כללי
בתביעה רחבת היקף זו הוגשו בקשות לא מעטות, שברובן טרם ניתנה הכרעה. התיק הועבר לטיפולי.
בכתב התביעה עתרו 102 התובעים לחייב את 24 הנתבעים בפיצוי כספי של 30,190,000 ש"ח בגין אופן ניהול קרן הגידור שבה השקיעו. על פי כתב התביעה, התובעים השקיעו כספים בקרן השקעות על דרך התקשרות בהסכם הצטרפות, שנוסחו התפתח והשתנה במשך השנים, לחמישה נוסחים שונים (הסכם מודל I - הסכם מודל V ). בכתב התביעה נטען, כי מבחינת המשקיעים-התובעים, הנתבעות 1, 2, 4 או 5 הן ה"קרן" שבה השקיעו את כספם, והנתבע 3 היה מנהל ההשקעות, במישרין או באמצעות הנתבעת 2 (להלן ביחד: "הקרן המקורית"). הנתבעת 1 היא תאגיד ישראלי שבה הנתבעת 2 היא השותף הכללי, ובה ארבע שותפויות מוגבלות, ביניהן הנתבעת 4. על פי הסכמי ההצטרפות, לאחר חלוף מועד מסויים ממועד ההשקעה, יכול כל משקיע לפדות את השקעתו, או את חלקה, באופן מיידי, והכספים יפדו במועד מסויים בחודש שלאחר מכן. התובעים טענו, כי הסכמים אלה כפופים לחוק השקעות משותפות בנאמנות, תשנ"ד-1994 (להלן: "חוק השקעות משותפות בנאמנות"). בכתב התביעה, פירטו התובעים סעיפים שונים של חוק השקעות משותפות בנאמנות, והדגימו כיצד הם מיושמים בענייננו.
התובעים טענו, כי במשך השנים, מדיניות ההשקעה של הקרן המקורית היתה מתונה. מנהלי ההשקעות הכירו היטב את המשקיעים המקוריים, ובנו עבורם "מוצר" ההולם את הונם ואת פרופיל הסיכון וההשקעה שלהם- קרן עם תשואה טובה וסיכון מדוד, ובעלת מודל בקרה וניהול סיכונים. לטענת התובעים, מודל ניהול הסיכונים המבוקר היה מוטיב מרכזי במהותה ובפעילותה של הקרן המקורית, שקיבל ביטוי והסכמה חוזית על דרך מצגים שונים והסכמות בכתב, בעל פה ועל דרך ההתנהגות.
כך לדוגמה, הובטח כי הקרן המקורית תניב תשואה בשיעור של 30%-35% ברמת סיכון של 15%. בנוסף, הודגש לתובעים, כי ההשקעה בקרן המקורית מאופיינת בנזילות חודשית-מיידית, שתאפשר לכל משקיע לפדות את כספו בחודש העוקב את בקשת הפדיון, לכל המאוחר, וזאת כאמצעי להפסקת הפסדים כספיים.
בכתב התביעה נטען, כי ביום 31/12/04 פנו מנהלי ההשקעות אל המשקיעים במכתב המודיע להם על שינויים שיתבצעו בקרן המקורית, שייכנסו לתוקף ביום 31/1/05 (נספח 24 לכתב התביעה). במכתב זה נאמר, בין היתר-
"מאז הקמתה, אינטגרל תמיד דגלה במדיניות בלתי מתפשרת של שקיפות ושיתוף, ובמסגרת מדיניות זו אני שמח להביא לידיעתך פרטים אודות תהליך השדרוג והשיפור שאנו עוברים בימים אלה, ואשר צפוי להיכנס לתוקף ב-31.1.05. במסגרת התהליך, הנאמנות והאדמיניסטרציה של קרן אינטגרל עוברים מבנק המזרחי לידי בנק
Credit Suisse
... אחת מקבוצות הבנקאות הגדולות בעולם ובעלת דירוג אשראי מהגבוהים ביותר שניתן לבנקים".
