הנתבעים מבקשים לקבוע כי העיקול שהוטל על נכסיהם יסתכם, לכל היותר, בסכום של 2,218,482 ש"ח (כ - 540,000$), ובנוסף להמיר את העיקולים באופן שהם ייוחדו ויוטלו על מספר נכסים:
(א) בית המצוי ברח' הרצל 33 יהוד, ששוויו, לכל הפחות 290,000$.
(ב) דירה המצויה ברח' ביקובסקי 6 יהוד, ששוויה 80,000$.
(ג) דירה המצויה ברח' מרכוס 19 יהוד, ושוויה 80,000$.
(ד) כספים המצויים באליהו חברה לביטוח בע"מ, שיתרתם 89,600$.
בנוסף, עותרים הנתבעים להורות לתובעים לחתום על כל המסמכים לשם קבלת כל ההיתרים והאישורים לבית נשוא התביעה.
התובעים מצדם, ביקשו לחייב את הנתבעים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם בבקשה הנוכחית. התובעים לא הפנו למקור חקיקתי או אחר שמכוחו ניתן לחייב מבקש בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב, ככל שתידחה בקשת הביניים שהגיש, ולכן נדחית בקשת התובעים.
צו העיקול הוטל על זכויות הנתבעים בנכס מסויים ברח' טננבאום 10 ו-14 ביהוד, וכן על זכויותיהם במניות חברת ביטוח, בכלי רכב ובכל זכויותיהם אצל כל אחד מ-35 המחזיקים, וכל זאת עד לסכום של 2,600,000. בנוסף, ניתן צו הגבלת שימוש בנכס המקרקעין האמור.
הנתבעים הגישו בקשה לביטול העיקול, שנדחתה בהחלטה מיום 5/2/07.
ראשית, סכום העיקול תואם לסכום הסעד הכספי שנתבע בפועל (וצויין בפתח כתב התביעה); מכל מקום, גם אם נפלה טעות בהחלטה קודמת, לא זו הדרך לתקנה. הבקשה בעניין זה נדחית.
במסגרת החלטתו הנ"ל, התייחס כב' השופט ברוך להצעת הנתבעים, לייחד נכס או נכסים חלף העיקול, אך מאחר שעמדתם בדבר זהות הנכס החלופי לא הייתה קוהרנטית לחלוטין במהלך הטיעונים, לא נקבעה הוראה אופרטיבית בעניין. כב' השופט ברוך קבע כי
"המשיבים טענו, לכל אורך הדרך, כי שווי הנכסים הכפופים לצו העיקול הינו גבוה מסכום העיקול (2,600,000 ש"ח). בסעיף 6 לצו העיקול נקבע (כמקובל בצווים מסוג זה), שעל המבקשים למנוע מצב מעין זה, או לפעול לתיקונו במקרה שיתברר כי הוא מתקיים (והמבקשים בענייננו לא טענו דבר בעניין). מכל מקום, גם המשיבים לא פירטו את טענתם באופן מבוסס ומדויק, ולכן קשה להתייחס לכך באופן רציני בשלב זה...מכל מקום, אני שב ומציע לצדדים, להסכים על ייחוד נכס מסויים (או אולי יותר, בהתאם לשווי אותו נכס) כבטוחה לביצוע פסק הדין, חלף העיקול. לשם כך, יש להצטייד בחוות דעת שמאית ואז להגיש הסכמה כתובה. בהעדר הסכמה, יוכלו המשיבים להגיש בקשה בענין זה, אך עליה להיות נתמכת בראיות, כמוצע לעיל" (עמ' 11 להחלטה).
מכאן, כי הגשת הבקשה הנוכחית נובעת מההחלטה הקודמת, ובוודאי שאינה מהווה ניסיון לערער עליה, בהקשר האמור (בניגוד לטענת התובעים).
בהערכות השווי של הנכסים החלופיים האמורים, הסתמכו הנתבעים על שני מקורות: חוות דעת שמאית שנערכה על ידי מר אייל שיחור, שמאי מקרקעין, והערכת שווי שנערכה על ידי עו"ד שלומי יפה, שמאי מקרקעין, ככל הנראה לבקשת בנק הפועלים. כלומר, הנתבעים מבססים את בקשתם על שומה אובייקטיבית (לפחות לכאורה) של שווי הנכסים האמורים. ככל שלתובעים השגות שונות לגבי השיקולים שבבסיס השומות, הרי שהיה עליהם לצרף חוות דעת נגדית לתגובתם, או לכל הפחות, לבקש להאריך את המועד להגשתה.
עם זאת, לבקשה צורפו רק שני עמודים מתוך חוות דעתו של מר אייל שיחור ולא מצאתי התייחסות לשווי הבית ברח' הרצל, שהנתבעים העריכו את שוויו ב-290,400$ (השווי הגבוה ביותר מבין הנכסים החלופיים). הנתבעים מתבקשים להפנות למקום המדוייק בשומה המתייחס לשווי נכס זה, ולצרפה.
כמו כן, יש לבקש את המרת העיקול בהתאם לערכם של הנכסים בשקלים, על פי שער הדולר נכון להיום, ולתת הסבר לגבי טיבם של סכומי הפידיון המצויים אצל אליהו חברה לביטוח בע"מ, והמופיעים בנספח ד' לבקשה. אציין, כי בניגוד לטענת התובעים, איני סבור כי קיימת בעייתיות כלשהי בהסתמכות על שומה שנערכה לבקשת הבנק הפועלים, ואינה תוצאה של פנייה מיוחדת מצד הנתבעים.
לאור האמור, אני סבור כי ניתן, מבחינה עקרונית, להורות על המרת הנכסים והזכויות הכפופים כעת לעיקול, בנכסים ובזכויות המופיעים בבקשה, אך זאת בכפוף להשלמת הנתונים הראיתיים האמורים. ככל שהנתונים לא יושלמו או יתוקנו כנדרש, תידחה הבקשה.
השלמה, כאמור, תוגש תוך 20 יום.
הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי מטרתה של הבקשה למתן צו למניעת שימוש בנכס, היא למנוע את הוצאת המקרקעין באופן סופי מרשותם או מחזקתם, בדרך של מכירה, שיעבוד או שינוי מצב הזכויות, אך מנגד, לטענתם, לא הוגשה למתן סעד המונע מהם להשכיר את הנכס, וממילא אין כל איסור להשכירו. בתגובתם, טוענים התובעים כי אין מקום לדון בשלב זה בפרשנות הראויה לצו הגבלת השימוש בנכס, כל עוד תלויה ועומדת בקשתם לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט, עקב הפרת הצו האמור מצד הנתבעים. התובעים טוענים, כי הבקשה טרם הומצאה לנתבעים שכן בית המשפט טרם חתם על ההזמנה לדין המצורפת לבקשה.
הבקשה על פי פקודת ביזיון בית משפט (בש"א 19677/07) הוגשה ביום 11/10/07, בעוד שהבקשה הנוכחית הוגשה ביום 9/10/07, אך מכל מקום, אני מסכים עם התובעים בכך שמן הראוי כי הדיון בהיקף צו ההגבלת השימוש בנכס ייערך במסגרת בש"א 19677/07, ולא במסגרת הבקשה הנוכחית.
יש לראות בהחלטה זו כהמצאה. תגובה תוגש תוך 20 יום.
