הנתבעת היא חברה פרטית לעבודות עפר, כפי המתואר בסעיף 2 לתצהיר מנהלה מר ארז ישראלי (להלן: "ארז").
התצהיר נמסר בבקשת הנתבעת למתן רשות להתגונן נגד שתי תובענות שונות שאוחדו בכתב תביעה אחד שהוגש ב"סדר דין מקוצר".
התביעה האחת היא תביעתה של התובעת מס' 1 שהיא חברה פרטית שעיסוקה בביצוע עבודות צנרת (סעיף 2 לכתב התביעה וסעיף 2 לתצהירו של ארז; להלן "התובעת" ו "התביעה הראשונה" בהתאמה).
התביעה השנייה היא תביעתם של התובעים 2 עד 5 שהם קבוצת בעלי משאיות העוסקים בעבודות עפר כפי סעיף 3 לכתב התביעה וכפי האמור בסעיף 4 לתצהירו של ארז (להלן: "המובילים" ו "תביעת המובילים" בהתאמה).
ספק רב בעיני אם מן הראוי היה לצרף את שתי התביעות לכתב תביעה אחד בהעדר קשר ממשי ביניהן, למעט העובדה שהמדובר באותה נתבעת ובכך שאותו משרד עורך דין מייצג את התובעת ואת המובילים (ראה תקנה 21 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984; להלן: "תקנות סד"א"); הנתבעת לא בקשה דבר בעניין ז אולם מהות התובענות וטענות ההגנה מחייבים פעולה להפרדת התובענות לפי הגיונה של התקנה הנ"ל כפי שיראה להלן.
להלן אתייחס על כן לשתי עילות התביעה בנפרד וראשית, התביעה הראשונה.
לפי כתב התביעה, התקשרו התובעת והנתבעת בחוזה, לפיו התחייבה התובעת לבצע עבור הנתבעת עבודות שונות בתשלום לפי מדידות וכמויות, על פי הכמויות והמחירים שבצידן, כפי כתב הכמויות נספח ג' לכתב התביעה; בסעיף 5 לתצהירו מאשר ארז את האמור לעיל.
אין חולק על כך שהתובעת ביצעה עבור הנתבעת עבודות, לפי החוזה שביניהן, וכי שולמו סכומים שונים בגין אותן עבודות אולם לאחר גמר ביצוע העבודות, משהוגש על ידי התובעת חשבון סופי, לא שילמה לה הנתבעת את סכום היתרה שבחשבון ועל כך הוגשה התביעה (החשבון הסופי, נספח ד' לכתב התביעה; להלן: "החשבון").
הנתבעת אינה כופרת בביצוע העבודות על פי החשבון וגם מאשרת למעשה את הכמויות המפורטות בו (נספח ז' לכתב התביעה, הוא נספח ג' לתצהיר ארז; ראה עדות ארז בעמ' 3 לפרוטוקול בשורות 15, 16); מאידך הנתבעת חולקת על מחיר אותן עבודות שאינן מופיעות בסעיפי החוזה במסגרת כתב הכמויות, הן עבודות (לרבות חומרים) המתווספות במהלך ביצוע העבודה ונקראות "עבודות נוספות" או "עבודות חריגות" (להלן: "העבודות הנוספות").
יאמר בקצרה, כי מקום שאין אישור של הנתבעת בכל הנוגע לתמחור העבודות החריגות, מהראוי שתינתן לה רשות להתגונן בלא דיון רב, הואיל וקביעת התמורה בגין עבודות חריגות היא נושא לניתוח מחירים ונוגעת לשאלות של מומחיות ואין דבר בינה לבין "סכום קצוב" (בלתי אם הוסכם, כאמור); למעשה, מהראוי במקרה כזה למחוק את הכותרת "סדר דין מקוצר" מעל התביעה.
אמנם, לא התבקשתי לעשות כך, אולם כלל הוא שיכול בית המשפט, ואולי גם צריך, לנקוט בעניין זה יוזמה כאשר מוגשת תביעה בסד"מ שאינה ראויה לסדר דין כזה [ זוסמן, "סדר הדין האזרחי" מה' 7 פיסקה 529 עמ' 668; גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי" מה' 7 עמ' 306 טקסט לה"ש 22 ].
במקרה זה גם "נוח" יותר לעשות כן הואיל והנתבעת מעלה, בין היתר, טענות לקיזוז, ומהראוי וטוב יותר שטענות אלו, אם יש בהן ממש, יועלו על ידיה במסגרת תביעה שכנגד, אם יהיה ברצונה להגיש תביעה כזו, כפי שתוכל לעשות עם מחיקת כותרת הסד"מ.
איני יכול להפריד במקרה זה, כפי אחת מבקשות התובעת בסכומי התובעים, בין התשלומים עבור העבודות החריגות ובין התשלומים בגין העבודות שלפי כתב הכמויות (להלן: "עבודות החוזה").
סה"כ סכום העבודות החריגות בחשבון הסופי הוא בערך מלוא סכום החשבון, לאחר שמפחיתים ממנו את התשלומים בגין חשבונות הביניים; אלה כוללים בתוכם, כמובן, גם תשלום בגין עבודות חריגות אולם התשלום, כשמו כן הוא, תשלום ביניים ואין ללמוד ממנו על היחס שבין סה"כ הסכומים שהגיעו עבור עבודות חוזה לעומת עבודות חריגות, שאלו עדיין לא אושרו סופית.
סיכום הדברים הוא איפוא שבכל הנוגע לתביעה הראשונה, אני מורה על מחיקת הכותרת "סדר דין מקוצר".
לאור כך, יכולה התובעת גם להתייחס בתביעתה (דבר שספק אם הייתה יכולה במסגרת הקיימת) גם לטענה לפיה סכום התביעה הנכון עולה על סכום החשבון מכך שחשבונית שהוצאה לנתבעת על ידיה עבור תשלום בגין חשבון אחד החשבונות החלקיים, בוטלה בהעדר תשלום מצד הנתבעת אך הובאה בטעות בגדר הסכומים ששולמו עובר לחשבון (הסופי).
הנתבעת תגיש כתב הגנה בתוך 30 יום מעת מסירת החלטה זו לידי בא כוחה ובתוך תקופה זו תוכל להגיש כתב תביעה שכנגד.
מובהר לצדדים ובאי כחם שכתב התביעה וכתב ההגנה אמורים להיות מצומצמים במהותם, לאור כך שהמחלוקת היא רק לעניין תמחור העבודות החריגות ולעניין נושאי הקיזוז.
התיק יקבע לקדם משפט ביום 18.1.2005 שעה 12.30.