בפני בקשה למתן רשות להתגונן (להלן -
הבקשה).
פרשת התביעה: התובעת נבחרה על ידי הרשות לפיתוח כלכלי תל אביב-יפו בע"מ (להלן -
הרשות) לבצע את אספקת והתקנת המטבח המוסדי בפרויקט פנימיית תל ברוך צפון. הרשות בחרה להעביר את התשלום לתובעת דרך הנתבעת אשר תשמש "צינור" להעברת הכספים לתובעת. בכל הקשור בפיקוח, בדיקה ואישור על העבודות שהתובעת התחייבה לבצע, הרשות מינתה כמנהל וכמפקח את חברת סי.פי.אם. ניהול בניה בע"מ (להלן -
מנהל הפרויקט). ביום 16.11.01 נערך ונחתם בין הצדדים חוזה לביצוע העבודה. הנתבעת שימשה כנאמן לתמורה לה היתה זכאית התובעת והיתה אמורה להעביר לתובעת את התשלומים שקיבלה מהרשות. במהלך נובמבר 2003 אישר מנהל הפרויקט לשלם לתובעת תשלום סופי בסך 251,196.54 ש"ח, התובעת חתמה של טופס העדר תביעות והנפיקה לרשות ערבות בדק ביום 8.12.03. בעקבות זאת, הרשות העבירה לנתבעת את התשלום לו היתה זכאית התובעת בסך 251,196.54 ש"ח. הנתבעת הפרה את התחייבותה ולא העבירה לתובעת את התשלום המיועד לה. בעקבות פניות של התובעת לנתבעת ופניה של הנתבעת למנהל הפרויקט, נשלח לנתבעת מכתבו של מנהל הפרויקט בו הוא מורה לה להעביר את התשלום באופן מידי לתובעת. ביום 13.01.04 שלחה הנתבעת לתובעת מכתב קיזוז בסך של 26,455 ש"ח. את היתרה בסך 224,741 ש"ח העבירה הנתבעת לתובעת רק ביום 3.2.04. התובעת דורשת מהנתבעת את הסכום ש"קוזז" על ידה בתוספת ריבית פיגורים של החשב הכללי, כאשר בדיון היום הוסכם, כי הריבית הנכונה היא ריבית החשב הכללי. כמו כן דורשת התובעת ריבית חשב כללי בגין הסך של 251,196.54 ש"ח אותו קיבלה הנתבעת עבור התובעת לא יאוחר מיום 20.12.03 ושאותו היה עליה להעביר לתובעת ללא עיכובים מיד עם קבלתו, וזאת בתוספת ריבית ובהפחתת התשלום החלקי שהעבירה הנתבעת ביום 3.2.04, עד לתשלום בפועל.
הנתבעת הגישה בקשה למתן רשות להתגונן בה היא טוענת כדלהלן: על פי הוראות סעיף 38.1 לנספח לחוזה, על הנתבעת היה להעביר לתובעת כל סכום שיתקבל אצלה עבור התובעת בתוך 14 יום מיום שהתמורה תתקבל אצלה מהרשות. התובעת לא השלימה את עבודותיה והנתבעת נאלצה להשלים את אלו במקומה כדי לאפשר את השלמת הפרויקט ומסירתו לרשות. בהתאם להוראות סעיף 57 לחוזה, הנתבעת רשאית לחייב את התובעת בעלות ביצוע ההשלמות בתוספת 12% ולגבות סכום זה מכל שיגיע לתובעת. התובעת גם לא תיקנה נזקים שנגרמו לעבודותיה והנתבעת נאלצה לתקן נזקים אלו בעצמה. בהתאם להוראות סעיף 11.5.5 לתוספת לחוזה, הנתבעת רשאית לחייב ולגבות מהתובעת את עלות ביצוע התיקונים בתוספת של 15%. סך עלות כל העבודות והתיקונים, בצירוף התייקרויות ומע"מ, מסתכמת בסך של 26,455 ש"ח (עמוד 13 לתצהיר התומך בבקשה). כן זכאית הנתבעת להפחית מחשבון התובעת סך נוסף של 3,349 ש"ח (עמוד 14 לתצהיר). ביום 24.12.03, העבירה הרשות לנתבעת סך של 251,196.54 ש"ח (כולל מע"מ), בתמורה לעבודות התובעת. סך זה כלל גם את התמורה המתייחסת לעבודות ההשלמה והתיקונים שבוצעו על ידי הנתבעת. משלא הצליח מנכ"ל הנתבעת להגיע להסכמה עם התובעת, שילמה הנתבעת לתובעת סך של 224,741 ש"ח בלבד.
המצהיר מטעם הנתבעת נחקר על תצהירו היום וב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.
דיון
בסעיף 38.1 לנספח לחוזה נקבע באופן מפורש, ש
"התמורה המגיעה לקבלן על פי החוזה שיחתם בינו לבין הקבלן הראשי תועבר לקבלן הראשי במסגרת תשלום החשבונות החלקיים והקבלן הראשי יעביר את התמורה לקבלן ללא כל עיכובים, ובשום מקרה לא יאוחר מ- 14 יום ממועד פירעון החשבונות על ידי הרשות".
