בתיק זה, עתרה הנתבעת לרשות לתקן את כתב ההגנה שלה (בשא 6600/06), בקשה שנדחתה על ידי. על החלטתי הוגש ערעור לבית משפט זה, ערעור שהתקבל.
בעקבות זאת, הוגש כתב הגנה מתוקן, אלא שכתב ההגנה המתוקן כפי שהוגש בפועל, היה רחב בהיקפו מכתב ההגנה המתוקן שהגשתו התבקשה במסגרת בקשת התיקון המקורי.
מסתבר, שבין לבין, נוספו לה לנתבעת טענות חדשות אותן ביקשה להעלות במסגרת ההליך, והיא כללה אותן כאמור, בכתב ההגנה המתוקן שהוגש על ידה.
בהחלטתי מיום 17.12.06, קבעתי שמהלך זה של הנתבעת, היה מהלך לא תקין, מאחר וכבוד השופטת דותן, שהתירה את התיקון, התירה אותו על-פי מתכונת מסוימת שהייתה לנגד עיניה, ואין להעלות על הדעת התרת הגשת כתב טענות מתוקן, שהגשתו לא אושרה. באותו מעמד, התרתי לנתבעת להגיש בקשה נוספת לתיקון כתב ההגנה.
ראוי לציין, שבין לבין, הגישה התובעת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, על החלטת כבוד השופטת דותן (רע"א 9081/06), בקשה שנדחתה בהחלטת כבוד השופט רובינשטיין מיום 28.1.07.
בהתאם לרשות שניתנה על ידי, הוגשה בקשה לתיקון נוסף בכתב ההגנה המתוקן, ולאחר תלאות דיוניות, כאלה ואחרות, מצויות כיום לפני הבקשה, התגובה והתשובה לתגובה.
לאחר שקראתי את הטענות כפי שהועלו על ידי הצדדים, נחה דעתי שדין הבקשה להתקבל, בכפוף לתשלום הוצאות לידי התובעת.
הנתבעת מבקשת להוסיף מספר סעיפים, שעוסקים בידיעת התובעת - כך נטען על ידי הנתבעת - על נשירתם של אבני חיפוי, כבר ביולי 1997, ידיעה שאותה לא חלקה עם חברת הביטוח, ולמען האמת, כך עמדת חברת הביטוח, טרחה להסתיר ממנה נתון זה, שלו הייתה חברת הביטוח יודעת עליו, לא הייתה מתקשרת בהסכם הביטוח הנוסף.
זוהי, אם כן, תמצית הטענות החדשות שהוספתן מתבקשת, הוספה שלה מתנגדת התובעת מכל וכל.
טענת התובעת היא שאין בידי הנתבעת כל נתון חדש שהוא, אלא מדובר לכל היותר בניתוח נוסף של אותן טענות עובדתיות שהיו ידועות לנתבעת כל העת, כשהעתרות לבקשה, יהא בה כדי לפגוע בזכויותיה הדיוניות של התובעת.
מדובר בחוסר תום לב קיצוני של הנתבעת, בשיהוי, וקיפוח זכויות התובעת, באופן המצדיק דחיית הבקשה.
התובעת חזרה על הכרונולוגיה הידועה של ההליכים הדיוניים בתיק זה, תוך הבעת עמדה לפיה ככל שנוקף הזמן, והנתבעת אינה ממצה את טענותיה, נפגעות זכויותיה שלה, לרבות הזכות לניהול הליך בצורה תקינה ויעילה, תוך שהנתבעת מעלה בכל פעם מחדש טענות מן הגורן ומן היקב, טענות שאין להן כל עיגון, והעלאתן אף מנוגדת להנחיות המפקח על הביטוח.
אין בידי לקבל טענות אלה של התובעת מכמה טעמים:
ראשית, אני סבור שחלק מהטענות כפי שהועלו במסגרת ההתנגדות, זכו כבר לבחינה בהחלטת כבוד השופטת דותן במסגרת ע"א 2459/06, בו נדון הערעור על החלטתי המקורית שלא לאפשר את תיקון כתב ההגנה, ערעור שהתקבל, כזכור וכבוד השופטת דותן, מצאה לנכון להעדיף את האפשרות לפיה תועלינה כל הטענות השמורות לנתבעת כתוצאה מהעובדות, כפי שהיא טוענת להן, אגב בירור ההליך לגופו, כנגד תשלום הוצאות הולמות, על האפשרות לפיה ימוצה הדין עם הנתבעת, כפי שאני סברתי שראוי לעשות בנסיבות.
משכך, אני סבור שאני כבול בהחלטת כבוד השופטת דותן, במיוחד למן הרגע בו אושרה החלטה זו על ידי בית המשפט העליון, שלא מצא לנכון ליתן רשות ערעור ביחס אליה.
הנתבעת מבקשת להעלות טענה, לפיה ידעה התובעת על הנפילות זמן רב בטרם כניסת הפוליסה הספציפית לתוקף, הסתירה נתון זה מהנתבעת ולו הייתה מגלה אותו, כפי שחייבת הייתה לעשות, לא הייתה הנתבעת מתקשרת עם הכלל בחוזה הביטוח.
מדובר אם כן בטענות מהותיות, שיש ללבנן במסגרת שלב שמיעת הראיות.
מאחר והדברים עלו לראשונה במסגרת בקשת התיקון ומאחר והעובדות נודעו לנתבעת בשלב שבו אנו מצויים בהליך, קרי: בטרם נשמעו הראיות, אך מנגד היא בהחלט יכולה הייתה לדעת אותן, בשלב מוקדם הרבה יותר (וכנראה אף ידעה אותן אך לא נתנה להן את המשקל הראוי), הרי שהתוצאה המתבקשת היא כפי שנקבע לעיל - תיקון שני בכתב ההגנה, תוך חיוב בהוצאות הולמות.
לפיכך, אני נעתר לבקשה בבש"א 27095/06 ומתיר את התיקון הנוסף בכתב ההגנה.
