בש"א, א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
21691-07,167906-07
19/10/2007
|
בפני השופט:
נועה גרוסמן
|
| - נגד - |
התובע:
1. מילוא קרור בע"מ - ניתן פסק דין
2. אזיה יעקב
עו"ד לוין אלון
|
הנתבע:
EUROW CRYOR S/P
עו"ד לרר יעקב
|
| החלטה |
מבוא
מונחת בפני בקשה להפקדת ערובה אשר הוגשה ע"י המבקש, הוא הנתבע מס' 2, ביום 5.7.07 (להלן:
"הבקשה").
בין הצדדים ניטש סכסוך כספי. לטענת המשיבה, המבקשים חבים לה כספים בגין מקררים אשר סופקו למבקשת 1. במסגרת תביעתה, אשר הוגשה בגין חוב זה, ביקשה המשיבה מבית המשפט כי ירים את מסך ההתאגדות ויטיל על המבקש 2 אחריות אישית בכל הנוגע לחוב הנתבע.
המבקש 2 הגיש ביום 12.4.07 בקשה לסילוקה על הסף של התביעה' בטענת היעדר עילה ויריבות.
בקשה זו נדחתה ובית המשפט קבע כי טענות המשיבה הנוגעות למבקש 2, דורשות בירור עובדתי וראייתי.
טענות הצדדים
הנימוקים עליהם מתבססת הבקשה, הינם סיכוייה הקלושים של התביעה מצד אחד, והיות התובעת/המשיבה, חברה בע"מ, גוף משפטי יציר כפיו של הדין, אשר מקום מושבה בחו"ל.
המבקש מפנה את בית המשפט לסעיף 28 א' ל
תקנות לביצוע אמנת האג 1954 , (סדר הדין האזרחי), תשכ"ט - 1968 (להלן:
"האמנה") אשר אמנם שולל הטלת ערובה על תובע זר מאחת המדינות בעלות האמנה, רק משום היותו אזרח זר, אולם אינו שולל הטלת ערובה מנימוקים אחרים, ובמילים אחרות - משווה את מעמדו של התובע הזר שמדינתו חברה באמנה, לתובע ישראלי, בכל הנוגע להטלת ערובה.
המשיבה בתגובתה , טוענת כי נימוקו היחיד של המבקש בבקשתו הינו כי סיכויי התביעה אפסיים.
לטענת המשיבה, אין ממש בטענה זו ויתר על כן, אף אילו הייתה טענה זו נכונה, אין בה לשמש הצדקה לחיוב המשיבה בערובה.
המשיבה חוזרת על ההלכה המשפטית,לפיה על מנת שתובע יחויב בהפקדת ערובה, יש צורך בקיומם של
שני תנאים מצטברים - היות סיכויי התביעה קלושים, והוכחה כי קיים חשש, שהתובע לא יוכל לשאת בהוצאות אשר יושתו עליו, ככל שיושתו.
לשיטתה, המבקש 2 התעלם מהתנאי השני. לא התייחס כלל למצבה הכלכלי של המשיבה ולא טען כי אין באפשרותה לעמוד בחיובים כספיים אשר יוטלו עליה.
המשיבה מציינת, כי מצבה הכלכלי איתן.
לדבריה, אינה מגבה טענה זו בתצהיר משום שהמבקש 2 כלל לא התייחס לנושא זה בבקשתו, ולא הגיש תצהיר בעניין זה.
במידה ואכן תידרש להגיש תצהיר תומך, יהא הדבר כרוך בהוצאות רבות (כגון הבאת עדים מאיטליה).
המשיבה אף היא מתייחסת בתגובתה לאמנה, הפרשנות המוענקת על ידי המשיבה לאמנה הינה כי אזרחי המדינות שהצטרפו לאמנה פטורים ממתן ערובה להוצאות משפט, וזאת תמורת קביעת סידורים המאפשרים את ביצוע פסק הדין, כאילו היה מדובר באזרח ישראלי.
בתשובתו לתגובת המשיבה, מעלה המבקש 2 שוב את טענותיו בדבר היות התובענה בעלת סיכויים קלושים. באשר למצבה הכלכלי של המשיבה - לטענת המבקש 2 היה על המשיבה לגבות טענתה אודות חוסנה הכלכלי בתצהיר.
דיון
כאשר מדובר בתובעת אשר הינה אישיות משפטית מסוג חברה בע"מ, קובע הדין הסדר ספציפי, לחיובה בהמצאת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע.
בתחילה היה ההסדר מעוגן בסעיף 232
לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן:
"פקודת החברות"), אשר קבע:
"מקום שהתובעת היא חברה מוגבלת ושופט המוסמך לדון בתובענה ראה יסוד להניח, לפי עדות מהימנה, שהחברה לא תוכל לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין, רשאי הוא להורות שהחברה תיתן ערובה מספקת לתשלומן, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתיתן את הערובה".