מייד לאחר מכן, נאמר במכתב כי "תהליך המעבר" יהיה "שקוף" עבור המשקיעים וכמעט ללא שינויים לעומת המצב הקיים, כששני השינויים הבולטים הם מעבר להשקעות במט"ח ומעבר מניכוי מס במקור על רווחי קרן לניכוי מס באחריות המשקיע. בנוסף, הודגש כי הנזילות של הקרן נותרת חודשית, כלומר, ללא שינוי לעומת המצב הקיים.
התובעים טענו, כי כל "קורא סביר" מבין את הנאמר כך שהשינויים העתידים להיערך בקרן המקורית הם אדמיניסטרטיביים בלבד ואינם קשורים למהות ההשקעה או לנזילות.
לטענת התובעים, המצגים בדבר השינויים האדמיניסטרטיביים בלבד, המשיכו גם במחצית הראשונה של שנת 2005, ובמסגרתם הובטח להעביר למשקיעים דוח חודשי של ה- NAV (Net Asset Value), המבוסס על ביקורת התשואות החודשית שעורך האדמינסטרטור של Credit Suisse בלונדון.
בדיעבד, התברר לתובעים, כי המצגים השונים שניתנו להם היו חלקיים ומטעים.
לתובעים התברר, כי הנתבעים הקימו חברה באיי קיימן, הנתבעת21, ששמה- Integral Trade Fund Limited , זהה לחלוטין לשמה של הנתבעת 4, והיא נועדה להיות "קרן על" לקרנות פרטניות (להלן: "הקרן החדשה"). הנתבעים 2 ו-3 הפכו להיות מנהלי ההשקעות של הקרן. התובעים טענו, כי המשקיעים המקוריים המשיכו להיות חתומים על החוזה המקורי.
התובעים טענו, כי בניגוד למצגים שניתנו להם, השינויים בקרן הגידור לא היו אדמיניסטרטיביים בלבד, אלא הם היו משמעותיים ביותר, וחלים על מספר עניינים-
(א)
שינוי ברמה התאגידית- פעילות קרן הגידור הוסדרה במבנה משפטי חדש שמאפשר לשווק מספר קרנות ומוצרים למשקיעים. הנתבעים לא גילו לתובעים, כי לקרן החדשה יש תקנון ותזכיר (ממורנדום) חדשים, שאינם תואמים את חוזה ההשקעה המקורי של המשקיעים עם הקרן המקורית. בנוסף, מסמכי ההשקעה והתשקיף לא גולו למשקיעים, והם לא הוחתמו על שום מסמך הקושר אותם אליהם (הממורנדום ותרשים המבנה של הקרן החדשה, שכנראה הגיעו לידי התובעים בשלב מאוחר יותר, צורפו כנספחים 35 ו-36 לכתב התביעה). התובעים טענו, כי הם כלל לא היו מודעים לכך שהקרן במתכונתה החדשה התאגדה לפי דיני איי קיימן. בנוסף, התובעים לא ידעו, וזאת התברר להם רק בדיעבד, כי במתכונתה החדשה של הקרן, אין להם כל מעמד עצמאי- הם אינם משקיעים, בעלי מניות או שותפים (לעומת משקיעים אחרים שנהנים ממעמד של משקיע או בעל מניות). נתון נוסף שהתברר לתובעים רק בדיעבד הוא שהשקעתם מתבצעת באמצעות Nominee, שהוא תאגיד שוויצרי בשם- TS Trust GMBH (הנתבע 20). נתון זה התברר לתובעים רק לאחרונה, עם שיגור הבקשות לפדיון יתרת הכספים. מהאמור בכתב התביעה, ניתן להסיק, כי התובעים סברו בתחילה, שמדובר בנאמנות כלשהי מקבוצת Credit Suisse , אלא שלאחר מכן, התברר להם שמדובר בנאמנות איזוטרית שהוקמה בסוף שנת 2003 על ידי מספר אנשים בתחום הבנקאות, והיא אינה קשורה כלל ל- Credit Suisse. כמו כן, התברר לתובעים, כי אין להם כל זכות לקבלת מידע אודות מבנה הקרן החדשה. התובעים מדגישים, כי כל הנתבעים, לרבות Credit Suisse, ידעו או היו צריכים לדעת, שהמשקיעים הישראליים הוותיקים, שהשקעתם היא שבנתה את הקרן, אינם מודעים לשינויים המבניים ואינם מסכימים להם.
