מונחת בפני בקשה לסילוק על הסף.
הצדדים ותפקידם:
עניינה של תביעה זו, בטענת התובע, לתשלום סך של 30,000 ש"ח. טוען התובע, כי הינו אוחז כשורה בשני שיקים אשר נמשכו על ידי חברת אבן הבלקן בע"מ היא הנתבעת 1. נתבעת 2, גברת אלונה גל, הייתה במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה מנהלת החברה - ומשכך דורש התובע את סכום התביעה מכוח סעיפים 35, 36 לפקודת הנזיקין מאחר ומוטלת החובה על הנתבעת 2 לנקוט באמצעים סבירים כדי למנוע נזק מאדם, שצריך לצפות כי ייגרם לו נזק.
לטענתו, נתבעת 2, הפרה את חובת הזהירות בכך שאיפשרה לחברה למשוך שיקים בידיעה כי הם יחוללו - מקרה זה נמנה עם אותם מקרים ולפיהם אורגן חב חבות אישית בנזיקין.
מנגד, טוענת הנתבעת 2
(להלן:המבקשת"), כי יש מקום לסלק את התביעה על הסף וזאת, בין היתר, מאחר והשקים נשוא התביעה אינם חתומים על ידה.
טוענת המבקשת, להיעדר יריבות בינה לבין חברת אבן בלקן בע"מ (
להלן:"הנתבעת 1") החברה הנדונה הינה אישיות משפטית נפרדת מזו של המבקשת ועל כן אין בידי התובע / המשיב להגיש תביעה כנגד המבקשת, תביעה אישית בגין נזקים שנגרמו לו.
מוסיפה המבקשת וטוענת, כי אינה מנהלת את החברה, כעולה מכתב התביעה, וגם לא שימשה כמנהלת בפועל כלל בחברה. המבקשת הייתה רשומה כמנהלת החברה בפנקסי רשם החברות החל מיום 31.1.01 ועד ליום 27.7.03, ואולם הרישום האמור היה פורמאלי בלבד.
לטענת המבקשת, הגשת תביעה אך ורק בשל העובדה שהינה רשומה באופן פורמאלי כמנהלת בפנקס רשם החברות, בתקופה הרלוונטית, אין בו כדי ליצור יריבות כלשהי בין המבקשת לבין המשיב, לא כל שכן יריבות משפטית.
דיון
יש הסוברים שהשלב המתאים לבדיקת קיום העילה או העדרה, הוא קדם המשפט, או אז יסנן בית המשפט את התובענות ולא יתיר העברת תיק לשלב ההוכחות, אלא לאחר שנוכח כי קיים יסוד סביר להניח כי לתביעה סיכוי להצליח, שהרי נקבע בע"א 765/81
- משה עומיסי נ' יעקב חסן ו-6 אח' . פ"ד לט(1), 556 :
"הלכה פסוקה היא, כי במקרה של דחיית תביעה
על
הסף
על השופט לנהוג בזהירות יתרה ; הואיל ופעולה זו הינה מרחיקת לכת, יש לעשותה, רק כאשר ברור למעלה מכל ספק, שאין לתובע כל סיכוי לזכות בתביעתו". (שם, 559).
הדיון בבקשת המחיקה אינו מתייחס לאמיתות העובדות, אלא בבדיקה פורמלית טכנית ואין צורך בחקירה ודרישה של העובדות. ראו ע"א 2967/95
- מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות, פ"ד נא(2), 312:
"זהו שילוב של בדיקה טכנית-פורמלית של כתב התביעה, שבו לא מתעוררת שאלה של נטל ההוכחה או של מידת הוכחה. די בכך שהתובע "יראה" על פני כתב התביעה כי בידו עילה". (שם, 333).
המלומד
אורי גורן בספרו "
סוגיות בסדר דין אזרחי, ע' 139 מציין כי:
"המדיניות השיפוטית הרצויה היא כי
מחיקת תובענה
על
הסף היא "אמצעי הננקט בלית ברירה". די אם קיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד המבוקש, כדי שהתביעה לא תמחק באיבה" (ע"א 35/83, חסין נ' פלדמן), שכן ברור כי במחיקת התובענה לא יבוא הסכסוך על פתרונו, ולפיכך יש להעדיף תמיד את הדיון הענייני וההכרעה בסכסוך לגופו של עניין".
יצוין כי על פי הדין העברי, אין מוחקים כתב תביעה על הסף, כפי שמציין פרופ' א.
שוחטמן בספרו "
סדר הדין", הוצאת מורשת המשפט בישראל, תשמ"ח 1988,עמוד 164:
" משהוגשה תביעה לביה"ד, אין ביה"ד רשאי לסרב לדון בה. אם החלו הצדדים לטעון בפני ביה"ד, ואין זה משנה מהו נשוא הדיון, שוב אין ביה"ד יכול להסתלק מן הדיון".
באשר למקרה שלפני - פקודת הנזיקין מאפשרת הטלת חבות אישית על נתבע, אשר ביצע עוולה נזיקית. לשם כך יש להוכיח כי הנתבע הוא המעוול בעצמו וכי התקיימו יסודות העוולה לגביו אישית. במקרה של עוולה נזיקית המיוחסת לתאגיד, נשאלת השאלה האם בגלל ההפרדה בין אישיותה המשפטית של החברה, לבין אישיותו המשפטית של נושא המשרה או בעליה, אין האחרונים נושאים באחריות בגין אותה עוולה?
תמיד אורגן של תאגיד הוא אשר מבצע את הפעולה הפיזית בשמו של התאגיד. שתי גישות מנוגדות אחת לשניה פותחו בפסיקה:
על פי מודל חסינות האורגן, האחריות היא של התאגיד בלבד, כל עוד פעולת האורגן נעשתה בהתאם למטרות התאגיד. במקרה זה האורגן מקבל חסינות מלאה ולא נוטל עליו אחריות אישית. יוצא מן הכלל הוא מקרה בו פועל האורגן לקיום מטרותיו הפרטיות, שאז לא יזכה להגנה זו.
