עניינה של החלטה זו, עתירת הנתבעים למתן רשות להתלונן כנגד התובענה שהגיש כנגדם התובע, בנק איגוד לישראל בע"מ (להלן: "הבנק").
בתובענה, עתר הבנק לחיוב הנתבעים בתשלום על סך של 2,591,069 ש"ח, בגין חובות נטענים כלפיו, כתוצאה מניהול חשבונות הנתבעת מס' 1 (להלן: "החברה"), חובות להם ערב הנתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע").
הנתבעים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן (בש"א 2419/04), וזאת נקבעה לדיון לפני חרי המנוח כב' השופט אזר ז"ל, ונדחתה מעת לעת, עד שהתקיים דיון לפניי.
במהלך הדיון נחקר הנתבע על תצהירו, ולאחר מכן, חזר ב"כ הנתבעים על הבקשה ועו"ד פאליק סיכם בקצרה את טענותיו.
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות.
בתצהירו, שניתן בתמיכה לבקשה, פירט הנתבע שורה ארוכה של נתונים, ביחס לפעילויות עסקיות רבות ומגוונות בהן שלח את ידו, אך שאינן קשורות בכל קשר שהוא לחשבון נשוא התובענה.
הוא תיאר כיצד נוהל עסק של אולמות אירועים על ידי החברה, הוא תיאר כיצד נוהלה שותפות עסקית עם חברה אחרת, כיצד נפתח חשבון בגין אותה שותפות, כיצד הוקמה חברה חדשה, שגם היא ניהלה חשבון, וכיצד נוהלו מכלול החשבונות אצל הבנק התובע.
הבנק - כך הנתבע, חפץ ביקרה של החברה, קיבל את הנתבע בסבר פנים יפות בכל פעם שביקר בבנק, העניק להם אשראים, אך בסופו של דבר, גרם להם נזקים אדירים.
הטענה העיקרית היא, כאמור, שנגרמו לנתבעים נזקים כתוצאה מחיוב בריביות גבוהות מן המצגים שהוצגו לנתבעים מעת לעת, שהותנה שירות בשירות, כי ניתן ייעוץ קלוקל ביחס להשקעות, וכי הבנק ניהל את מערכת יחסיו עם הנתבעים מחוסר תום לב.
אני חייב לומר, שהטענות שטענו הנתבעים, נטענו בעלמא.
הטעם העיקרי להיות הטענות כוללניות, היה נעוץ בעובדה שלשיטתם, לא קיבלו מסמכים מהבנק והדברים גם מצאו את ביטויים במפורש בסעיף ב' לכותרת הבקשה.
עם זאת, הוברר שלאחר הגשת הבקשה (והיא הוגשה לפני למעלה משנה), העביר הבנק לנתבעים את כל המסמכים שביקשו, ואף שמדובר בסופו של דבר בחברה מסודרת שניהלה מערכת הנהלת חשבונות מסודרת, ולכאורה, עמדו לרשותה כל הנתונים שניתן היה לבקש, לא תוקנה הבקשה למתן רשות להתגונן, והיא נדונה על פי המתכונת המקורית.
משהוברר בפתח הדיון, שאכן הועברו המסמכים, הצעתי לנתבעים לתקן את בקשת הרשות להתגונן, ולפרט את שהחסירו מהבקשה המקורית, על דרך של העלאת טענות מפורטות וחשוב מכך - כימות הטענות שהועלו לסכומי כסף, אך הנתבעים מאנו לעשות כן (ראה החלטה בעמ' 4 לפרוטוקול).
הנה כי כן, הבקשה התנהלה ונדונה, על פי מתכונת עובדתית חלקית ביותר, אבל בנבדל ממקרים אחרים, היות הבקשה חלקית, הינו תולדה של מחדל הנתבעים מלתקן אותה בהתאם לנתונים שקיבלו מהבנק ושיכולים היו להביא לתיקון כאמור, אם אכן היה ממש בטענות.
הימנעות הנתבעים מלתקן את הבקשה, אומרת דרשני, ויש בה כדי להפחית בצורה משמעותית את תקפות טענותיהם.
במהלך חקירתו בבית המשפט, אישר מר טל, הנתבע, כי לכל אורך התקופה בה נוהלה החברה, הייתה זאת בהפסדים (עמ' 4 שורה 17).
הוא גם אישר, שקיימת הפרדה בין חשבון החברה לחשבונותיו הפרטיים, וחשבון השותפות שנוהל במקביל (עמ' 5 שורות 7-8).
הוא הוסיף ואישר, כי לאורך הזמן, ניהלה החברה מעת לעת, את חשבונה בחריגות (עמ' 6 שורות 14-15), מכלול נתונים זה, מצדיק את דחיית הבקשה.
אולם, מעבר לכל אלה, הנתבעים חתמו על הסכם פירעון חובות (מש/4), שבו הודו בחובותיהם לבנק.
