1. בפניי בקשה של הבנק התובע (
להלן: "הבנק") לפסק דין חלקי נגד הנתבעים 2- 4.
2. מדובר בתביעה בסדר דין מקוצר לתשלום חוב בסך של 66,692 ש"ח שהצטבר בחשבון הבנק של הנתבעת 1 (
להלן: "החברה"), ואשר הנתבעים 2- 4 ערבו לפרעונו.
3. הנתבעים הגישו בקשות רשות להתגונן. בקשה אחת הוגשה על ידי הנתבעים 2 ו- 4 יחדיו, ובקשה שניה הוגשה על ידי הנתבע 3 לבדו.
הבקשה לפסק דין חלקי נגד נתבעים 2 ו- 4
4. הבנק טוען כי הנתבעים 2 ו- 4 מודים בבקשת הרשות להתגונן בחוב של 30,000 ש"ח, ולכן הבנק זכאי כבר עתה, ועוד בטרם ברור הבקשה, ליטול פסק דין חלקי נגדם.
הנתבעים 2 ו- 4 כופרים בטענות הבנק. לדבריהם, יש להם טענות קיזוז גם ביחס לסכום החוב של 30,000 ש"ח, חוב שהם מודים בקיומו.
5. עיון בס' 12 ו- 21 לתצהיר התומך בבקשתם של הנתבעים 2 ו- 4 מלמד כי הנתבעים 2 ו- 4 אכן הודו באופן מפורש בקיומו של חוב בסך של 30,000 ש"ח, נכון לחודש ינואר 2006. לטענתם, מן היתרה יש לקזז את הנזקים הבאים: ריבית פיגורים בסך 3,638 ש"ח, הוצאות מכתב התראה בסך 694 ש"ח ושכ"ט עו"ד והוצאות התביעה.
גם אם אניח לזכותם של הנתבעים 2 ו- 4 כי טענת הקיזוז מכוונת לסכום של 30,000 ש"ח (למרות שניתן לפרש את הטענה כאילו היא מתייחסת ליתרת סכום החוב השנוי במחלוקת), פשיטא כי לכל היותר יכולה להשמע טענת קיזוז בגין ריבית הפיגורים בסך 3,638 ש"ח. לא יכולה להשמע טענה בענין הוצאות מכתב ההתראה והוצאות המשפט, לנוכח העובדה שישנו חוב של הנתבעים 2 ו- 4 שאינו שנוי במחלוקת.
הנתבעים 2 ו- 4 טוענים כי לא היו בידיהם מסמכים לשם כימוי מדוייק של נזקיהם, אלא שאין מקום לקבל טענה זו, שכן הטענה בענין נזקים מתייחסת לחוב שהצטבר לאחר המועד בו התגבש החוב בסך 30,000 ש"ח.
בנוסף, הנתבעים 2 ו- 4 מאשרים כי קיבלו את המסמכים שביקשו, ואשר לא היו ברשותם בעת הגשת הבקשה. מכאן שלו ביקשו הנתבעים 2 ו- 4 לערוך כימוי מדוייק של נזקיהם, היו יכולים לעשות זאת.
6. על כן, הבנק זכאי ליטול פסק דין חלקי נגד הנתבעים 2 ו- 4 בסך של 26,362 ש"ח, בצירוף ריבית כמבוקש בכתב התביעה, מיום 30.12.2005, ובצירוף הוצאות משפט יחסיות לפי התעריף המינימלי.
הבקשה לפסק דין חלקי נגד הנתבע 3
7. הבנק טוען כי הנתבע 3 מודה בבקשת הרשות להתגונן בחוב של 20,000 ש"ח, ולכן הבנק זכאי כבר עתה ליטול נגדו פסק דין חלקי.
8. הנתבע 3 טוען בתשובה כי יש לדחות את הבקשה משום שאינה נתמכת בתצהיר. לגופו של ענין, טוען הנתבע 3 כי בשעתו היה מוכן לסלק את החוב בחשבון, שעמד על סך של פחות מ- 20,000 ש"ח (נכון ליום 30.12.2005- ראה אישור יתרות נספח ה' לבקשת הרשות להתגונן), בכפוף לכך שהבנק יממש ערבות שעמדה לטובתו ויפרע הפקדון לחשבון, מהלכים שהיו מאפסים את החוב. משעה שהבנק לא נהג כך, בטלה הסכמתו של הנתבע לתשלום החוב.
9. יש לדחות את הטענה בענין העדר תצהיר מטעם הבנק. העובדות הדרושות להכרעה בבקשה עולות מתוך תצהירו של הנתבע 3 עצמו.
10. עיון בבקשת הרשות להתגונן של הנתבע 3 מגלה כי הוא הודה באופן מפורש בקיומו של חוב בסך 20,000 ש"ח שאותו היה עליו לפרוע. הדבר נאמר בס' 21, 22 ו- 29 לתצהירו. למעשה, מדובר בחוב של 20,331 ש"ח (יתרת החוב בחשבון היתה 299,542 ש"ח. שווי הבטוחות עמד לטענת הנתבע 3 על 279,211 ש"ח). נסיונו של הנתבע 3 לטעון כעת, בתשובה לבקשה למתן פסק דין חלקי נגדו, כאילו נכונותו לפרוע את החוב היתה מותנית בפרעון הערבות והפקדון, אין בכוחה לשנות את העובדה שאין בפיו כל טענת הגנה ראויה מפני חוב זה בסך של 20,331 ש"ח, ולכן הבנק זכאי ליטול נגדו פסק דין חלקי לגבי סכום זה. הואיל והבנק ביקש פסק דין חלקי על סך של 20,000 ש"ח בלבד, יש לפסוק לזכותו סכום זה, בצירוף ריבית כמבוקש בכתב התביעה, מיום 30.12.2005, ובצירוף הוצאות משפט יחסיות לפי התעריף המינימלי.
11. חיוביהם של הנתבעים 2- 4 בפסק הדין החלקי הם ביחד ולחוד, ולא באופן מצטבר.
12. הנתבעים 2- 4 ישלמו לבנק הוצאות הבקשה בסך 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.
13.
המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, ג' ב אדר ב, תשס"ח (10 במרץ 2008), בהעדר
הצדדים הנ"ל.
________________