לאור האמור הרי, שאי העברת התשלום לתובעת ללא כל עיכובים נעשתה תוך הפרה בוטה של החוזה.
חיזוק לכך ניתן למצוא בסעיף 38.5 לחוזה לפיו, אם הקבלן הראשי אינו מעביר לקבלן את התשלום המגיע לו, רשאי מנהל הפרויקט להעביר את הכספים המגיעים לקבלן במישרין, שלא באמצעות הקבלן הראשי. סעיף זה מדגיש את מהותו של הקבלן הראשי כנאמן וכ"צינור" להעברת הכספים לתובעת, שכן אם הפר את נאמנותו וחובתו כלפי קבלן המשנה, הכספים יועברו לאחרון ישירות מהמזמין.
לבקשה למתן רשות להתגונן לא צורפה כל אסמכתא לטענות הנתבעת אשר נערכה במהלך העבודות. כגון, מכתבים המופנים לתובעת והמתרים בה, שאינה מבצעת את עבודתה או שאינה מבצעת אותה כראוי או יומני עבודה המשקפים את טענותיה של הנתבעת. טענות אלה הופיעו בכתובים לראשונה, רק לאחר שמלוא התמורה הועברה לנתבעת לצורך העברתה לתובעת.
מכל מקום, על פי סעיף 38.6 לתוספת לחוזה,
"בכל מקרה שתיווצר מחלוקת בין הקבלן הראשי לקבלן בכל שאלה הקשורה לחוזה שביניהם, מסכימים הקבלן הראשי והקבלן לקבל את הכרעת המנהל והכרעת המנהל תוכל להוות בסיס להעברת תשלומים ישירות מהרשות לקבלן".
מנהל הפרויקט הביע את דעתו בצורה ברורה וחד משמעית במכתבו מיום 7.1.04, שאין לנתבעת כל אישור לקזז מהתובעת ובודאי, שלא להקפיא ולעכב את התשלום שהועבר לנתבעת על מנת להעבירו לתובעת. מנהל הפרויקט מבקש מהנתבעת, "
לשחרר
באופן מיידי את מלוא התשלום לניגא שהועבר אליכם על ידי הרשות זה מכבר..." (סעיף 6 למכתב)
.
במכתבו מיום 17.01.05 למנכ"ל התובעת מוסיף מנהל הפרויקט ומבהיר,
"חב' פבר, באקט חד צדדי ומבלי שהבהירה זאת לנו, לא העבירה בתחילה כל תשלום אליכם ורק לאחר מכן, לאור פנייתכם, הופעל עליהם לחץ ע"י הרשות ואז הועבר מרבית הסכום אך חלק ממנו נוכה והוא תשלום בגין עבודות שלאחר מכן שלטענתה עבודות שביצעה במקומכם...".
הנה כי כן, על אף שמנהל הפרויקט קבע, שעל הנתבעת להעביר לתובעת את מלוא הסכום, הנתבעת עיכבה בידה את יתרת הסכום, שלא כדין ובניגוד לאמור בחוזה .
סעיף 57 לחוזה המדף אינו יכול לעמוד לצידה של הנתבעת שכן, לא נטען ולא הוצגה הודעה מוקדמת בכתב של 14 יום לתובעת, שהיא תנאי לאמור בסעיף. זאת ועוד, סעיף 57 מפנה לסעיפים 46(2), 55(2) או 56, שאינם רלוונטים כלל לענייננו. כך גם סעיף 11.5.5 מותנה בכך, שהקבלן הראשי הודיע לקבלן על נזקים שהקבלן אחראי לתקנם והקבלן לא תיקן נזקים אלו תוך 10 ימים ממועד קבלת הודעת הקבלן, הודעה כזאת לא נטענה בבקשה למתן רשות להתגונן.
עוד יצוין, שאין ממש בטענת ב"כ הנתבעת, שהיתה לנתבעת
"חובה חוזית להעביר להם את תמורת העבודות שהם ביצעו" (עמ' 3 לפרוטוקול)
. לרשות היתה חובה חוזית להעביר לתובעת את תמורת העבודות שבוצעו ואילו לנתבעת יש חובה חוזית להעביר לתובעת את כל הכספים שקיבלה מהרשות עבורה.
לאור כל האמור עולה, כי לנתבעת אין הגנה ולו לכאורה וגם אם העובדות המפורטות בתצהיר התומך בבקשה נכונות הרי שעל פי החוזה בין הצדדים מנועה הנתבעת מלעכב בידה כספים המיועדים לתובעת.
אני דוחה את הבקשה למתן רשות להתגונן, למעט הטענה בדבר הריבית, שתחושב על פי ריבית החשב הכללי ולא על פי ריבית הפיגורים, ובעניין זה יש הסכמה בין הצדדים.
אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין ההליך כולו, לרבות הבקשה, הדיון בבקשה והגשת התביעה, בסך כולל של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.
ב"כ התובעת יגיש נוסח של פסק דין לחתימתי.
תזכורת פנימית ליום 24.05.06.
