החלטה בתיק א 22660/08

לפני בקשה למחיקת כותרת.

אמות השקעות בע"מ (להלן:" התובעת/ המשיבה"), הינה חברה ציבורית. קרית נוער הגליל העליון קריית שמונה (להלן: "הנתבעת1 / המבקשת"), הינה חברה פרטית ללא כוונת רווח המחזיקה כדין באישור של מוסד ציבורי לקבלת תרומות.

שירה רונן (להלן: "הנתבע 2 / משיב פורמאלי"), הינו ההוגה והמוציא לפועל של פרויקט "אל ישראל- בשביל ישראל".

במהלך חודש אוקטובר פנה הנתבע 2 בבקשה לקבלת תרומה ו/או חסות לצורך הקמת הפרויקט (מכתב הפנייה צורף כנספח ג' לכתב התביעה). בין התובעת והנתבע 2 התקיימו מספר פגישות אשר בהן עלה נושא התרומה ונושא הפרסום אשר לו תזכה התובעת. ביום 30/12/07 הועבר לנתבעת 1 סכום כסף על סך 44,347 ש"ח (צילום ההמחאה צורף כנספח ו' לכתב התביעה).

לגישת התובעת ביום 30/01/08 ביקשה להעלות את ההסכמות הצדדים על הכתב  הנתבע 2 אישר עקרונית את נוסח ההסכם. בניגוד לסיכומים ולהבטחות לא נעשה כל פרסום באמצעי המדיה השונים כמתחייב בסיכום עם הנתבע 2.

בהתכתבות אלקטרונית בין הצדדים התנער הנתבע 2 מהתחייבותו ומשכך דרשה את החזר הכספים.

הנתבעת 1 דחתה את טענות התובעת. לגישתה, כלל לא התקיימו יחסים משפטיים בין הנתבעת 1 לבין התובעת. בהתאם לתכנון, הפרויקט היה אמור להיות ממומן מכספי תרומות או כספי חסות מטעם חברות שונות אשר בתמורה היו אמורות לקבל חשיפה חיובית ופרסום.

לאור העובדה כי הנתבעת 1 זכאית על פי דין לקבל תרומות כך שהכספים אשר מתקבלים אצלה נהנים מזיכוי במס אצל התורם, פנה נתבע 2 לנתבעת 1 וביקש כי הכספים הנדונים יעברו דרכה אליו. עותק מבקשתו זו של מר שירה (צורף כנספח א' לבקשת רשות להגן).

הנתבעת 1 מודה כי קיבלה סך של 10% מהסכום אשר הועבר למר שירה לצורך מטרותיה שלה. לגישתה תפקידה היה טכני בלבד והוא שימוש כצינור בין התובעת לנתבע 2.

בשלב זה ועד שלא אשמע עדויות בתיק, לא אוכל להביע עמדתי בנדון, אך לכאורה נראה כי מערכת זו שתוארה, מעלה חשש כבד של ניצול לרעה של אישורי זיכוי ממס והפרת הוראות חוק שונה.

באופן עקרוני, כששלטונות המס מעניקים לתאגיד כלשהו אישור ליתן קבלות שיאפשרו קבלת זיכוי ממס, יש בכך משום הכרה כי כספי התורמים ישמשו את המטרות שלשמם הוקם התאגיד, בתיק התאגיד ולמען התאגיד ולא עבור גורם חיצוני לו.

מסחור זכות זו על ידי מתן אפשרות לגורם זה להשתמש בקבלות וקבלת 10% מסכומי התרומות חטא למטרה אליה התכוון המחוקק ומאפשר מסחור ומעשי מסרסרות בזכות השימוש בזיכוי הנ"ל.

ביום 07/05/08 הגישה הנתבעת 1 בקשה למחיקת כותרת וזאת מאחר ולגישתה התביעה איננה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר. לגישתה התביעה נעדרת ראשית ראייה כמצווות תקנה 202(1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: " התקנות"). לטענת המבקשת, המשיבה לא הציגה כל ראיה בכתב בדבר תביעתה לסכום קצוב מכוח חוזה. המבקשת טוענת כי מעולם לא ניהלה כל משא ומתן בנושא עם המשיבה וטיוטת ההסכם אשר צורפה מעולם לא נחתמה.

לגישתה לאור העובדה כי לא התנהל כל משא ומתן הרי שלא יתכן כי התקשרו בחוזה כלל. לגישתה על אף בקשתה של המשיבה ליצור משלוש חוזי בינה ובין הנתבעים 1,2 הרי שהמבקשת כלל איננה צד לחוזה.

המשיבה דחתה את טענות המבקשת. לגישתה, הנתבע 2 הציג את במבקשת בפניה כמי שמקבלת את התרומות הצפונית לצורך הפרויקט ובמסגרת פעילותה תהיה אחראית על הזמנת האוטובוסים, והפעלת בני הנוער ביום האירוע.

המשיבה עמדה בקשר עם מר לוי דניאל אשר משמש מנהלה של המבקשת אשר טען באוזניה כי הנתבע 2 הוא אשר מדריך אותו באשר לכספים וכי המשיבה תקבל פירוט מלא באשר לכספים. לגישתה בשום שלב לא טען מנהל המבקשת כי המבקשת משמשת רק כצינור להעברת הכספים.

דיון

ביום 07/07/08 התקיים בפני דיון בו העלו הצדדים את טענותיהם.

תקנה 202 (1)(א) ל תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984, הינה התקנה הקובעת האם התביעה יכולה להתברר במסגרת הליך של סדר דין מקוצר, אם לאו.

המבחן להיותו של סכום קצוב הינו כי "הסכום ניתן לחישוב אריתמטי פשוט ללא צורך בשומה או בהערכה". ראה: ע"א 734/83 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' שפיר דוידוביץ, פ"ד לה (1), 613, 617.

לעניין זה ראה ספרו של ד"ר י. זוסמן, בעמוד 658 כדלקמן: