1. בפני בקשה מטעם התובע לפטור אותו מהגשת חוות דעת רפואיות מכח סיפת תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). כן עותר התובע, למינוי מומחים מטעם בית המשפט.
2. עניינה של תביעה זו, תאונת עבודה שארעה לתובע, ביום 27.10.02, במהלך עבודתו אצל הנתבעת. על פי הנטען, התובע נפגע בידו, ממכונה לעיבוד עורות, שלא היתה מגודרת לבטח. המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), קבע לתובע, נכות בשיעור משוקלל של 72%, לפי הפירוט כדלקמן:
א. 10% עבור צלקות מכאיבות או מכערות ביד לפי סעיף 75 (1) ב' לתקנות המל"ל.
ב. 5% קישיון נוח של אצבע מס' 3 לפי סעיף 44 (4).
ג. 5% קישיון נוח של אצבע מס' 4, לפי סעיף 44 (4).
ד. 5% קישיון נוח אצבע מס' 5, לפי סעיף 44 (4).
ה. 15% עבור קטיעה שלמה של אצבע 2 ביד שמאל, לפי סעיף 43 (2) א'.
ו. 20% עבור שיתוק עצב ה-radialis, בצורה חלקית, קלה לפי סעיף 31 (3) (א).
סך הכל, נכות רפואית משוקללת 47.53%, ולאחר הפעלת תקנה 15 נקבעה נכותו של התובע בשיעור של 72%.
3. התובע מבקש כאמור, לפטור אותו מהגשת חוות דעת רפואיות ולמנות מומחים מטעם בית המשפט ומנמק בקשתו זו במצבו הכלכלי, המהווה, לטענתו, טעם מיוחד כמשמעו בתקנה 127 סיפא לתקנות. בתצהירו, מפרט התובע כי הינו אב ל-7 ילדים וכי מאז התאונה אינו עובד ומתקיים מקצבת נכות, בסך של כ-2,000 ש"ח לחודש, שאינה מספיקה לפרנסתו ופרנסת ילדיו.
4. הנתבעות מתנגדות לבקשה. לטענתן, התובע לא הראה טעמים מיוחדים לפטור אותו מצירוף חוות דעת רפואית. כן טוענות הנתבעות כי עובר לתאונה, התובע השתכר סכום דומה לסכום אותו הוא מקבל כגמלת נכות וכי קושי כלכלי, אינו מהווה טעם מיוחד למתן פטור מצירוף חוות דעת רפואית.
5. עוד ולמען שלמות התמונה, יצויין כי ניסיון להביא את הצדדים להסכמה, כי הנכות הרפואית שנקבעה ע"י המל"ל, תחייב לצורך הדיון בתביעה זו, באופן שכל צד שומר על זכותו לטעון בעניין הנכות התפקודית, לא עלה יפה, באשר הנתבעות, התנגדו להצעה האמורה.
דיון
6. תקנה 127 לתקנות קובעת:
"רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי העניין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "חוות הדעת"); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו".
כן נקבע בתקנה 130 (א) לתקנות כי בית המשפט רשאי, בכל עת, ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה מטעם בית המשפט.
7. לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה והתגובה, סבורה אני כי מתקיימים בעניינו, טעמים מיוחדים המצדיקים לפטור את התובע מן החובה לצרף חוות דעת רפואית מטעמו. התובע נפגע בתאונת עבודה ולכאורה, נגרמה נכות משמעותית, בגין הפגיעה בידו. בנסיבות העניין, כשמדובר בתובע שהינו אב ל-7 ילדים, המתקיים ומקיים את משפחתו, מקצבת נכות, בשיעור של כ-2,000 ש"ח, יש לראות במצבו הכלכלי של התובע כטעם מיוחד, המצדיק מתן פטור מהגשת חוות דעת. ראה לעניין זה רע"א 8015/96
צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' בוריסי, דינים עליון, כרך נא 438. לא מצאתי ממש בטענת הנתבעת כי גובה גמלת הנכות, מתקרב לגובה שכרו של התובע, שכן ההוצאה הנדרשת לצורך קבלת חוות דעת, בוודאי שלא באה בכלל הוצאות המחייה, עובר לתאונה וכשמדובר בתובע שהשתכר, שכר כה נמוך, ברי כי יתקשה לשאת בהוצאה האמורה.
בנסיבות אלה, ומכח סמכותי על פי תקנה 130 (א) לתקנות, ראיתי למנות מומחה מטעם בית המשפט. בשלב זה, סבורה אני כי די במינוי מומחה, בתחום האורטופדי, אשר יתבקש להתייחס בחוות דעתו, לפגיעה בכללותה. יחד עם זאת, ובהתאם להלכת רע"א 7431/96
יפת שמש חברה לבניין נ' אלוני פ"ד נא (2) 574, ראיתי לאפשר לנתבעות, להעמיד את התובע, לבדיקה על ידי מומחה רפואי ולהגיש חוות דעת מטעמן, אשר ניתן יהא להעבירה לעיון המומחה מטעם בית המשפט.
8. אשר על כן, אני מורה כדלקמן:
א. הנתבעות רשאיות להעמיד את התובע לבדיקה, על ידי מומחה רפואי, מטעמן.
