החלטה בתיק א 2518/00

מבוא

בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין אשר ניתן על ידי, במסגרת התיק שבכותרת, ביום 30.5.05.

המשיבה הגישה תגובה, לפיה היא מתנגדת לבקשה מטעמים שפרטה בתגובתה.

בהתאם להחלטתי מיום 30.3.06 ניתן על ידי צו ארעי לעיכוב ביצועו של פסק-הדין עד למתן החלטה בבקשה זו.

העובדות הצריכות לעניין

העובדות הצריכות לעניין פורטו בהרחבה בפסק-הדין ועל כן אפרטן בקציר האומר;

בין השנים 1999-1993 המבקשת חייבה את המשיבה, אשר החזיקה בנכסים בתחום שיפוטה של המבקשת, בגין "אגרת שירותים", בגובה 1/3 מהארנונה הכללית מכוח סעיף 27(א) לחוק העזר לתל אביב-יפו (שמירה על הסדר והניקיון), תש"מ-1980.

במועד מאוחר יותר נקבע על ידי בית המשפט העליון, כי "אגרת השירותים" הינה למעשה חיוב מוסווה בארנונה או במס ולכן סעיף 27(א) לחוק העזר סותר חקיקה ראשית, לפיה גופים כגון המשיבה פטורים מארנונה. מטעם זה הוכרז על בטלותו מעיקרא של סעיף 27(א) לחוק העזר.

על רקע האמור, הגישה המשיבה תביעה כספית להשבת הכספים אשר גבתה ממנה המבקשת כ"אגרת שירותים".

ביום 30.5.05 ניתן על ידי פסק-דין המחייב את המבקשת להשיב למשיבה את כספי "אגרת השירותים" אשר נגבו ממנה במהלך השנים עד גבול תקופת ההתיישנות. סכום ההשבה עומד כיום על כ- 32 מיליון ש"ח.

על פסק-הדין הוגש ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 7064/05), אשר נקבע להשלמת טיעון בעל-פה ליום 12.6.06.

ממועד מתן פסק-הדין התנהלו בין הצדדים מגעים לסיום ההליך בפשרה ולפיכך הסכימו הצדדים כי עד למיצוי המו"מ ביניהם לא תעמוד המשיבה על תשלום הסכום הפסוק והמבקשת לא תפנה לבית המשפט בבקשה לעיכוב פסק-הדין. לאחר שהמו"מ לא צלח, הוגשה הבקשה שבפני.

להשלמת הדיון יצוין, כי בינתיים שונה המצב המשפטי ומשנת 2006 ואילך, מושת על כל הנישומים שהיו פטורים מתשלום ארנונה (למעט מספר חריגים קטן) חיוב בארנונה חלקית ששיעורה זהה לשיעור "אגרת השירותים".

טענות הצדדים

המבקשת ערה לעובדה, כי ככלל, הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק-הדין, בעיקר  בשעה שמדובר בחיוב כספי. עם זאת, לשיטתה, חל בענייננו החריג, המצדיק את עיכובו של פסק-דין כספי והוא כי הסכום בו חויב המבקש הינו סכום נכבד אשר יכול לפגוע במצבו הכלכלי באופן אנוש, עד כי יגרום לו נזק כבד אשר ימנע את השבת המצב לקדמותו, אף אם יתקבל הערעור. לדידה של המבקשת, חיובה עתה בהשבת מלוא הכספים למשיבה יגרום נזק מיידי אשר תהיה לו השלכה על כלל הציבור, שכן היא תאלץ לקצץ בשירותים הניתנים על-ידה לציבור.

עוד טוענת המבקשת, כי סיכויי הערעור הינם גבוהים.   

לטענת המשיבה, המבקשת לא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה ולא הוכיחה, ולו באופן חלקי, כי במקרה דנן מתקיימות נסיבות חריגות באופן קיצוני המצדיקות עיכוב ביצוע של פסק-דין כספי עליו מערערים;

המבקשת לא הוכיחה כי למרות שמדובר בחיוב כספי יגרם לה נזק בלתי הפיך וכי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. כך, המבקשת לא טענה וממילא לא הוכיחה, כי לא תוכל להיפרע מהמשיבה במידה ותזכה בערעור.

זאת ועוד, המבקשת אף לא הוכיחה את טענתה כי יגרם לה נזק מהביצוע המיידי של פסק-הדין, העולה על הנזק שיגרם למשיבה אם הביצוע יעוכב עד למתן החלטה בערעור; לטענת המשיבה, אין בביצועו המיידי של פסק-הדין כל פגיעה במבקשת, שכן מדובר בסכום זניח יחסית לתקציבה והמבקשת לא הצביעה על פגיעה קונקרטית בפעילותה כתוצאה מביצוע מידי של פסק הדין. לא די בטענת המבקשת הנטענת בעלמא, לפיה תיגרם פגיעה בלתי הפיכה לאוכלוסיית ציבור משלמי המס בעיר.  לטענת המשיבה, רק לה- ובעיקר לציבור החולים- עלול להיגרם נזק קשה אם יעוכב ביצעו של פסק-הדין ועל כן מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה.

באשר לסיכויי הערעור, טוענת המשיבה, כי סיכויי הערעור קלושים.

דיון והכרעה

כללי:

הכלל הוא, כי ברגיל אין מעכבים את ביצועו של פסק-דין אשר ניתן על-ידי בית המשפט. כך מורה לנו תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: " התקנות"): "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים".

בדיון בבקשה לעיכוב ביצוע נשקלים שני שיקולים מרכזיים, הראשון, סיכויי ההצלחה בערעור, והשני, מידת הקושי להשיב את המצב לקדמותו. שיקול זה גובר כשמדובר במקרקעין ובאי ההפיכות הכרוכה במכירתם (ראה רע"א 667/01 עזבון דרביה נ' היפר מטל, פ"ד נו(5) 7 וכן ספרו של כב' הנשיא א. גורן , סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית, עמ' 625).