בפני בקשת נתבעת 1 (להלן:
"המבקשת") לפסיקת הוצאות לזכותה לאור מחיקת התביעה בהתאם להודעת המשיבה מיום.
לטענתה, נדרשה לעזוב את מקום עבודתה בנתניה ואת עובדיה שנדרשו למלא את מקומה ולהופיע פעמיים בבית משפט זה, על לא עוול בכפה ומשכך נגרמו לה הוצאות, טרדה ועוגמת נפש.
לטענתה, אין לה כל קשר עם המפורט בכתב התביעה והודיעה על כך לב"כ המשיבה כבר בדיון הראשון, אולם בקשתה לא נענתה ומשכך מתבקש הפיצוי.
לטענת המשיבה יש לדחות את הבקשה בטענה, שהתביעה כנגד המבקשת נמחקה לאור תוכנו של דו"ח החקירה שנערך ע"י משרד החקירות "ויצמן-יער", הקובע ששני הנתבעים, המבקשת ואחיה, נמצאים בקשיים כספיים. מכיוון שנגד הנתבע האחר ניתן פסק דין, החלה המשיבה בנקיטת הליכי הוצאה לפועל כנגדו בלבד, לחסוך בעלויות ניהול התביעה כנגד המבקשת לעת עתה. בקשתה למחיקת התביעה כנגד המבקשת הוגשה, על מנת להקטין את הוצאותיה בתיק ההוצאה לפועל ולרכז את כל הליכיה כנגד האח בלבד.
לטענתה, דו"ח החקירה מעלה כי בניגוד לכל המצגים אותם הציגה המבקשת, קיים קשר יומיומי בינה לבין אחיה, המתבטא בניהול שני עסקים בתחום לבני נשים בנתניה על ידה, באחת מהן עובדת אשתו של האח ואילו אחיה מנהל עסק דומה באילת. כל טענותיה של המבקשת, שאינה מצויה בקשרים עם אחיה, אינם עובדים במבחן המציאות וזאת בלשון המעטה, הגם ששמה של המבקשת מופיע על חוזה השכירות איתה ומעולם לא הגישה תלונה במשטרה כנגד אחיה על שימוש בשמה ללא הרשאה. מדו"ח החקירה עולה שטענת המבקשת כי נאלצה לאייש את החנות בשתי עובדות, אינה נכונה מאחר ובחנות עובדות שתי עובדות שכירות בדרך קבע שאחת מהן כאמור היא אשתו של האח.
באשר לטענת הסבל וההוצאות, טענות אלה אינן רלוונטיות, מאחר שאין במחיקת התביעה משום הודאה בטעות אלא משיקולי כדאיות בלבד ובמידה והנסיבות ישתנו, שומרת המשיבה לעצמה את הזכות להגיש את תביעתה מחדש כנגד המבקשת.
דיון
נושא הוצאות המשפט הוא אחד הנושאים הרגישים שבין בעלי הדין,בינם לבין עצמם ובינם לבין בית המשפט.בית המשפט נזקק לנושא ההוצאות בתום הדיון.
תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984
51"1. הטלת הוצאות [475(א), 476(א) רישה, 476(ד), 479 ,478] (תיקון תש"ן)
(א) בתום הדיון בכל הליך, יחליט בית המשפט או הרשם, לעניין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט (להלן - הוצאות) לטובת בעל דין אחר, אם לאו.
(ב) החליט בית המשפט או הרשם לחייב בעל דין בהוצאות, רשאי הוא לקבוע את סכום ההוצאות לפי שיקול דעתו, בכפוף לאמור בתקנה 512.
(ג) בדיון המתקיים בערכאה ראשונה, תינתן לבעלי הדין הזדמנות להשמיע את טענותיהם בדבר סכום ההוצאות או שיעורן לפני מתן הצו להוצאות.
(ד) ניתן צו להוצאות בהליך פלוני, לא ייפגע הצו על ידי כל צו אחר להוצאות שיינתן לאחר מכן שלא בדרך של ערעור על הצו הראשון."
בתום כל הליך - תביעה, תביעה שכנגד, בקשה, ערעור וכדומה- יתייחס בית המשפט או הרשם לנושא ההוצאות, אף שבעל הדין לא עתר במיוחד לקביעה כזו. יש לשים לב, כי במונח "הוצאות" בתקנות, כלולים שכר טרחת עורך דין.
פסיקת הוצאות מסורה לשיקול דעתה של הערכאה השיפוטית שלפניה נדון העניין, אך הכלל הוא שבאין נסיבות מיוחדות המצדיקות לשלול מבעל דין שזכה את הוצאותיו, יהא אותו בעל דין זכאי לפסיקת הוצאות, (ע"א
1894/90 פלאטו שרון נ' אסולין פ"ד מו (4) 822,829
).
אופן ניהול הדיון על ידי בעלי הדין הוא אחד השיקולים שניתן להביא בחשבון בעת הטלת ההוצאות. (ע"א 136/92
ביניש עדיאל נ דניה סיבוס חברה לבנין, פ"ד מז (5) 114,131).
(נשיא בית המשפט המחוזי ת"א-יפו,כבוד השופט אורי גורן,
"סוגיות בסדר דין אזרחי"
,מהדורה שביעית ,סיגא הוצאה לאור בע"מ,תשס"ג 2003,עמ' 548-550.)
סעיף 1 לכתב ההגנה של המבקשת מיום 10.7.05:
"מספר הזהות שלי שמצוין בכתב התביעה אינו שלי ולא מדוייק!
