1. לפני שתי בקשות לעיכוב הליכים בתביעה, עד למתן הכרעה בבקשות שהוגשו לבית משפט של פירוק, על ידי עו"ד פנחס רובין, בתפקידו כמפרק התובעת (בש"א 6894/06 ובש"א 11128/06 בפש"ר 1630/02).
להלן המסגרת העובדתית והמשפטית, כפי שתוארה בכתב התביעה מיום 10/7/06-
לאומי פיא-חברה לניהול קרנות נאמנות בע"מ (להלן: "לאומי פיא"), מחזיקה בכמות של 5,193,206 ע.נ. של אגרות חוב, שהונפקו על ידי תעשיות רוגוזין בע"מ (להלן: "תעשיות רוגוזין"), באמצעות שלוש קרנות נאמנות אותן היא מנהלת.
תעשיות רוגוזין, שהינה חברת אחזקות ציבורית (בתחומי מלונאות, נדל"ן ותקשורת), פרסמה ביום 30/5/97 תשקיף במסגרתו הציעה לציבור לרכוש כמות של 50,750,000 אגרות חוב, תוך התחייבות לפרוע אותן בארבעה תשלומים שווים, שישולמו במועדים- 30/6/02, 30/6/03, 30/6/04 ו-30/6/05. יומיים לפני פרסום התשקיף נערך שטר נאמנות בין תעשיות רוגוזין לבין אינווסטק חברה לנאמנות (ישראל) בע"מ (להלן: "הנאמן"), בו נאמר, בין היתר, כי ביום 30/6/02 אמורה תעשיות רוגוזין לשלם סכום כולל של 17,525,300 ש"ח, עבור כלל מחזיקי אגרות החוב.
מר עזרא הראל, מר אהרון חזן, מר יהודה פתאל ומר אריה מועלם, תיפקדו במהלך התקופה שבין המועדים 30/5/97-30/6/02 כדירקטורים של תעשיות רוגוזין בע"מ. במהלך תקופה זו, שימש מר עמוס מר-חיים כדירקטור של תעשיות רוגוזין, וביום 30/6/02 מונה לסגן יו"ר הדירקטוריון הפעיל של החברה, תפקיד בו כיהן עד ליום 4/9/02. מר אמנון בר-מגן ומר גדעון בר-זלינגר מכהנים כדירקטורים מקרב הציבור בתעשיות רוגוזין. מר מיכאל ברנע היה מנכ"ל תעשיות רוגוזין בין המועדים 30/8/00-30/6/02.
חברת לידן- יזום עסקים בע"מ (להלן: "חברת לידן") היתה בעלת שליטה בתעשיות רוגוזין, במהלך המועדים הרלבנטיים לתביעה ועד ליום 27/6/02.
לטענת לאומי פיא, היא מחזיקה, באמצעות קרנות הנאמנות, בשיעור של 9% מסך אגרות החוב, ולכן במסגרת התשלום הראשון היא היתה זכאית לסכום של כ-1,574,121 ש"ח, אך סכום זה מעולם לא שולם לה, גם לאחר פניה מטעם הנאמן למחזיקי אגרות החוב.
בעקבות כך, ולאחר שביום 8/5/02 פרסמה תעשיות רוגוזין דו"ח לפיו אין בידיה את המקורות הכספיים לפירעון התשלום הראשון, הגיש הנאמן ביום 8/7/02 בקשה לפירוק החברה.
לטענת לאומי פיא, מכלול הנתונים, וביניהם הודאות שנמסרו בדו"ח דירקטוריון של החברה, מעידים על כך שסביר להניח כי תעשיות רוגוזין לא תוכל לעמוד בפירעון האג"ח.
לטענתה, חבותם של הנתבעים כלפיה מתגבשת מכוח סעיף 52יא לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק ניירות ערך"), חבות סטטוטורית המטילה עליהם את נטל השכנוע, בהתאם לסעיף 52יג לחוק. בנוסף, אחריותם של הנתבעים מס' 2-9 נובעת גם מהפרת חובת הזהירות המוטלת עליהם מכוח סעיף 252 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, כלפי מחזיקי אגרות החוב, בכך שלא דאגו ליכולת הפירעון של תעשיות רוגוזין.
לאומי פיא העמידה את סכום התביעה על סך של 6,296,482 ש"ח, המשקף, לטענתה, את מלוא הסכום לו היא זכאית על פי אגרות החוב.
במסגרת ההליך הוגשו שתי בקשות לסילוק על הסף. בש"א 14820/04 הוגשה מטעם הנתבעים מס' 4, 6, 7 ו-8 ובש"א 19472/04 הוגשה מטעם הנתבעים מס' 2, 5, 9 ו-10. שתי הבקשות נדחו.
בהחלטת כב' השופטת ורדה אלשיך מיום 30/12/02 ניתן צו פירוק כנגד תעשיות רוגוזין.
ביום 13/3/06 הגיש המפרק, עו"ד פנחס רובין, תובענה על דרך בקשה למתן הוראות כנגד עיזבון המנוח עזרא הראל ז"ל, מר אריה מועלם ומר מיכאל ברנע (פש"ר 1630/02, בש"א 6894/06).
ביום 16/5/06 הגיש המפרק בקשה למתן הוראות נוספת, הפעם כנגד חברת לידן ושתי חברות נוספות (בש"א 11128/06).
ביום 23/4/06 הוגשה בקשה לעיכוב הליכים מטעם עיזבון המנוח עזרא הראל ז"ל, מר אריה מועלם, מר מיכאל ברנע וחברת לידן- יזום עסקים בע"מ, עד למתן החלטה בבקשה למתן הוראות. לאור הסכמת לאומי פיא, הוריתי בהחלטתי מיום 2/7/06 על עיכוב הליכים כמבוקש, לגבי שלושת הראשונים.
במהלך הדיון מיום 5/7/06 התברר שמלכתחילה עיכוב ההליכים התבקש גם לגבי חברת לידן, ובנוסף, מתעתדת להיות מוגשת בקשה אחרת לעיכוב הליכים. מכאן שתי הבקשות שלפני.
2. הרציונל הניצב בבסיס המוסד של עיכוב הליכים מפאת הליך אחר תלוי ועומד, הוסבר באופן הבא-
"סמכותו של בית המשפט לעכב הליך כאשר מתקיים הליך אחר המעורר שאלות דומות אינה שנויה במחלוקת. זוהי סמכות שבשיקול דעת והיא הופעלה לא אחת תוך שקילת יעילות הדיון, יעילות המערכת השיפוטית, חסכון במשאבי זמן והוצאות, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה, מאזן הנוחות וכיו"ב" (רע"א 3765/01 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אלכסנדר קפלן, תק-על 2002(1) 860).