(ב)
החלפת דירקטורים- התובעים טענו, כי הם הצטרפו לקרן המקורית בעקבות "החזות המהוגנת" שהעניקו להם הדירקטורים הישראלים, הנתבעים 12-16, אך בשנת 2005, לאחר המעבר של הקרן למתווה החדש שלה, הם חדלו לכהן כדירקטורים, אך אף אחד מהם לא הודיע על כך למאות המשקיעים. התובעים טענו, כי אילו הם היו מודעים להעדרם של דירקטורים ישראליים מוכרים המפקחים על השקעתם, כשכספם מצוי בתאגיד קיימני עלום, ואין להם כל זכות לקבלת מידע, הרי שהם היו נוטלים את כספם ועוזבים את הקרן באופן מיידי.
(ג)
שינוי מודל ההשקעה- לטענת התובעים, בשלב מסויים בלתי ידוע, וככל הנראה סמוך לחודש מאי שנת 2006, הקרן החדשה שינתה את מדיניות ההשקעה שלה למודל בסיכון גבוה מאד, על מנת למשוך משקיעים זרים בעלי פרופיל השקעה שונה, וזאת על מנת להגדיל את רווחיותה. התובעים טענו, כי הקרן החדשה לא מילאה אחר חובת הגילוי המוטלת עליה בעניין סיכון ההשקעה, וזאת בניגוד לדיווחים שקיבלו הלקוחות בעבר בנושא.
(ד)
שינוי נזילות הקרן- לטענת התובעים, אחד עקרונות המדיניות של הקרן המקורית היה נזילותה החודשית, כלומר, ביום פקיעת האופציות בסוף כל חודש, הקרן היתה במצב של 100% נכסים נזילים, ובאופן זה, הוראות פדיון שניתנו לפני תום החודש איפשרו למנהלי ההשקעות לאמוד את הכספים הזמינים להמשך השקעה בחודש העוקב. לטענתם, הנתבעים הסתירו את העובדה שבתזכיר הקרן הקיימנית החדשה, גלומה האפשרות להקפיא את הפדיונות לתקופה בלתי מוגבלת. על פי הנטען, האפשרות להקפיא את הפדיון לתקופה בלתי מוגבלת מאפשרת לקרן להיכנס לפוזיציות השקעה שהן ארוכות מתקופה של חודש, באופן המנוגד לחלוטין להתחייבות המקורית לפידיון חודשי ולנזילות מלאה בסוף כל חודש. בנוסף, העדר הנזילות החודשית, מאפשר לקרן החדשה "לכלוא בתוכה" את המשקיעים ולחייב בהשקעה לתקופה ארוכה, גם כשמתברר שההשקעה מניבה הפסדים.
(ה)
שינוי מנגנון הפיקוח והבקרה על מדיניות ההשקעה- התובעים טענו, כי במודל המקורי של הקרן, הדירקטוריון פיקח על מנגנון ההשקעה ועל עמידת מנהלי ההשקעות במדיניות ההשקעה, בעוד שבמתכונתה החדשה של הקרן, הפקירו הדירקטורים החדשים ו-Credit Suisse את מנהלי ההשקעות, לעשות בכספי המשקיעים כרצונם. לטענת התובעים, הנתבעים לא גילו להם כי לאחר המעבר לקרן החדשה, לא יהיה כל פיקוח ובקרה על מדיניות ההשקעה, ואילו היו מודעים לכך שזהו המצב, הם היו פודים את השקעתם בטרם המעבר למתכונת החדשה של הקרן (וכאמור, מכתב התביעה עולה, כי התובעים כלל לא היו מודעים לכך שמיקומה החדש של הקרן הוא באיי קיימן).
התובעים טענו, כי מטרתם של מכלול שינויים אלה, הייתה משיכת משקיעים זרים, בעלי כסף רב להשקעות בסיכון גבוה יותר, והעדפה לרווחים רבים יותר, על פני שימור קרן ההשקעה (וזאת בניגוד לפרופיל ההשקעה של התובעים), שכן ככל שבקרן מושקעים כספים רבים יותר, כך גדלות העמלות להן התובעים זכאים.
