה לשחזר מסמכים ואין היא מחזיקה בהם כיום דבר אשר יוכל לשמש כנגדה בתביעה הנדונה.

לגישתה לאור חלוף הזמן הרב  אשר  התביעה אשר החלה בשנת 1988 ואילו הבנק ביצע מסירה  בשנת 2007 הרי שחלפה תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק.

חובת המשיב כתאגיד בנקאי

לגישת המבקשת חובותיו של המשיב כתאגיד בנקאי אשר מחויב בחובת זהירות גבוהה לא רק כלפי לקוחו אלא גם כלפי הערב ובכך שלא פעל בהתאם לכללים הנהוגים הרי שהפר את חובת תום הלב.

ביום 12/11/07 הגישה המבקשת בקשת רשות להתגונן ובדיון שהתקיים ביום 09/12/07 ניתנה הרשות במעמד המבקשת בלבד.

בהמשך להחלטה מיום 20/02/08 ומאחר ושוכנעתי כי המשיב לא זומן כחוק לדיון הנ"ל אני מבטל את ההחלטה אשר ניתנה  ביום 12/11/07 בהעדר.

דיון בבקשת  הרשות להתגונן :

טרם אתן את החלטתי אחזור בתמצית על הקריטריונים המנחים את ביהמ"ש בבואו ליתן רשות להתגונן, שכן בחינת בקשותיו של הנתבע אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע אלא אך לבחון האם אם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. ( ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי . פ"ד ל(3), 437, 443).

לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי המצהיר דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית, במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר. (ע"א 86/66 מנחם פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ ואח'  פ"ד כ(2) 520, 522).

בכל אלו יש כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובע יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתם של הנתבעים ולאפשר להם את יומם בביהמ"ש.

טעמים אלו ועוד אוזכרו כבר בהכרעותיו של בית משפט זה ולדידי, עיקרן אחד הוא באם ניתן ואפשר יהיה לברר ולמצות את טענותיו של הנתבע בבית המשפט, ראוי, ומן הדין הוא כי ימוצו ההליכים בדרך זו ואין על בית המשפט לשלח אותו מעם פניו אם הקניית מירב המהימנות לדבריו, החלושים ככל שאפשר, אך המתיישבים, באופן סביר, עם נסיבותיו העובדתיות של המקרה, מורים על קיומה של הגנה חוקית ולכאורית מול טענות התובע.

כאמור, אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן ודרכי הוכחתן של הראיות ובנוסף, אין בטענות הנתבע די כדי להוכיח כי כל מטרותיו הן למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים הנובעים מהליך המקוצר, טענותיו של הנתבע אינן אך "סתמיות" ומשלא נתבדו והופרכו בחקירתו הנגדית, קיימת בהן עילה לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסת התובע.

לאור האמור לעיל ולאור ההלכות שנקבעו על חשיבות גישת האזרח לערכאות והכרה בזכות זו כזכות חוקתית, הנני נותן לנתבעת רשות להתגונן.  בין היתר תוכל הנתבעת לטעון לנזק הראייתי שנגרם לה כתוצאה מהשהיית ההליכים זמן כה רב.

מאחר ומסתמנת נטייה להחמיר עם הנתבעים בפרט כאשר הגנתם לוקה בחוסר בהירות, חוסר פירוט וכאשר אין לנתבעים סיכויים רבים להוכיח את הגנתם (ראה ע"א 680/89 - בן אבו שיווק והפצה נ' בנק המזרחי המאוחד - פ"ד מה (3) 757 וכמו-כן  ראה ע"א  519/65 - ברזילי נ' קשת, פ"ד  כ (2) 141, וכן ע"א 244/66, מזרחי נ' בראון, פ"ד  כ(4) 90,  וכן - ע"א 38/77, צימרינג נ' גורדין, פ"ד לא (3) 40), הנני מוצא מקום להשתמש בסמכותי על פי תקנה 210 לתקנות סדר דין אזרחי ולהתנות את מתן רשות להתגונן בהפקדת ערובה.

לאור העובדה כי בקופת בית המשפט מופקד כיום סך בגובה 30,000 ש"ח יום מופקדים בתיק בית המשפט).  הערובה הנוספת שתושת על הנתבעת תהיה בסך 6,000 ש"ח להפקדה תוך 30 יום בלבד (ובסה"כ 36,000 ש"ח).

הוצאות הבקשה והדיון בסך 1,000 ש"ח ישולמו בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.