1.
כלל
י
1.1 לפניי מספר בקשות להורות על מחיקת כתב ההגנה מטעם המשיבים בשל הפרת צו להשיב על שאלונים וגילוי ועיון במסמכים בהתאם ללשון תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: "
תקנות סדר הדין האזרחי") ולמתן פסיקתא כנגדם.
1.2 עניינה של התביעה נשוא הבקשות שלפניי טענות להפרת חובות אמון והתרשלות כנאמן וכעורך דין כלפי מי שאינו לקוחו. המבקשת בבקשות שלפניי היא התובעת, שהינה חברה פרטית העוסקת, בין היתר בייזום פרויקטים בתחום הנדל"ן.
המשיב 1 (להלן: "
המשיב"), השותף במשרד עורכי הדין, המשיבה 2. המבקשת היתה שותפה עם צד שלישי, ה"ה עמרם וחנן אזולאי, (להלן: "
אזולאי"), בפרוייקט שונים של בנייה. בעקבות סכסוכים בין המבקשת לבין אזולאי, הושגו הסכמות שונות ובכלל זה פנייה לבוררות, תוך מתן בטוחות על ידי אזולאי, בדמות שיעבודים על נכסים, שירשמו על שם המשיב כנאמן.
לעמדת המבקשת, פעל המשיב שלא כמתחייב על פי כשירותו כנאמן, תוך בכלל זה נמנע מלרשום את השיעבודים על כלל הנכסים הדרושים, לא שיתף פעולה כנדרש הימנו, לא הבטיח כי השיעבודים מהווים בטוחה ראויה לחוב המגיע למבקשת מאזולאי, הטה פנים לאזולאי, לא העביר כספים שונים בגין שכר טרחתו, הסתיר מידע ועוד. אף אזולאי, כך נטען, לא קיימו את התחייבויתיהן כלפי המבקשת, כאשר נגד עמרם אזולאי אף ננקטו הליכי פשיטת רגל, ובאופן שהמבקשת מצאה עצמה בפני שוקת שבורה ולא תוכל להיפרע את חובה.
המשיבים טוענים כי אין כל ממש בתביעה ולמעשה דינה סילוק על הסף מחמת מעשה בית דין, בעקבות הסכמים שונים שבין הצדדים כמו גם הליכים שהתקיימו והגיעו עד לפתחו של בית המשפט העליון. עוד נטען, כי נוכח הפרות של המבקשת וכפי שאלו אף הובהרו על ידי המשיב, הוא הסכים להחלפתו על ידי אחר ובמקומו מונה עו"ד טלמון, כך שמאז 2003 הוא לא מכהן כנאמן ואין לו כל אחריות באשר לנושא הביטחונות הנטענים. המשיבים אף מפנים להסדר שהושג בעת שהיתה עומדת ותלויה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לפסול את הבוררת שבין המבקשת לבין אזולאי, אשר בוצע הלכה למעשה ויש בו כדי לאיין את התביעה.
2.
הבקשות
2.1 בבש"א 8680/08 שעניינה "בקשה למחיקת כתב ההגנה ולמתן פסק דין על מלוא סכום התביעה" נטען להפרה מצד המשיבים של צו הדדי להשיב על שאלונים וגילוי ועיון במסמכים מיום 18.11.07. בבקשה נטען כי המשיבים לא מסרו כל מענה לשאלון שנשלח אליהם על ידי המבקשת. עוד נטען כי הוגש תצהיר גילוי מסמכים כללי שאינו ערוך כדין, וכי לא נענתה בקשה לתצהיר גילוי מסמכים ספציפי ולעיון במסמכים. לחילופין, נתבקש להורות על קיום המבוקש בהתאם להחלטת בית המשפט תוך קציבת פרק זמן קצר נוסף. בתגובה לבקשה נטען על ידי המשיבים כי אין כל פסול בתצהיר גילוי המסמכים הכללי שהוגש מטעמם. כן נטען כי הוגש תצהיר גילוי מסמכים ספציפי בתוך כך שהפנו לאישור מסירה מתאים. באשר לבקשה לעיון במסמכים, נטען כי אינה מפורטת וכי המסמכים הרלבנטיים שבידי המשיבים צורפו לכתב ההגנה. שאר המסמכים הרלבנטיים מצויים בידי המבקשת. עוד נטען כי המבקשת עצמה התעלמה מבקשות המשיבים לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים. ביום 18.5.08 קבעתי בהחלטה בבקשה כי מוצע למשיבים לענות כדבעי על בקשות הביניים של המבקשת תוך 30 יום. הוספתי בשים לב לטענות המשיבים בתגובתם לבקשה, כי אם סבורים המשיבים שבקשותיהם לא נענו, עליהם להגיש בקשה סדורה ומבלי שיהיה בכך לעכב את המענה הענייני לבקשות שהופנו כלפיהם.
