החלטה בתיק א 23959/03

1.         התביעה דנן הוגשה בגין תאונת דרכים שארעה לטענת התובעים ביום 10.1.01 בכפר דיר בלוט, במסגרתה נפגע התובע 1 (קטין יליד 1990), ממכונית פורד טרנזיט נהוגה על ידי התובע 2, ואשר בוטחה על ידי הנתבעת.

            הנתבעת טוענת כי מדובר בתביעה שקרית והקטין נפגע מתאונה שארעה ע"י מלגזה שהייתה נהוגה ע"י קרוב משפחה של התובע, שנהג עליה ללא רישיון נהיגה ושלא הייתה מבוטחת ומכל מקום לא הייתה מעורבות של הרכב הנטען בתביעה.

2.         בהתאם להחלטתו של כב' השופט אל-יגון מיום 3.1.03 פוצל הדיון ונדונה תחילה שאלת האחריות.

            מטעם התובעים העידו שלושה עדים: התובע 2, אביו של הקטין, אחיו סמיר מוסא וסמיח מסעוד שהיה עד לתאונה, ועזר בפינוי התובע 1.

            הנתבעת לא הצליחה להביא לעדות עדים שיתמכו בטענתה בנוגע לפגיעת הקטין ממלגזה, ונותרה עם עדות החוקר גל מרק שהוגשה רק לצורך הגשת הודעת התובע 2 בפניו ועם חוות דעתו של המהנדס עוזי רז, העוסקת במרחקי בלימה ובסבירות התרחשות התאונה על-פי  גרסת התובעים.

נטל ההוכחה

3.         אין חולק כי בעוד שהוכחת יסודות "מקרה הביטוח" מוטלת על המבוטח, הרי שהמבטח הוא אשר נושא בנטל להוכיח את "החריגים" לכיסוי הביטוחי.

            "מקרה הביטוח" הוא התרחשותה של תאונת דרכים שבה מעורב הרכב המבוטח.

            (ראה, רע"א 143/98 דיב נ' הסנה חברה ישראלי לביטוח בע"מ, פ"ד נג (1) 450).

            במקרה דנן, בהעדר הוכחות לטענה, כי הקטין נפגע ממלגזה, נותר הנטל המוטל על התובע להוכיח במאזן ההסתברויות כי ארעה תאונת דרכים בה היה מעורב הרכב המבוטח.

גרסת התובעים לאופן קרות התאונה

4.         התובע 2, אביו של התובע 1, מוסא זהראן, תושב ג'לג'וליה ויליד דיר בלוט תיאר את אירוע התאונה בתצהירו, ת/1, בסעיף 4 כדלקמן:

            "בנסיעה בדרך ליד בית הורי, נהגתי במהירות 50-40 קמ"ש, לפתע הילד שלי פואד, יצא מהבית בריצה לכיוון הכביש, הופתעתי, ובלמתי בפתאומיות, שברתי את ההגה שמאלה, הכביש עצמו הוא כביש חצץ ועל כן החלק האחורי של הרכב, הסתובב ופגע בילד שמעתי חבטה".

            בהמשך מתאר התובע 2, כי הרגל של הילד נתפסה בין הקיר לטמבון, ובעזרת אחיו סמיר ונוסעי רכב שבאו ממול, סמיח ושאכר, דחפו את הרכב לאחור על מנת לחלץ את התובע 1.

            בחקירתו חזר התובע 2 על גרסתו וציין כי ראה את התובע 1 לראשונה במרחק 4-3 מטרים בטרם התאונה.

5.         על גבי נ/1 שרטט התובע 2 את התרחשות התאונה, מהשרטוט ועדותו עולה, כי הרכב נעצר באופן שחלקו האחורי ימני נוגע בקיר והחלק הקדמי בולט למרכז הכביש. התובע 1 נתפס, לטענתו, בין הטמבון האחורי לקיר, באופן שחייב דחיפת הרכב לאחור כדי לחלצו.

6.         מהמחסום פונה התובע 1 באמבולנס לבי"ח בילינסון, בדו"ח מגן דוד אדום (נ/1) צוין:

            "לפי עדות האב, בעת שנסע אחורה עם טרנזיט במהירות נמוכה, פגע בילד שעמד מאחורי הרכב".

            תיאור דומה חוזר על עצמו בדו"ח חדר המיון מיום 10.1.01.

            התובע 2 בעדותו, עמ' 8, ציין כי לא אמר את הדברים שנרשמו בדו"ח מד"א.

7.         למחרת התאונה ביום 11.1.01 פנה התובע למשטרת ישראל, מרחב שרון, ומסר הודעה על התאונה כדלקמן: