1. התובעת (להלן:
"המשיבה"), ילידת 1950, עבדה בזמנים הרלוונטיים לתובענה כעובדת ניקיון אצל הנתבעת 1. כנטען בכתב התביעה, ביום 10.9.99, כששימשה המשיבה כעובדת ניקיון אצל הנתבעת 2 (להלן:
"המבקשת"), החליקה ונפלה תוך כדי שטיפת ריצפה. המשיבה עותרת לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לה כתוצאה מנפילתה.
2. המשיבה טענה בכתב התביעה כי האירוע הנטען התרחש שעה שעבדה כעובדת ניקיון אצל המשיבה 2, שהיא חברת כוח אדם וכנגד המבקשת נטען כי היתה המחזיקה של המקום בו עבדה המשיבה כעובדת ניקיון מטעם המשיבה 2.
3. עתה עותרת המבקשת להורות על המשיבה להפקיד ערובה בסך 10,000 ש"ח לתשלום על חשבון הוצאותיה, למקרה שבו תידחה תביעתה.
4. לטענת המבקשת, בדיון שנערך ביום 28.12.03 בפני כב' הש' בכר, נקבע ע"י ביהמ"ש כי ראוי שב"כ התובעת ישקול פעם נוספת את צירופה של המבקשת לתביעה.
לאחר שהוגשו תחשיבי נזק מטעם הצדדים, נתקיים דיון ביום 12.6.06. בדיון זה, לטענת המבקשת, הבהיר בית המשפט כי הוא סבור ששאלת האחריות מוטלת בספק רב. כמו כן, לטענת המבקשת העיר בית המשפט במהלך דיון זה, כי לא ברור מדוע נתבע בית החולים אשר ממילא שכר חברת ניקיון.
לטענת המבקשת, בנסיבות אלה, בהן אין כל ספק לגבי קלישות סיכויי התביעה, מתעורר חשש ממשי שעם סיום ההליכים המשפטיים, לא יהא בידי המבקשת האפשרות לגבות ההוצאות הרבות שנגרמו וייגרמו לה בשל ניהול הליך זה. ויודגש, כי לפנים משורת הדין המבקשת עותרת להפקדה מינימאלית של 10,000 ש"ח בקופת ביהמ"ש.
5. המשיבה מתנגדת לבקשה.
לטענת המשיבה, המבקשת התרשלה כמחזיקת מקרקעין ועל כן אין כל מקום, בשלב זה של הדיון, כשטרם נשמעו הוכחות לחיוב בערובה. עוד טוענת המשיבה, כי הינה תושבת ישראל ואף מטעם זה אין מקום לחיובה בהפקדת ערובה.
6.
דיון
כאמור ב
תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:
"התקנות"):
"א. בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על התובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של הנתבע.
ב. לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה. נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לעניין ערובה והוצאות".
כאמור מפי כב' השופט ש. לוין ברע"א 544/89
אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פד"י מד (1) 647, 650:
"הכלל הוא, שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד. טעם לדבר הוא, שזכותו של האזרח לפנות לבית המשפט היא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה, ושערי בית המשפט פתוחים לפני האזרח בריבו עם משנהו, גם במקרים בהם לא תשיג ידו לשלם את ההוצאות, אם תובענתו תידחה. עם זאת, מסמיכה תקנה 519 לתקנות סר הדין האזרחי את בית המשפט לחייב תובע במתן ערובה להוצאות, כאשר נוכח לדעת שנסיבות מצדיקות את הדבר. תקנה 519 אינה מפרטת כיצד יש להפעיל את שיקול האמור, אך בפסיקה נתגבשו כמה כללים שיש בהם, בלי להיות ממצים, כדי להדריך את בית המשפט לגבי השימוש בשיקול דעתו, כגון: כאשר מתגורר התובע בחוץ לארץ, והנתבע, אם יזכה בהוצאות, יתקשה משום כך לגבותן, ואין בידי התובע להצביע על נכסים הנמצאים בארץ ושמהם יוכל הנתבע להיפרע, או כאשר התובע לא המציא את מענו כנדרש לפי תקנה 9 (2)".
וכאמור בברע"א 377/87
חליל ג'נחן נ' וויבהו א.ב.ה. - חברת מניות פ"ד מא (4) 522:
"שידול הדעת, אם לחייב תובע במתן בטוחה לכיסוי הוצאותיו של נתבע, הוא רחב, והנתונים החייבים להישקל מגוונים בהם, שכן מצד אחד אין נטייה לנעול בפני התובע את שערי בית המשפט, אך משום שהוא דל אמצעים או שזו חברה בפירוק, ומצד אחר יש להתחשב בהפסד שהנתבע עלול לסבול, אם התביעה תידחה ולא יהיה לו ממה לגבות את הוצאותיו".
לשיקול הדעת המסור לבית המשפט לעניין הטלת ערובה שיש להפעילו גם בהתבסס על סיכויי התובענה, התייחס בית המשפט בע"א 2877/92
סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר, פד"י מז (3) 846 בעמ' 850:
"אחת המטרות המרכזיות של הפעלת התקנה 519 לתקנות היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהתביעה הינה בעלת סיכוי הצלחה קלושים. עם זאת, אין הכוונה להכביד יתר על המידה על מגישי התובענות, ולהגביל את יכולת הגישה לבית המשפט לאותם תובעים אשר לאל ידם לספק דרישה כספית זו של בית המשפט בקלות יחסית. על כן מצווה בית המשפט לנהוג בנושא זה במתינות ולהפעיל את שיקול דעתו בדבר אופן הבטחת הוצאות המשפט בסבירות".
7. בדנן, נראה, כי לא ניתן בשלב זה לאמוד את סיכויי הצלחתה של התביעה ובוודאי שאין לקבוע שהתביעה הינה בעלת סיכויים קלושים להצליח. אף אם לכאורה קיים ספק בשאלת האחריות, אזי עומדת לתובע הזכות לחקור עדי הנתבעים ולהוכיח טענותיה בשאלה זו. תביעת המבקשת אינה מופרכת על פניה לאור חובותיו של מזיק במקרקעין כלפי מוזמן ואחריותו של מעביד להבטיח מקום עבודה בטוח לעובדיו.