2.2 בבש"א 12813/08 מבוקש להורות על מחיקת כתב ההגנה ומתן פסק דין על מלוא סכום התביעה לאור הפרת הצווים השיפוטיים זו הפעם השנייה לאחר חלוף 30 הימים למן ההחלטה האמורה מיום 18.5.08. נטען על ידי המבקשת כי התנהגות המשיבים עולה כדי זלזול והתחמקות מכוונים מצוויי בית המשפט, וזהו מאותם מקרים המצדיקים העתרות למבוקש. לחילופין, מבוקש כי במידה ובית המשפט יקצוב למשיבים ארכה נוספת לקיום ההחלטות, או אז בתוך כך יחייב אותם בהוצאות המבקשת ובשכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ ללא קשר לתוצאות התיק. הבקשה הוגשה "במעמד צד אחד". עם הבאת הבקשה אליי קבעתי בהחלטה מיום 30.6.08 כי אם לא ישיבו המשיבים לגוף הבקשות תוך 30 יום, הפגרה במניין, ימחק כתב הגנתם ללא צורך בהחלטה נוספת. לאחר מכן, הגישו המשיבים תגובה לבקשה, וטענו כי המבקשת הסתירה מבית המשפט כי המשיבים המציאו לידיה תצהיר גילוי מסמכים ותשובה לשאלונים. נטען על ידם כי השיבו באופן מלא לכל דרישות המבקשת. המשיבים חזרו וטענו כי אין בידיהם מסמכים רלבנטיים נוספים מעבר למסמכים שצירפו לכתב ההגנה וכי שאר המסמכים הם מסמכיה של המבקשת אשר מצויים בידיה. המשיבים חזרו וטענו גם כי המבקשת עצמה מתעלמת מבקשות חוזרות שהפנו אליה לגילוי ועיון במסמכים. בתשובה לתגובה בין היתר חזרה המבקשת על הטענה כי המשיבים לא קיימו את החלטות בית המשפט שבנדון.
2.3 בש"א 14893/08 הנה בקשה למתן פסיקתא בהסתמך על החלטתי מיום 30.6.08, ולאור הטענה כי עד למועד הגשת הבקשה ובחלוף המועד שנקבע בהחלטה זו לא קיימו המשיבים את שהורה להם בית המשפט. קבעתי בהחלטה מיום 10.8.08 כי הבקשות תדונה בקדם משפט ביום 5.10.08, כאשר מוצע לצדדים לנצל את התקופה עד הדיון למצות עניינית את הדרוש מבחינת ההליכים המקדמיים לגופם של דברים ועל מנת לחסוך הוצאות התדיינות מיותרת. המבקשת הגישה בקשה נוספת "במעמד צד אחד", בש"א 14393/08 לעיון חוזר בהחלטה האמורה מיום 10.8.08 ולמתן פסיקתא. בהחלטה מיום 3.9.08 דחיתי את הבקשה והוספתי כי ההחלטה עליה מבקשים עיון מחדש אינה ניתנת לשינוי אלא בערעור.
3.
דיון
3.1 בחינת כללי הליכי גילוי המסמכים מגלה כי נקודת המוצא היא שלכל צד קמה זכות לעיין בכל המסמכים המצוים בחזקת הצד השני, זאת לשם פישוט ההליכים, ייעולו של הדיון המשפטי וחיסכון בזמן שיפוטי. במסגרת הדיון האזרחי, קבעו בתי המשפט כי יש להבטיח גילוי רחב ככל האפשר של המידע הרלבנטי למחלוקת שנתגלעה בין הצדדים ואשר נדונה בבית המשפט. יפים לעניין זה הדברים האמורים ברע"א 6546/94
בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הנרי אזולאי ואח'
, פ"ד מט (4) 54, בעמ' 60:
"על צד לגלות כל אותם מסמכים, אשר סביר להניח כי הם כוללים מידע אשר יאפשר לצד, במישרין או בעקיפין, לקדם את העניין נשוא התובענה..."
