בבש"א 10824/08מבקשת התובעת להורות על היפוך סדר הבאת הראיות, על פי תקנה 159 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"), כך שהנתבע יחל בהבאת הראיות, וזאת מאחר שלטענתה, עמדתו, כפי שהובעה בכתב ההגנה, היא בגדר "הודאה והדחה".
בכתב התביעה, עתרה התובעת לחייב את הנתבע בהשבת כספים, שלטענתה, נמסרו לו לצרכי השקעה, וטרם הושבו לה. בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד, טען הנתבע, כי אכן נמסרו לו כספים לצרכי השקעה, אלא שהם הושבו לתובעת ולבעלה המנוח, יחד עם סכומים נוספים, שלא הושבו לו עד כה, ושיש לחייב את התובעת בתשלומם.
תקנה 159 קובעת-
"הודה הנתבע בעובדות שטען להן התובע וטוען כי על פי דין, או מחמת עובדות שטען להן הנתבע, אין התובע זכאי לסעד המבוקש- יהיה הנתבע הפותח, וסדר הטיעון יהיה בהיפוך לסדר האמור בתקנה 158".
על פי הפסיקה, כתבי הטענות הם אלה שקובעים מי מבין הצדדים יפתח בהבאת הראיות, באופן שכל בעל דין הטוען טענה מהותית לגירסתו בהליך, הוא הנושא בנטל השכנוע להוכחת אותה טענה (רע"א 1436/90
גיורא ארד חברה לניהול נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד מ(5) 101; ע"א 4612/95
מתיתיהו ואח' נ' שטיל,פ"ד נא(4) 769).
בהתאם לכך, נקבע גם-
"...הלכה פסוקה היא שלא כל התבטאות של בעל דין לחובת עצמו, בעניין השנוי במחלוקת במשפט, היא בבחינת הודאה בעובדה או בזכות, שבעל הדין נתפס עליה. אבן הבוחן המסורתית היא שרק הודאה פורמלית או משפטית, הנכללת בכתבי הטענות או הנסמכת בהליך דיוני המיועד לכך, מובילה לצמצום המחלוקת ופוטרת את בעל הדין שכנגד מהבאת ראיות להוכחת עמדתו בנושא ההודאה...מכל מקום, ראוי להבחין בין הודאה בזכויות, הצריכה כוונת התייחסות לטיעון, לבין הודאה בעובדות, שיכול שתינתן גם שלא מתוך רצון וכוונה להתייחס להודאה כטיעון".
(מ' קשת,
הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי, מהדורה 15, כרך ב', עמ' 1148-1149).
מעיון בבקשה ובתגובות מתקבל הרושם שקיים עירפול מסויים בנוגע לסכומים שהושבו לתובעת ולבעלה המנוח, לעומת הסכומים שהועברו מלכתחילה לנתבע, לצרכי השקעה.
כפי שטוען הנתבע, לכל אורך הדרך, התובעת הסתמכה על מסמכים מסויימים, שצורפו כנספחים ב' ו-ח' לכתב התביעה, במסגרתם, כביכול, הודה הנתבע בהפקדת סכומים מסויימים, המגולמים בהם (285,451$ ו- 412,399$, בהתאמה). התובעת טענה, כי הנתבע השיב סכום של כ-63,000$, כך שסכום החיוב הוא 634,850$. הנתבע, לעומת זאת, הכחיש את אמיתות המסמכים ואת הרלוונטיות שלהם.
מעיון בכתב התביעה שכנגד, ניתן להיווכח, כי על פי חוות דעת המומחה מטעם הנתבע, הועבר לנתבע סכום של 562,772$, ולאחר מכן, השיב הנתבע לתובעת ולבעלה המנוח סכום של 597,451$, ולשיטתו, יש לחייב את התובעת בסכום היתרה.
כלומר, לשיטת התובעת, הסכום שהופקד אצל הנתבע מסתכם ב- 697,850$, בעוד שלשיטת הנתבע, הסכום שהופקד אצלו מסתכם ב- 562,772$.
מכאן, כי אין המדובר בסיטואציה שבה הנתבע מודה בעובדות הרלוונטיות לעניין סכום ההפקדה, ורק טוען כי הוא השיב את הסכום, אלא נראה כי הצדדים חלוקים גם בשאלת גובה הסכום שהופקד מלכתחילה אצל הנתבע.
אני מסכים עם הנתבע בכך, שמן הראוי היה לפרוש בבקשה את מלוא הנתונים הכספיים הרלוונטיים מבחינת התובעת, ובעיקר אלו המגולמים בנספחים ב' ו-ח' לכתב התביעה, ובניגוד לטענתה בתשובה לתגובה, מהווים נתונים ראייתיים חיוניים המבססים את עילת התביעה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בטיעוני התובעת במשך ההליך. מכל מקום, עיון בכתבי הטענות מטעם הצדדים, מעיד על כך שכאמור, אין אחידות בין עמדותיהם לגבי גובה הסכום המצטבר שהופקד אצל הנתבע, וממילא, לצורך בירור סוגייה זו, נדרש דיון ראייתי בכל אחת מהן בנפרד, על פי המתווה הרגיל.
לאור זאת, איני סבור כי מתקיימים הקריטריונים האמורים, המשייכים את עמדת הנתבע למסגרת "הודאה והדחה", ולכן אין הצדקה לשנות מסדר הראיות הרגיל, המעוגן בתקנה 158(א).
הבקשה נדחית.
אציין, כי ביום 11/9/08 הגיש הנתבע בקשה לצירוף תגובתו בבש"א 13682/08 כראייה בבש"א 10824/08, אך איני סבור כי התגובה האמורה נחוצה לצורך הכרעה בבקשה הנוכחית (שנדחתה לגופו של עניין).
בבש"א 13682/08עותר הנתבע למחיקת סעיפים מסויימים מכתב התביעה, מהטעם שהם אינם מגולמים בבש"א 10824/08, ולמעשה במסגרת בש"א 10824/08 נערכו "שינויים והתאמות" במסגרתם "נעלמו" חלקים מכתב התביעה. בסעיף 7 לבקשה, מבחין הנתבע בין שני מקורות כספיים- הלוואות אפותקאיות וכספים שהועברו מבעלה המנוח של התובעת, ששתיהן ניצבו ביסוד התביעה, ולטענתו, המקור הכספי השני לא אוזכר כלל בבקשה להיפוך סדר הבאת הראיות, והוא למעשה "נעלם". הנתבע טוען, כי מאחר שלא הוגשה בקשה לתיקון כתב תביעה, הרי שקיים חשש שבשלב ההוכחות "יחזרו" כל העובדות שנטענו מלכתחילה בתביעה.
ראשית, כפי שטוענת התובעת בתגובתה, איני מכיר שום עיגון שבדין למחיקת סעיפים מכתב התביעה רק מהטעם שתוכנם לא אוזכר בבקשה מקדמית, גם אם המדובר בבקשה להיפוך סדר הבאת הראיות. הנתבע מנסה לקשר בין שני מהלכים דיוניים שאין להם בהכרח קשר, שכן גם אם הבקשה להיפוך סדר הבאת הראיות אינה כוללת התייחסות לטענות עובדתיות מרכזיות, הרי שהעדרן משליך בהכרח על סיכויי קבלתה, אך אינו מצדיק את מחיקת אותם סעיפים מכתב התביעה.
ואכן, הבקשה להיפוך סדר הבאת הראיות נדונה ונדחתה, כך שמתייתר הטעם שביסוד הבקשה הנוכחית, והיא נדחית.
אין צו להוצאות.
