בבש"א 20170/07 עותר התובע להורות לד"ר אברהם רפפורט, המומחה הרפואי בתחום הנוירולוגיה, להשיב על שאלות ההבהרה שהופנו אליו וכן לקבוע שהנתבעת תשא בשכר טירחתו עבור תשובותיו (וזאת בהתאם למכתבו מיום 28/9/07, לפיו שכר הטירחה עבור מתן תשובות לשאלות ההבהרה, הוא 1,000 ש"ח בתוספת מע"מ).
התובע טוען, כי הנתבעת שלחה מכתב לד"ר רפפורט בו הביעה את התנגדותה לשאלות ההבהרה, וזאת תוך התנגדות לדו"ח עליו מסתמך ב"כ התובע בשאלות ההבהרה (דו"ח ההערכה הנוירופסיכולוגית של המכון הלאומי לשיקום נפגעי ראש).
בבש"א 20879/07 עתרה הנתבעת להורות על פסילת דו"ח ההערכה הנוירופסיכולוגית האמור, ולהורות לד"ר רפפורט שלא להשיב על שאלות ההבהרה שהופנו אליו, ככל שהן מסתמכות על ההערכה הנוירופסיכולוגית. לחלופין, עותרת הנתבעת להורות על מחיקת החלקים בדו"ח שיש בהם משום חיווי דיעה והערכה שבמומחיות (הנתבעת ציטטה בבקשתה קטעים מסויימים מההערכה הנוירופסיכולוגית, כדוגמאות לטענתן בדבר חוות הדעת הגלומה בה).
מכאן, כי מתן הוראה לד"ר רפפורט להשיב על שאלות ההבהרה שהופנו אליו, תלוי בשאלת "תקינות" הצגתה של ההערכה הנוירופסיכולוגית למומחה.
הנתבעת טוענת, כי במסגרת ההערכה הנוירופסיכולוגית, ניתנו אבחנות וחוות דעת לגבי מצבו הרפואי של התובע, ולכן היא מהווה תיעוד הפסול מהצגה בפני מומחה רפואי, שחוות דעתו אמורה להיות אובייקטיבית.
תקנה 8 (א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז - 1986, קובעת כי יש להעביר למומחה את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לנפגע ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול. מן הראוי להעביר למומחה מסמכים הכוללים אבחנות והערכות הדרושות לו לצורך סיכום הטיפול, בתנאי שלא יפגעו באי תלותו של המומחה או ישפיעו על חוות דעתו.
טיפול נפשי הניתן על ידי פסיכולוג יבוא בגדר "טיפול רפואי" אף שהפסיכולוג אינו רופא שכן הפסיכולוגיה מוכרת כמדע הנפש ובמסגרתה ניתן להגיש עזרה טיפולית בתחום הנפש (רע"א 5638/95
מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' שמור, פ"ד מט (4) 865 (1996)). משום כך, יש לפרש את המונח "טיפול רפואי" פירוש מרחיב לרבות טיפול שיקומי ופסיכולוגי, שכן תהליך החזרת הנפגע למצבו ולתפקודו לפני הפגיעה מצריך טיפולים מסוגים שונים.
כן נפסק, כי המונח "מסמך" שבתקנות המומחים, המותר בהמצאה למומחה, כולל גם מסמך שנערך שלא על ידי רופא.
כשמדובר במסמכים שנערכו על ידי מוסדות בלתי תלויים בבעלי הדין ושלא ביוזמתם, אלא כחלק מתהליך רפואי שיקומי, אזי למרות שפה ושם יש "קורטוב של הבעת דיעה" של מחבר המסמך, הרי אם בהשוואה למידע האובייקטיבי הכלול בהם, משקלה זעיר, אין בה כדי לפגוע בשיקול דעתו העצמאי של המומחה, והמסמכים יותרו להעברה (רע"א 2339/96
אררט חברה לביטוח בע"מ נ' דלל, פ"ד נ (4) 529 (1996)).
ברע"א 3906/95
אמר נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מט (3) 303 (1995) נפסק, כי ניתן להמציא למומחה פסיכיאטר דו"ח דיאגנוסטי, הכולל אמנזה, דיאגנוזה וחיווי דיעה בנושאים הקשורים למצבה הנפשי, השכלי והאינטלקטואלי של המטופלת, הואיל והמסמך עשוי לשפוך אור על מצבה בעבר.
אפנה גם לרע"א 4312/01
תמאם נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2001 (3) 58 (2001). בית המשפט התיר להמציא למומחה את המסמכים הבאים:
א) סיכום אשפוז מבית-לוינשטיין (לאור זאת שדובר במסמך שנכתב לצרכי טיפול, וכי המומחה עשוי למצוא עזר רב באבחנות שנעשו לגבי המטופלת בזמנו, על מנת להשוותם עם מצבה הנוכחי);
ב) דו"ח שנכתב ע"י רופא שיקומי, שאליו הופנתה התובעת ע"י רופאת המשפחה, והכולל תוצאות של בדיקות במסגרת טיפול;
ג)
דו"ח אבחון נוירו-פסיכולוגי מבית לוינשטיין (מאחר והמסמך הוצא לצרכי אבחון, ולאור הפסיקה ברע"א 3906/95
אמר נ' הדר חברה לביטוח בע"מ הנ"ל);
ד) סיכום טיפול קוגנטיבי מבית-לוינשטיין, מאותם טעמים.
עם זאת, לא הותר להעברה מסמך "סיכום התיק הרפואי".
קראתי את ההערכה הנוירופסיכולוגית, והתרשמתי כי היא אכן כוללת אבחנות רפואיות ופסיכולוגיות שונות.
אציין, כי ההערכה הנוירופסיכולוגית ניתנה על ידי פסיכולוגית שיקומית ומאבחנת נוירופסיכולוגית, שנראה כי אינן רופאות, אך אין בכך בכדי לשנות מהעיקרון הנוהג או מתוצאת הבקשה.
כל איבחון רפואי, מעצם טיבו, כולל אבחנות ומסקנות רפואיות, כך שפסילת הדו"ח הנדון, רק משום כך, משמעה פסילה עקרונית של מסמכים רפואיים רבים, בעלי אפיונים של אנמנזה, מהצגה בפני מומחה. הדו"ח הנדון כולל מידע מ"כלי ראשון", שנאסף בהתאם לבדיקת התובע ובדיקת התיק הרפואי, ואין המדובר במצב שבו רופא או גורם רפואי אחר, נתן אבחנה רפואית בהתאם לחוות דעת אחרות, בדומה למומחה הממונה מטעם בית משפט.
