החלטה בתיק א 25828/06

1. המשיבה (להלן - "אל על") העסיקה את אביב טל (להלן - "הנפגע"), אשר נפגע בתאונת דרכים ביום 18.4.99. התאונה הוכרה גם כתאונת עבודה, ואל-על שלמה לעובדה את דמי הפגיעה, בהיותה מעביד מאושר, הכל בהתאם לתקנה 22 לתקנות הביטוח לאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד - 1954.

2. המבקשות ביטחו את הרכב במועד התאונה, והן אחראיות לפיצוי הנפגע בגין נזקי הגוף שאונו לו בתאונה.

3. ביום 11.4.06 הגישה אל-על תביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקשות, להשיב לה את הסכומים ששלמה כדמי פגיעה לנפגע, על יסוד החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), תשכ"ד - 1964 (להלן - "חוק ההטבה") ודיני עשיית עושר ולא במשפט.

4. ביום 22.5.06 הוגשה בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, לאחר שכתב התביעה נמסר למבקשות ביום 20.4.06 ולא הוגשה במועד בקשת רשות להתגונן. ביום 25.5.06 נחתמה על ידי פסיקתא על סכום התביעה בסך 2,872.20 ש"ח, בצרוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

5. ביום 27.7.06 הגישו המבקשות את הבקשה דנן לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה וכן להארכת המועד להגשת בקשה לדחיית התובענה ו/או מחיקת הכותרת ו/או מתן רשות להתגונן.

טענות המבקשות

6.      לטענת המבקשות, פסק הדין לא הומצא להן, ועל קיומו למדו המבקשות רק לאחר שהוגשה על ידן בקשה להארכת מועד.

7.      המבקשות טוענות בבקשתן כי הנימוק לאי הגשת בקשת רשות להגן במועד נובע מטעות משרדית. כפי שפרטה עו"ד בקי הוכמן ינוגרייז, העובדת בהדר חברה לביטוח בע"מ בתצהירה התומך בבקשה, כתב התביעה נתקבל במשרדה ביום 23.4.06, ולפיכך בטעות סברה כי זה המועד שבו התקבלה התביעה בחברת הביטוח, ואף גורם לא יידע אותה כי כתב התביעה התקבל במשרדי המבקשות כבר ביום 20.4.06.

8.                  ביום 10.5.06 הועברה התביעה לטיפולה של ב"כ המבקשות - עו"ד פלושניק. כתב התביעה  התקבל על ידי עו"ד פלושניק כשבוע לאחר מכן ביום 17.5.05 תוך שגם היא הוטעתה לסבור כי מועד קבלת כתבי בי-דין הוא 23.4.06 ולא 20.4.06, בין היתר מאחר והסתמכה על מכתב הלוואי של מרשותיה אשר צורף לכלל החומר שהועבר אליה.

9.                  לפיכך, ביום 22.5.06 שלחה עו"ד פלושניק לבית המשפט באמצעות הפקס. בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן, עד ליום 10.6.06. הבקשה הוגשה גם בהגשה ידנית ביום 23.5.06, כעולה מעותק הבקשה המקורי הנושא את חותמת "נתקבל" המקורית של בית המשפט, אשר הוגש במיוחד לתיק לבקשתי.

10.              הבקשה להארכת מועד לא תוייקה בתיק ולא הועברה להחלטת רשם או שופט.

11.              יום קודם לכן, ביום 22.5.06 הוגשה הבקשה למתן פסק דין בהעדר בקשת רשות להתגונן. יוצא איפוא, לטענת המבקשות, כי במועד שבו נחתמה הפסיקתא, ביום 25.5.06, הוגשה כבר לבית המשפט בקשתן של המבקשות ליתן להן ארכה להגשת בקשת הרשות להתגונן, אך טרם נתנה בה החלטה.

12.              בנסיבות אלו טוענות המבקשות כי הסיבה לאי הגשת בקשת הרשות להתגונן במועד מושתתת על "טעות בתום לב, אשר לא רק זו שאינה עולה כדי רשלנות, אלא המבקשות פעלו והגישו בקשה להארכת מועד להגשת בקשות הרשות להגן, אם כי כאמור, התברר בדיעבד, כי נפלה טעות בתום לב, ביחס למועד קבלת כתבי בית דין" .

13.              באשר לסיכויי הגנתה טוענת ב"כ המבקשות כי סיכויים אלו טובים שכן עומדות לה מספר טענות מבוססות, כדוגמת טענת התיישנות התביעה הן על פי הגישה החוזית  והן על פי דיני ההתיישנות הכלליים. עוד טוענות המבקשות כי אין ההליך ראוי להתברר במסגרת תובענה בסדר דין מקוצר היות והתובענה איננה על "סכום קצוב" כפי שנקבע בתקנות, מה גם שהמבוטח זכה כבר מאת הנתבעות לפיצוי בגין נזקו כפי שניתן ללמוד משטר הפיטורין עליו חתם דבר המצביע על העדר עילת תביעה כנגד המבקשות; המבקשות מוסיפות לטעון כי הן פרעו מלוא חיוביהן וכי אין התובענה עוסקת בתשלומי "הטבה" כמשמעם בחוק הטבת נזקי גוף אלא בתשלומי חובה החלים על מעביד.  אלו הן בקליפת אגוז טענות המבקשות.

טענות המשיבה:

14.              בתגובה אשר הוגשה על ידי המשיבה לבקשה לביטול פסק דין, טוענת אל על כי אין מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק. ב"כ אל-על מסתמך על החלטת כב' השופט א. רובינשטיין ברע"א 8940/95 יוסף חממי נ' נדרה חדד, (פורסם בנבו) לפיו גם כאשר כתב ההגנה כבר הגיע למזכירות, ובטעות לא הובא בפני השופט עובר למתן פסק הדין בהעדר הגנה, אין בכך כדי לחייב את ביטולו של פסק הדין מחובת הצדק. על אחת כמה וכמה כשעסקינן בבקשה להארכת מועד שלא הובאה בפני בית המשפט עובר לחתימת הפסיקתא.

15.              ב"כ המשיבה סבור כי סיכויי ההגנה של המבקשות קלושים הם, ודוחה אחת לאחת את טענותיהן המשפטיות. כך, למשל, נדחית הטענה כי תביעת המטיב איננה עצמאית, ונטען ע"י בא כוחה כי מטרת חוק ההטבה אינה יצירת סובריגציה לטובת המיטיב לגבי הסכומים ששילם לנפגע אלא עניינה עילת שיפוי עצמאית; במקביל גורס כי התביעה לא התיישנה על פי אף דין, שיהוי לא מתקיים, והתובענה אכן כן ראויה להתנהל במסגרת הליכי סדר דין מקוצר.

דיון

16.               לאחר שעיינתי בטענות הצדדים אני מוצאת כי יש מקום לביטול פסק הדין. יש רק להצטער על כך, שהצדדים בחרו לילך בדרך של התדיינות בתיק שסכום התביעה בו כה פעוט, במקום לנסות לסלק התביעה מחוץ לכתלי בית המשפט. אך על עניין זה אתן דעתי במסגרת פסיקת ההוצאות.