(ראה לעניין זה גם ע"א 2271/90
ג'מבו נ' אמיר מרדכי
, פ"ד מו (3) 793, כן ראה פסק הדין שניתן בעניין רע"א 9288/07
איוב נ' שפיגל
, מיום 7.11.07 כמו גם ספרו של השופט גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית - 2005 בעמ' 186).
3.2 כלים דיוניים כגילוי מסמכים ומענה על שאלונים, נועדו, במידת האפשר, ליצור שיוויון בין בעלי הדין, ולהעמידם, עד כמה שניתן, בעמדה התחלתית ונקודת זינוק פחות או יותר שווה. גילוי מסמכים מהווה עקרון עזר, שהוא מעבר לעקרון השוויון, ויש בו כדי להשיג מטרות דיוניות נוספות, שחלקן נוגע לקבלת נתונים שיאפשרו להוכיח את התביעה או לדחותה. מטרת מענה על שאלונים היא בין היתר, לשם מיקוד הצדדים בסוגיות השנויות במחלוקת ולשם השגת הודיות. יחד עם זאת, לאור שיקול הדעת הנרחב שיש לבית המשפט בקביעת היקף הליכי הגילוי המוקדם ורלבנטיות המסמכים המבוקשים, על בית המשפט לבחון בעין ביקורתית את בקשות הצדדים ולבחון האם יש במסמכים המבוקשים כמו גם בשאלון משום הצדקה בחיוב הצד השני במסירתם ובמענה לשאלות המופנות אליו, כמו גם הכבדה.
3.3 הסנקציה שיש בידי בתי המשפט, כאשר לא מתקיימים הצווים לגילוי מסמכים ומענה על שאלונים, היא מחיקת כתב הטענות של בעל דין וכקבוע בתקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי. מחיקת כתב טענות, עקב מחדל של צד מתדיין, מהווה סנקציה חריפה. הפעלת סנקציה זו, שעה שצד אינו ממלא אחר צווי בית המשפט, הינה מעשה שבתי המשפט נזהרים מלנקוט בו, משום שמדובר בסנקציה חריפה הפוגעת בזכותו של בעל דין לבוא בשערי בית המשפט. ואולם, אם נוכח בית המשפט כי מי מהצדדים הפר צו שניתן על ידו, ונמנע מגילוי מסמכים המצויים בחזקתו, או מענה ראוי על שאלון, כאשר בית המשפט השתכנע שצד פועל בזדון או באופן מזלזל, עשוי בית המשפט להורות על מחיקת כתב הטענות. יפים לעניין זה דברי כב' השופט חשין בע"א 2271/90 לעיל:
"אין פלא בדבר, איפוא, שבתי המשפט חזרו שוב ושוב על האזהרה כי אין מוחקים כתב הגנה אלא במקרים קיצוניים הראויים לכך...הכלל הוא שמחיקת כתב הגנה - בשל אופיה הדרסטי - בית המשפט לא ינקוט בה אלא אם שוכנע שכלו כל הקיצין וכי אין להבין את התנהגות הנתבע אלא כהסתוללות ביריבו ובבית המשפט וכזלזול ברור וגלוי בחובתו..."
4.
מן הכלל אל הפרט
לעניין מחיקת כתב ההגנה חמת אי מענה המשיבים לשאלון ואי מתן תצהיר גילוי מסמכים כללי וספציפי כנדרש; כתב הטענות האחרון בתיק, הינו הודעת המבקשת כי אכן קיבלה בסופו של דבר את המענה לשאלון. אין ספק כי מן הראוי שהמענה היה נמסר ללא צורך בהליכים ביניים. דעתי אינה נוחה מטענת המשיבים כי גם הם ביקשו במקביל, כך לטענתם, גילוי ותשובות מצד המבקשת ולא נענו, שכן אין בטענה זו, כדי לייתר את חובת המשיבים להשיב כדבעי ובמסגרת הזמן הקבועה בתקנות. אם המבקשת לא עונה כמתחייב, על המשיבים להגיש בקשה סדורה לבית המשפט ולא לחסות תחת הטענה שהמבקשת לא משיבה בעצמה למבוקש הימנה.