החלטה בתיק א 218209/02

1.         לפני בקשה לתיקון כתב התביעה בדרך של הוספת ראש נזק בגין הפסד השתכרות המנוח ב"שנים האבודות" וכן הוספת טענות עובדתיות ופירוט רשלנות, המיוחסת לנתבעים, על-פי חוות דעת רפואית מטעם התובעים המצורפת לבקשה הנדונה.

2.         עסקינן בתביעה שעניינה רשלנות רפואית.

            מכתב התביעה המקורי, אשר הוגש ביום 3.12.02 (להלן: "כתב התביעה המקורי") עולה, כי בנובמבר 1995, או בסמוך לכך, חש המנוח ברע בין היתר מקשיי נשימה ולכן פנה לחדר מיון אצל הנתבע 1 בלווית התובעת 1 ובנה. נטען, כי לא בוצע למנוח בירור מקיף, לרבות כל הבדיקות הנדרשות, ולא טופל כנדרש ע"י הצוות הרפואי מטעם הנתבע 1. בנסיבות אלה לאחר שנבדק המנוח ונמצא שמצבו טוב, הוחזר המנוח לביתו ע"י התובעת 1 ובנה ונפטר למחרת.

            להשלמת התמונה רק אציין, כי התובעות 1 ו - 2 הינן אחיותיו של המנוח ויורשותיו על פי דין.

            עתה, כאמור, עותרים התובעים לתיקון כתב התביעה.

3.         התובעים טוענים, כי בקשתם להוספת ראש הנזק בגין "השנים האבודות" נסמכת על ההלכה החדשה בעניין ע"א 140/00 עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, להלן: פס"ד אטינגר"), הלכה אשר ניתנה לאחר שהוגש כתב התביעה המקורי לבית המשפט.

            התובעים מבקשים עוד לצרף חוות דעת רפואית וכן לפרט סעיפי הרשלנות המיוחסים לנתבעים. לטענת התובעים - בעת הגשת התביעה לא היו בידם מלוא המסמכים הרפואיים הרלוונטיים לצורך הגשת חוות דעת רפואית. במהלך איסוף החומר הרפואי התברר לתובעים, כי המנוח טופל במסגרת הנתבע 1 גם ביום 2.5.95, טיפול אשר אף הוא היה רשלני. לטענת התובעים, יש להתחשב בשלב המקדמי בו מצוי התיק וכן בארכות אשר ניתנו לתובעים להגיש חוות דעת מטעמם בהסכמת הנתבעים בכדי להתיר תיקון כתב התביעה כמבוקש.

4.         הנתבעים מחלקים תגובתם לשניים. האחת באשר להוספת הטענה לפיצוי ב"שנים האבודות", לה מסכימים הנתבעים בסייג שיעוכב הדיון בראש נזק זה עד לקבלת פסק-הדין, בעתירות לדיון נוסף בעניין פס"ד אטינגר.

ביחס לתיקון המבוקש בדרך של צירוף חוו"ד רפואית ותיקונים בעקבותיה מתנגדים לכך הנתבעים מחמת התיישנות.

            לטענת הנתבעים, חוות הדעת אותה מבקשים לצרף התובעים מפנה לראשונה טענות כנגד ביקור נוסף של המנוח ממאי 95. ממועד זה חלפה ונסתיימה תקופת ההתיישנות, מה גם שמדובר בהשתלשלות עובדתית חדשה לגמרי ופרטי רשלנות חדשים המיוחסים לנתבעים. שינויים מהותיים אלה יש בהם כדי להוות שינוי בעילת התביעה וזו כאמור התיישנה, לטענת הנתבעים.

            הנתבעים מוסיפים, כי הסכמתם להארכת מועד להגשת חוות דעת ניתנה מבלי לפגוע בזכותם לטעון להתיישנות.

5.         התובעים הגישו תשובה מטעמם לתגובת הנתבעים. ראשית טוענים התובעים כי בית המשפט העליון בהחלטתו מיום 7.12.04 (דנ"א 4011/04 ודנ"א 4533/04) דחה את הבקשה לקיים דיון נוסף בהלכת פס"ד אטינגר.

            באשר לצירוף חוות הדעת, טוענים התובעים, כי בידי בית המשפט הסמכות לאפשר צירוף חוות דעת בשלב מאוחר יותר ע"י בעל דין ואף לפטור בעל דין מהגשת חוות דעת. התובעים מוסיפים, כי פנו מאז הגשת התביעה לבית המשפט בבקשות למתן ארכות להגשת חוות דעת וזו ניתנה להם.

            התובעים טוענים, כי על הביקור של המנוח אצל הנתבע 1 גם ביום 2.5.95 נודע להם רק לאחר השלמת איסוף החומר הרפואי ועילת התביעה - הרשלנות בטיפול במנוח בביקור זה נודעה להם, רק לאחר שקיבלו את חוות הדעת. לחלופין, טוענים התובעים, כי על פי סעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], בהנחה שהתובעות 1 ו - 2 באות בנעליו של המנוח, הרי שהמנוח לא ידע על נזקו לאחר הביקור ביום 2.5.95, אלא לכל המוקדם במותו וממועד זה יש למנות 10 שנים, אשר טרם חלפו.

            בשלב זה נקבע, כי על התובעים לצרף תצהיר לאימות העובדות וכן הסבר להגשת בקשת התיקון בשלב זה.

6.         תצהיר התובעים הוגש לבית המשפט והנתבעים הגיבו לאמור בו. הנתבעים טוענים, כי התובעים החלו באיסוף החומר הרפואי רק לאחר הגשת כתב התביעה, אשר הוגשה על סוף תקופת ההתיישנות, ואין כל הסבר בתצהיר מטעמם לכך שלא עסקו באיסוף החומר במסגרת תקופת ההתיישנות, מה גם שאילו היו התובעים מגישים את כתב התביעה וחוו"ד מטעמם מבעוד מועד, הרי שהיו מאתרים את החומר הרפואי מוקדם יותר ואין לאפשר להם עתה את תיקון כתב התביעה.

            עד לכאן טענות הצדדים.

7.         דיון

7.1       הוספת ראש הנזק בגין הפסד השתכרות המנוח "בשנים האבודות".