מונחת בפני בקשה למתן צו למסירת ספרי הנהלת חשבונות.
בתאריך ה - 26/03/07 הגיש מר שלמה פילו (להלן:
"המשיב") תביעה כנגד מר בן ששון יום טוב (להלן:
"המבקש") בעבור שכר טרחתו בגין ייעוץ מס אשר ניתן למבקש אך לא שולם לו. בתאריך ה - 27/05/07 הוגש כתב ההגנה וכן תביעה שכנגד בו פירט המבקש את הלך הדברים לשיטתו.
בתאריך ה - 12/08/07 הגיש המבקש את הבקשה שבנדון. לטענתו, יושבים אצל המשיב חומרי הנהלת חשבונות אשר בלעדיהם יינזק על ידי מס הכנסה באם לא יגישם בהקדם. המדובר בחומרי הנהלת חשבונות לשנת המס 2006 לרבות פנקסי מע"מ לאותה שנה, חשבוניות, קבלות וכו'.
עוד בכתב ההגנה שהגיש המבקש ציין כיצד המשיב מעכב חומרים אלו ללא כל עילה ממשית ותוך גרימת נזקים למבקש. זוהי טענתו העיקרית של המבקש לסעד הנדון -
"המבקש יטען כי עיכוב המסמכים איננו כדין מאחר וזכות העיכבון במהותה הינה זכות שעל-פיה יוכל המעכב להיפרע מן הנכס שברשותו. נימוק זה לא קיים לגבי מסמכים חשבונאיים. אמנם נימוק זה או טיעון זה בקשר למהותו של העיכבון האם הוא רק אמצעי לחץ או ערובה שניתן להיפרע ממנה שנוי במחלוקת הפסיקה. לפיכך, נמצא כי לדיעה זו המשיבים פוגעים בזכות יסוד ע"פ חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. בזכות קניינו של המבקש במסמכים."
במילים אחרות טוען ב"כ המבקש המלומד כי במקרה שבפני, המשיב מחזיק בניירות יקרי ערך למבקש (כי בלעדיהן אינו יכול להגיש דו"ח למס הכנסה בקשר להכנסותיו והוצאותיו לשנת המס 2006) ומשכך קיימים על המבקש לחצים רבים לסיום התביעה. אולם, באם הלחץ על המבקש לא יועיל, ואף יתרה מכך, יחליט המבקש לא להתייצב לדיונים במודע ואף לקבל פסק דין כנגדו, לא יוכל המשיב לקחת את הניירות דנן ולמוכרן, לא יוכל המשיב להגיש בקשה לביצוע הניירות בלשכת ההוצאה לפועל. אותן ניירות יוותרו במקומן כאבן שאין לה הופכין. משכך, אין כל טעם בעכבון הניירות ויש לחייב את המשיב להחזירן לידי המבקש.
מנגד, טען ב"כ המשיב כי הפסיקה איננה מחייבת בעניין זה וכי לא קיימת הלכה מפי בית המשפט העליון. לשיטתו קיימים מספר פסקי דין של בית המשפט המחוזי אשר הכירו בזכות העכבון כאמצעי לחץ אשר הובילו ל"עסקת חליפין" בהן הושבו הנכסים שעוכבו מול הפקדת סכומים בקופת בית המשפט כפיקדון. ראה בר"ע (ב"ש) 698/00
מוריס אזולאי רו"ח ואח' נ' ר.א.ם.ד.ר בע"מ ואח' (פורסם בנבו) בו אמר כב' הש' נדל כך -
"זכות העיכבון הינה אמצעי לחץ ולא אמצעי ענישה. לכן, אם ניתן להשיג את מטרת העיכבון בדרך אחרת, יש לפעול בדרך זו. דרך זו חייבת לאזן בין האינטרסים של שני הצדדים. מהצד האחד לשחרר את המסמכים ומהצד האחר להגן על זכותם של המבקשים להבטחת החוב ... אם ניתן להסדיר את העניין בדרך אחרת, ראוי לעשות כן. הדרך המוצעת הינה הפקדת סכום החוב בבית משפט. בכך האינטרס של שני הצדדים מוגן."
