החלטה בתיק א 22855/05

זוהי בקשת המבקשים כי תינתן להם רשות להתגונן בפני התובענה שבכותרת.

כללי

1.         עניינה של התביעה  ביתרת חוב של החברה, המבקשת 1 לבנק  בסך 204,225 ש"ח. הנתבעים 2-4 הינם ערבים לכל חובותיה של החברה לאחר שחתמו ביום 7.6.01 על כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום.

            ביום 21.9.01 נטלה המבקשת 1 הלוואה בסך 80,000 ש"ח, לה ערבו מבקשים 5 ו-6 כערבים יחידים. יתרת הלוואה זו בעת העמדתה לפרעון מיידי הינה 34,446 ש"ח.

            ביום 15.10.03 נטלה המבקשת 1 הלוואה בסך 200,000 ש"ח לה ערבו נתבעים 2 ו- 3. יתרת הלוואה זו בעת העמדתה לפרעון מיידי הינה 169,395 ש"ח.

טענות המבקשים

2.         לטענת המבקשים, הבנק הפר הסכמות בינו לבין  מנהל המבקשת 1 לפיהן, הבנק יקבל שיקים לניכיון ובתמורה יינתן לחברה אשראי להוצאותיה השוטפות ותשלום משכורות. בעצם הפרת נוהל העבודה הרגיל, גרם הבנק לקריסת החברה.

            עקב כך נגרמו למבקשים נזקים ישירים ועקיפים, ולמעשה עומדת להם טענת קיזוז בגין נזק ישיר 199,050 ש"ח עקב הפרשי הוצאות ריבית בהם חויבו ביתר בשנים 2003 ו 2004 לעומת שנת 2002.

            כמו כן נגרם לחברה נזק עקיף בירידת הרווח הגולמי בשנים אלה והסיבה לכך נעוצה בעובדה כי הבנק הפסיק את פעילות החברה.

            הערבים למבקשת 1 טוענים כי בניגוד להוראת סע' 26 לחוק הערבות, הבנק לא יידע אותם במצב החברה ולכן הם מופטרים כדי הנזקים שנגרמו להם.

טענות המשיב

3.         המשיב כופר בכל אחת מטענות ההגנה של המבקשים כפי שיפורט בהמשך ומבקש כי ביהמ"ש ידחה את בקשת הרשות להתגונן.

דיון והכרעה

4.         בית המשפט בבואו לבחון האם ליתן רשות להתגונן, אין הוא נזקק לשאלת מהימנות הגרסה (ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נגד בנק למסחר בע"מ, פ"ד מ"ז(5) 133, 138), ועל המבקשים לא מוטל להראות באיזה אופן יוכיחו את טענותיהם. בית המשפט מסתפק בבחינה הראשונית האם בהנחה שיתקבלו טענות המבקשים יש בהן כדי להעמיד להם הגנה ולו לכאורה.(ראה  ע"א 518/87 ליאור פטלז'אן ואח' נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ואח', תק-על 93 (3) 1337. ע"א 604/81, 455/81   מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו (3) 518. ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעריכת ד"ר ש.לווין עמ' 677-675).

יחד עם זאת , על המבקש מבית המשפט ליתן לו רשות להתגונן להכבד בפרטי פרטים ולא להסתפק בטענות בעלמא (ע"א 13/80 הסמינר למורות ובית ספר מקצועי  נ' סולל בונה בע"מ פ"ד לו(1) 267, דבריו של כבוד השופט גולדברג בע"א 594/85 איתן זהבי נ' מגרית בע"מ ואח', פ"ד מ"ב(ו)721, בעמ'722, דבריו של כבוד השופט ד.לוין בע"א 465/89 גדעון בן-צבי נ' בנק המזרחי המאוחד, פ"ד מ"ה (1) 66 )  וכאשר יסוד ההגנה שבוסס בתצהיר מתמוטט בחקירת המצהיר על תצהירו, והגנתו מתגלית כ"הגנת בדים", לא נעתר בית המשפט לבקשה (ראו ע"א 102/83 ל.ג.ל. כרמיאל בע"מ נגד בנק לאומי בע"מ, פ"ד מ"א(1) 253, 257).

על בסיס ההלכה המשפטית זו יש לבחון את טענות הגנת המבקשים.

להלן אסקור את טענות ההגנה של המבקשים:

הפרת ההסכמות ע"י הבנק

5.          לטענת המבקשים, קבלת אשראי הוא תנאי הכרחי בניהול עסקיה של החברה. לצורך כך בקשה וקבלה החברה, לאחר מו"מ ארוך מול סגן מנהל המשיבה, מר שבת,  את האשראי הנדרש בתמורה לבטחונות וניכיון שיקים של החברה.

הצדדים פעלו בהתאם להסכם זה זמן רב תוך שהבנק מעמיד אשראי גדל והולך בהתאם לצורכי החברה והחברה מצידה הגדילה את הביטחונות.

אלא שיום אחד בהחלטה שרירותית, הפר הבנק את ההסכם, הגביל את חשבון המבקשת והפסיק את נכיון השיקים, ובכך גרם להתמוטטות החברה.

מנגד מכחיש הבנק כל הסכמה גורפת מסוג זה. כמו כן גם אם לשיטת המבקשים הייתה הסכמה כזו, הרי שביום 15.10.03 עת חתמו על הסכם ההלוואה, נספח ד' לכתב התביעה, למעשה ויתרו על כל טענה כנגד הבנק וכנגד עובדיו, וכמו כן הצהירו כי בדקו את נכונות החוב וברורות להם סיבות הגבלת החשבון והן מקובלות עליהם.