החלטה בתיק א 2379/01

מבוא:

בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידי, במסגרת התיק שבכותרת, ביום 18.9.07.

המשיב הגיש תגובה, לפיה הוא מתנגד לבקשה מטעמים שפרט בתגובתו.

הרקע לבקשה :

בין המשיב לבין המבקשת שררו יחסים רומנטיים, שאף הבשילו לכדי הצעת נישואין שנענתה בחיוב ורכישת דירה למגוריהם וכן רכב משותף, אשר נרשמו על שם המבקשת.

יחסי בני הזוג עלו על שרטון, המבקשת עזבה את דירת בני הזוג, תוך שהיא נוטלת את הרכב לשימושה הבלעדי וביום 14.10.01 הגיש המשיב תביעה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו זכויות הבעלות ו/או כל זכויות אחרות שהן בדירה הינן שלו ולמתן צו לאכיפתן של זכויות אלה ולחילופין, ביקש לחייב את המבקשת לשלם לו סך של 1,200,000 ש"ח. כמו כן ביקש להצהיר כי זכויות הבעלות ברכב הינן שלו.

המבקשת, מצדה, הגישה תביעה לתשלום דמי שכירות ראויים כנגד המבקש, שנסמכה על הטענה, כי היא בעלת מלוא הזכויות בדירה.

הדיון בשתי התובענות אוחד והתיק נקבע בפני.

בסופו של דבר קיבלתי את תביעת המשיב ודחיתי את תביעת המבקשת, לאחר שהגעתי למסקנה כי המבקש אכן רכש זכויות ברכב ובדירה. לפיכך, ובשים לב לעובדות שהוכחו במהלך המשפט, חייבתי את המבקשת בתשלום הסך של 80,000 ש"ח המשקף את תמורת הרכב, כשאליו מתווספים הפרשי הצמדה וריבית מחודש ספטמבר 2001 ובתשלום הסך של 297,412 ש"ח, המשקף את הסכומים ששילם המשיב על חשבון הדירה, כשאליו מתווספים הפרשי הצמדה וריבית מחודש אוגוסט 2005. בנוסף, חייבתי את המבקשת בתשלום הוצאות המשפט של המשיב, כפי שהוצאו בפועל וכן בתשלום שכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין.

ביום 15.10.07 באה בפני בקשת המבקשת לעיכוב ביצועו של פסק הדין מיום 18.9.07 עד למתן הכרעה בערעור, אשר בכוונת המבקשת להגיש לבית המשפט העליון.

טענות הצדדים:

לטענת המבקשת, סיכויי הערעור הינם טובים במידה המצדיקה את עיכוב ביצוע פסק הדין, באשר הוא מעורר שאלות משפטיות נכבדות ואף שאלות עובדתיות קשות. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי היה וישולם למשיב סכום כלשהו, לא ניתן יהיה לגבותו חזרה ממנו, באשר למשיב חובות עצומים ונושים רבים וברי כי כל סכום שיגיע אל המשיב יעוקל מיד על ידי אחרים.

לטענת המשיב, סיכויי המבקשת בערעור הינם קלושים עד אפסיים, באשר פסק הדין מבוסס, רובו ככולו, על הודאת המבקשת עצמה ועל מהימנות העדים שהופיעו בפני בית המשפט. באשר למאזן הנוחות, טוען המשיב, כי לאור חוסר מהימנותה של המבקשת, כפי שהתברר במהלך המשפט, קיים חשש ממשי שעיכוב ביצוע של פסק הדין יגרום לכך שהמבקשת תנסה להבריח את רכושה וכספיה, או לעשות מניפולציות כאלה ואחרות שיותירו את פסק הדין חסר משמעות. מנגד, המשיב הוכיח, במהלך המשפט, כי שילם סכומים של מאות אלפי שקלים על חשבון הדירה והרכב, כך שאם תזכה המבקשת בערעור, יהיה בידה להיפרע מהמשיב. 

דיון והכרעה :

כללי :

הכלל הוא, כי ברגיל אין מעכבים את ביצועו של פסק-דין אשר ניתן על-ידי בית המשפט. כך מורה לנו תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: " התקנות").

יתר על כן, כשמדובר בפסק-דין בו הוטל חיוב כספי, הנטייה שלא לעכב את הביצוע אף גוברת ופסק הדין יעוכב רק במקרים חריגים ויוצאי דופן (ראה ע"א 1564/06 משה בן זאב ואח' נ' מיכל בן עמי ואח' (לא פורסם, 20.7.2006); ע"א 7221/01 י .ג. רובינשטיין ייצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ, פ"ד נו(4) 178 (2002); ע"א 6146/00 עיריית תל-אביב-יפו נ' בצלאל אהובה (לא פורסם, 19.11.00)).

כאשר בית המשפט דן בבקשה לעיכוב ביצוע, עליו להידרש לשני מבחנים מצטברים; ראשית, עליו לבחון את סיכויי הערעור ואם ימצא כי הערעור אינו משולל יסוד, עליו לעבור לבחינת מאזן הנוחות של הצדדים, דהיינו הנזק היחסי שייגרם לצדדים ממתן או אי-מתן הצו. בכלל זה, על בית המשפט לבחון עד כמה ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה ויתקבל הערעור. נטל השכנוע לקיומם של סיכויי ערעור גבוהים ולקיומו של נזק - שאינו ניתן להשבה אם יתקבל הערעור - מוטל על כתפי המבקש.

מן הכלל אל הפרט :