דרך זו, מקובלת עלי. זאת, במיוחד לאור העובדה כי היא מבוססת על גישת בית המשפט העליון, בעודה נותנת לבתי המשפט את שיקול הדעת בכל עניין לגופו. כך קבע כב' הש' קיסטר עוד בשנת 1974 -
"
ניתן להחליף את הערובה הבטוחה כדי החוב של העכבון בערובה אחרת אם הדבר נראה לבית-המשפט." (ע"א 270/73,
שומוט בע"מ ואח' נ' בן ציון ואח' פ"מ כט(1) 393, 395)
הזכות לעיכבון מבוססת במספר חוקים, כגון חוק המטלטלין, התשל"א - 1971, חוק השומרים, התשכ"ז - 1967 ולעניינינו, חוק חוזה קבלנות, התשל"ד - 1974. בחוק זה נקבע כי לקבלן קיימת הזכות לעכב בידיו כל נכס שמסר לו המזמין עד אשר ישולם לו שכרו.
מבלי לקבוע מסמרות לעניין צדקתם של הצדדים שבפני בתביעה העיקרית, הרי שלשיטתי יהיה זה הדבר הצודק והנכון לחייב את המשיב להעביר את המסמכים המבוקשים לידי המבקש תוך חיוב המבקש בהפקדת ערובה מספקת לטעמי בקופת בית המשפט.
דא עקא, כי אין בדעתי לחייב את המבקש להפקיד את מלוא הסכום הנתבע. בנסיבות העניין, החלטה שכזו לא תהיה מידתית. זאת, עקב שתי סיבות. ראשית, מהות הבקשה העיקרית הינה המסמכים הנדרשים להגשת דו"ח למס הכנסה בעבור שנת המס 2006. אלו המסמכים המהותיים אשר בלעדיהם יכול להגרם למבקש נזקים ממשיים משלטונות המס. משכך, חלק מהמסכמים שהתבקשו אינם רלוונטים לעניין ולא ייגרם למבקש נזק באם לא יקבלם לידיו. שנית, הרי שעל פי כתב התביעה של המשיב, קיים למבקש (כביכול) חובות בגין שכר טרחה, אולם קיימת רשימה מפורטת של כספים אשר הועברו למשיב על חשבון שנת 2006. משכך, לא ניתן לטעון בפני כי שכר טרחתו של המשיב לשנת המס 2006 לא שולמה במלואה.
ודוק: לדידי, זכותו של קבלן להפעיל את זכות העיכוב קיימת
רק לגבי הנכס שבגינו לא שולם בגין השירות שניתן ולא בקשר לנכסים אחרים שבדרך זו או אחרת הגיעו לידיו. לשון אחרת: לתובע זכות לעכב את החשבוניות והמסמכים של שנת 2006 רק כנגד חוב הנתבע הנטען לגבי שנה זו ולא לגבי חובות הנטענים בקשר לשירות שניתן בגין שנים קודמות ואשר לדידו לא שולמו.
הסכום שבגינו חוייב הנתבע ע"י התובע בשנת 2006 הוא
12,780 ש"ח (1/06 - הנ"ח - 2/06 - דו"ח שנתי) ממנו יש להפחית את הסכומים ששולמו ע"ח הנ"ח באותה שנה (3/06 - 1,500 ש"ח, 4/06 - 2,097 ש"ח, 5/06 - 1,049 ש"ח ו - 1/10 - 1,733 ש"ח) הכל כמפורט בכרטיס הנהלת החשבונות
של התובע שצורפה כנספח א' לכתב התביעה.
אי לכך החלטתי הינה כדלקמן -
א. המשיב יעביר למבקש את המסמכים הממוספרים בבקשת המבקש כ - 2,3,4, ו- 7.
ב. המסמכים יועברו לידיו של המבקש רק לאחר שיופקד על ידו בקופת בית המשפט סך של 3,901 ש"ח.
מסירת המסמכים לידי הנתבע תבוצע תוך 3 ימים מרגע ההפקדה.
