החלטה בתיק א 2602/01

עניינה של החלטה זו במינוי מומחה מטעם בית המשפט.

בתיק זה הוגשו חוות דעת של מומחים הן מטעם התובעת, והן מטעם הנתבעים 9-11 (להלן: " זיו"). חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים התייחסו לשאלת רשלנותם הנטענת של זיו בעריכת חוות דעת מטעמם מיום 14.3.92 (להלן: " חוות דעת זיו").

מטרתה של חוות דעת זיו היתה לבצע הערכה כלכלית של שווי זכויות על פי הסכם ניהול שנחתם ביום 29.3.93. בהתאם להסכם זה, נקבע תשלום של דמי ניהול למנהלי החברה התובעת " בשיעור השווה למחצית מריווחי החברה (חברת פריים מאתיים 32 בע"מ ששמה שונה לקווי אשראי (מרכז) בע"מ) לפני מס".

במהלך הדיונים הועלתה על ידי בית המשפט האפשרות של מינוי של מומחה מטעם בית המשפט. לבקשת בית המשפט, פנו הצדדים למומחה ששמו הועלה על ידיהם, בניסיון לבחון את האפשרות כי הוא ישמש כמומחה מטעם בית המשפט בתיק.

יחד עם זאת, הוסכם כי במקביל לפנייה למומחה, יישמעו הראיות בתיק, מטעמי יעילות הדיון.

המומחה אליו פנו הצדדים הודיע בסופו של דבר כי לא יוכל לקבל עליו את המינוי. שמיעת הראיות הסתיימה. הצדדים כולם בקשו כי בית המשפט יימנע מלמנות מומחה מטעמו, וכי הוא יורה על הגשת סיכומים בכתב.

באותו שלב נעתרתי לבקשת הצדדים, וזאת כדי לבחון, לאחר שיוגשו הסיכומים, האם נדרש מינוי של מומחה מטעם בית המשפט, או שמא ניתן להכריע במחלוקות ללא מינוי כזה.

סיכומי הצדדים הוגשו. לאחר עיון בהם סברתי כי מן הראוי שבית המשפט יסתייע במומחה מטעמו לצורך ההכרעה.

מינוי "מומחה מייעץ"

מכוח החלטה מיום 6.8.08, התבקשו הצדדים להביע את עמדתם ביחס לאפשרות כי בית המשפט ימנה "מומחה מייעץ" מטעמו, חלף האפשרות למנות מומחה מטעם בית המשפט שיגיש חוות דעת.

הנתבעים התנגדו למינוי של מומחה מייעץ. לטענתם, אם בית המשפט זקוק לסיוע של מומחה מייעץ - פירוש הדבר כי התובעת לא הרימה את הנטל שהוטל עליה. התובעת לא התנגדה למינוי מומחה מייעץ, אך עתרה כי אם ימונה מומחה כזה, כי כל הליך הבדיקה שלו ייעשה בדרך של כל מומחה המתמנה על ידי בית המשפט.

בישיבת יום 2.10.08, העלו הצדדים את טענותיהם ביחס למינוי מומחה מייעץ. בנוסף, נבחנו בישיבה זו אפשרויות נוספות כגון זימון שני המומחים פעם נוספת לבית המשפט - תוך מתן אפשרות לחקירה נוספת שלהם, ולהעלאת שאלות על ידי בית המשפט. לאחר ישיבה זו, חזרו הצדדים והביעו את עמדותיהם ביחס לאופן המשך ניהול ההליך. הנתבעים התנגדו למינוי של מומחה מייעץ, והסכימו להצעה לפיה המומחים מטעם הצדדים יזומנו פעם נוספת לחקירות על ידי בית המשפט והצדדים.

בהעדר הסכמה למינוי מומחה מייעץ, ומאחר שמדובר בפרוצדורה חריגה שאיננה קיימת בתקנות - אין מקום למינוי מומחה מייעץ.

מינוי מומחה מטעם בית המשפט

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, אני סבורה כי יש מקום למנות בתיק זה מומחה מטעם בית המשפט.

כפי שהובהר לעיל, האפשרות למנות מומחה מטעם בית המשפט עלתה בדיונים בתיק, עוד מראשיתם. רק בשל קושי למצוא מומחה מוסכם אשר יסכים לקבל עליו את המינוי - לא מונה בסופו של דבר מומחה כזה.

כאמור, מאחר שהדיונים בתיק התקיימו במקביל לניסיון למינוי מומחה, הסתיימה פרשת הראיות בטרם מונה המומחה.

היום, לאחר עיון בכול החומר שבתיק וקריאת הסיכומים, אני סבורה כי לא נכון יהיה להכריע בתיק ללא הסתייעות במומחה מטעם בית המשפט. התיק מעורר שאלות סבוכות רבות בתחומי החשבונאות והמימון, שאלות שלבית המשפט אין מומחיות בהן. העובדה כי מתעוררות שאלות שבמומחיות - אין פירושה לטעמי בהכרח כי התובעת לא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה, כפי שנטען על-ידי הנתבעים. מובן כי בסופו של דבר, יקבע בית המשפט לאור כל החומר האם התובעת הרימה את הנטל אם לאו, אולם אני סבורה כי מן הראוי כי הדבר ייעשה לאחר שמומחה מטעם בית המשפט ייתן את דעתו על המחלוקות שנפלו בין שני המומחים מטעם הצדדים.

תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי בית המשפט רשאי למנות מומחה לענין שבמחלוקת "בכול עת", קרי גם לאחר הגשת הסיכומים (ר' גורן, סוגיות בסדר אזרחי, מהד' 8, עמ'
 221).