החלטה בתיק א 2149/03

מבוא:

בפני בקשת הנתבע 2 (להלן: " המבקש") להתיר עדות באמצעות ועידת וידיאו. לבקשה צורף תצהירו של המבקש. 

הנתבע 1 (להלן: " המשיב") הודיע כי הוא מסכים לבקשה.

התובעת (להלן: " המשיבה") הודיעה כי היא מתנגדת לבקשה מטעמים שפרטה בתגובתה.

המבקש הגיש תשובה לתגובת המשיבה.

רקע:

עניינה של התובענה שבכותרת בעסקת מכר יהלומים אשר נקשרה בין המשיבה, חברה ישראלית העוסקת במסחר יהלומים ואבני חן, לבין המשיב והמבקש, כך לטענת המשיבה. על פי הנטען, המשיב והמבקש, אשר הינם אחים, נותרו חייבים לתובעת סכומי כסף נכבדים בגין עסקת המכר האמורה.

בכתב הגנתו טען המשיב, כי אין לו כל קשר לעסקת המכר וכי אין הוא חב בגינה דבר למשיבה ואילו המבקש טען, כי המשיבה ביצעה שתי עסקאות נפרדות עם חברות שונות, האחת בבעלות המבקש והשנייה בבעלות הגב' ליסה ציין, שהיא אזרחית ארה"ב ממוצא סיני. באשר לעסקה מול הגב' ציין, נטען, כי אין למבקש כל קשר לעסקה האמורה ובאשר לעסקה מול החברה שבבעלותו, נטען, כי המדובר בעסקת קונסיגנציה, במסגרתה סיפקה המשיבה לחברה שבבעלות המבקש יהלומים, תוך שסוכם בין הצדדים, כי היה והיהלומים לא ימכרו, הם יוחזרו למשיבה, דבר שבוצע בפועל.

בהתאם להחלטת כב' הרשם גלדשטיין, הגישו הצדדים את תצהיריהם בכתב  והתיק נקבע בפני.

ביום 31.1.07 התנהל דיון ראשוני, במסגרתו ציין ב"כ המבקש, כי יהא עליו להעיד עדים מחו"ל וכי קיימת בעיה להביא את העדה ליסה ציין לארץ, מאחר ואין לה כל רצון להגיע ארצה.

ב"כ המשיבה הודיע כי הוא מתנגד לבקשה.

בסיומה של אותה ישיבה, הורתי לב"כ המבקש להגיש בקשה מסודרת לעניין העדת הגב' ציין באמצעות ועידת וידיאו, היה והליך הגישור, שהתנהל בין הצדדים, ייכשל.

ביום 28.3.07 באה בקשת המבקש בפני, במסגרתה הוא מבקש לאפשר את גביית עדותה של הגב' ציין באמצעות ועידת וידיאו.

טענות הצדדים:

המבקש טוען, כי העדה, אשר הינה, כאמור, אזרחית ארה"ב ממוצא סיני, חוששת להגיע לישראל. על פי הנטען, ממשלת ארה"ב מסרה התראות לאזרחיה שלא לבקר בישראל, דבר המגביר את החששות של העדה להגיע לארץ.

המבקש טוען, כי אם לא תגבה העדות באמצעות וידיאו, לא תוכל להתקיים חקירה נגדית, דבר שעלול להביא לעיוות דין, שכן עדותה של העדה חיונית להגנה, בהיותה אחת מהעדים אשר יכולים לאשר את טענות ההגנה של המבקש, לפיהן אין לו כל חוב כלפי המשיבה וכי החוב הנטען הינו באחריות העדה.

לטענת המשיבה, דין הבקשה להידחות על הסף, לאור העובדה שהבקשה לא נתמכת בתצהירה של הגב' ציין. המשיבה טוענת, כי מעיון בבקשה עולה, כי היא נתמכת בתצהירו של המבקש עצמו, ברם מי שהייתה אמורה ליתן תצהיר, בתמיכה לבקשה, היא דווקא הגב' ציין, שהרי הנימוק המרכזי שבבקשה הוא חששה של הגב' ציין להגיע לישראל. לחילופין, עומדת המבקשת על כך שהמבקש ייחקר על תצהירו, התומך בבקשה.

לגופם של דברים טוענת המשיבה, כי הבקשה הינה סתמית, בלתי מפורטת וריקה מכל תוכן. על פי הנטען, אין כל הסבר בבקשה מדוע גב' ציין חוששת להגיע לישראל ולא הוצגו כל מסמכים המעידים על התראות שנתנה ממשלת ארה"ב לאזרחיה, שלא לבקר בישראל. על פי הנטען, ככל הנראה "חששה" של הגב' ציין מלהגיע לארץ הוא החשש מפני תביעה משפטית בגין חוב- שהיא טוענת לו- כלפי המשיבה, שהרי במסגרת תצהירה טענה הגב' ציין, כי חלק מהחוב נשוא התביעה שייך לה ולא למבקש ולכן היא שחבה בפירעונו. על כן נהיר הוא, כי הגב' ציין חוששת להגיע לישראל מהפחד שמא תאלץ לשלם כספים למשיבה. 

דיון והכרעה: