1. בפניי בקשה לביטול פסק דין בהעדר הגנה (להלן:
"הבקשה"), שניתן בתיק דנא, מיום 07.12.03, כנגד המבקש, לפיו חויב המבקש לשלם למשיבה, סך של 31,912 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית וכן הוצאות משפט בסך 568 ש"ח ושכ"ט עו"ד בשיעור של 10% + מע"מ (להלן:
"פסקה"ד");
המבקש טוען, כי יש לבטל את פסקה"ד שניתן כנגדו
מחובת בצדק, היות ושההזמנה לדין בצירוף התביעה, מעולם לא נמסרו לו;
לעומת זאת, נשכחה בבקשתו של המבקש העובדה, כי הוא הורשע בפלילים, בגין התאונה נשוא התיק דנא ונידון לשישה חודשי מאסר, בין היתר, שיבוצע במסגרת של עבודות שירות ובית המשפט בהרשיעו את המבקש קבע :
.
"מדובר במסכת עובדתית קשה, הנאשם, נהג לא מורשה, נהג בקלות ראש, לא ציית לאור אדום ברמזור, ברח משוטרים במקום, והכל כאשר הוא נוהג בצורה מסוכנת שגרמה לתאונת דרכים".
מכאן, שגם אם תימצא טענתו של המבקש, בעילת חובה מן הצדק, כמקימה לו זכות לביטול פסקה"ד, הרי שהשמטת העובדה החשובה הנ"ל מבקשתו, יש לה משמעות ומשקל לענין סיכוייו להתמודד עם התובענה, למקרה שיבוטל פסקה"ד ועובדה זו, תימצא ביטוי בהחלטתי בבקשה כאן.
אך, טרם אגש לבחינת טענת המבקש, אדרש בקצרה להשתלשלות האירועים, טרם הגשת הבקשה בפניי, על-מנת לבחון, האם עמד המבקש בדרישה הראשונה והיא, הגשת הבקשה תוך 30 יום מהיום שנודע לו על פסקה"ד.
2. הבקשה הוגשה ביום 25.05.06, תגובת המשיבה לבקשה הוגשה ביום 11.09.06 ותשובת המבקש לתגובת המשיבה, הוגשה עוד באותו יום, 11.09.06.
בבקשה טוען המבקש, כי נודע לו על פסקה"ד, עת שלחה אליו המשיבה התראה לפני ביצוע פסקה"ד בלשכת ההוצל"פ ביום 12.03.06; וכי בהסכמת המשיבה, נדחה המועד להגשת הבקשה, עד ליום 25.05.06 ולפיכך, לא חרג המבקש ממסגרת 30 הימים, מהיום שנודע לו על פסקה"ד.
בתגובה לבקשה, מציינת ב"כ המשיבה, עוה"ד גולן ממשרדו של ר. צביקל, כי הבקשה מעולם לא הועברה למשרדה המייצג את המשיבה ובכותרת הבקשה, אף רשום שמה של עו"ד אחרת אשר מייצגת כביכול את המשיבה (עוה"ד אילת), וכי לה - כב"כ האמיתית של המשיבה, נודע על הבקשה ועל החלטת ביהמ"ש בדבר הגשת התגובה ע"י המשיבה,
באופן אקראי, מספר ימים לפני שהוגשה תגובת המשיבה באמצעותה, וכי העתק הבקשה הגיע למשרדה, לאחר צילומה ע"י משרדה, מתיק ביהמ"ש, ומייד עם צילומה, הוגשה תגובת המשיבה.
בתשובת המבקש לתגובת המשיבה, מציין בא כוחו, עוה"ד בר אל, כי נודע לו רק עם הגשת תגובת המשיבה, כי בא כוחה של האחרונה הינו עוה"ד ר. צביקל וכי עניין זה תמוה, לאור העובדה, כי הקשר שלו עם המשיבה, נעשה באמצעות משרד עו"ד אילת, אשר לא רק שהעבירה את מסמכי התיק דנא אליו, אלא אף אישרה לו ארכה, להגשת בקשה זו, לביטול פסקה"ד.
מהמסמכים שצירף ב"כ המבקש לתשובתו לתגובה, נראה כי אכן עוה"ד אילת היא זו שיצרה עמו קשר, בנוגע למשיבה, והיא זו אשר הסכימה למתן אורכה להגשת בקשת המבקש לביטול פסקה"ד. עובדה זו אכן תמוהה, שכן מתיק ביהמ"ש עולה, כי בא כוחה של המשיבה הינו עוה"ד ר. צביקל ולא עוה"ד אילת.
מבלי לרדת לחקר הדברים בעניין זה, אציין כי בקשתו זו של המבקש במילא נגועה בפגם, היות והגם אם קיבל, לשיטתו, הסכמה מבא הכוח המתאים, הרי שההסכמה לא הובאה בפניי למתן החלטה ובלאו הכי לא ניתנה ארכה להגשת הבקשה.
יחד עם זאת, מוכן אני להניח, לצורך הדיון בבקשה, כי לו הייתה הסכמה זו מונחת בפניי, הרי שארכה כזו הייתה ניתנה על ידי, ובייחוד לאור זאת, שב"כ המשיבה לא התנגדה לכך בתגובתה.
3. בראשית לבקשה, מציין ב"כ המבקש כאמור, כי הבקשה מוגשת
לביטול פסקה"ד מחובת הצדק.
לטענת המבקש, ההזמנה לדין בצירוף התביעה, מעולם לא נמסרו למבקש; אף מבדיקת אישור המסירה והתצהיר שצורף לו ניתן לראות, כי המדובר במסירה שלא כדין, באשר המסירה נמסרה לכתובתו של אביו, ברח' רמת אשכול 61 בלוד, לידיה של אימו החורגת, ואולם המבקש מעולם לא התגורר שם.
כתובתו הרשומה של המבקש, על-פי תעודת הזהות ורישיון הנהיגה שלו, הייתה והינה - ש. נווה ירק 8 לוד, ואולם גם לשם הגיע המבקש לעיתים רחוקות
באשר היה נכנס ויוצא מהכלא, ולא ניתן היה להשיגו בשום מקום.
לטענת המשיבה, עיון באישור המסירה, מכוחו ניתן פסקה"ד כנגד המבקש, מלמד כי הוא נמסר ביום 31.07.03, כאשר במועד זה לא שהה המבקש בכלא, כמפורט באישורים שהמבקש עצמו צירף לבקשתו.
אכן, מבדיקת האישורים האמורים, תקופת היותו של המבקש בכלא, אינה חופפת לתקופה בה נפתח ההליך דנא, ולכן אין בעובדה זו להעלות או להוריד לעניין שבפניי;
כתב התביעה הומצא לכתובתו של אביו של המבקש, שם נטלה לידיה את כתב התביעה, אימו החורגת וחתמה לשליח הדואר על אישור המסירה, ולא הוכח לי, כי זהו אינו מקום מגוריו של המבקש; לכן, קיים ספק רב באשר לטענת המבקש, כי התביעה הומצאה שלא כדין, שהרי היא נמסרה לבן משפחתו, במקום מגוריו (כל עוד לא הוכח אחרת - הרי שהכתובת של אביו הינה כתובתו של המבקש).
זאת ועוד, המבקש מציין בבקשתו, כי
"לא ניתן היה להשיגו בשום מקום" (סעיף 2 לבקשתו), מכאן עולה שממילא התביעה לא הייתה מגיעה לידיו, ולא בשל אי המצאה כדין, כפי שניסה לטעון בדוחק.
היות ועסקינן בבקשה לביטול פסק"ד שלצידה עומדת זכותו הקנויה של המבקש, שלא יינתן כנגדו פסק"ד, אלא בדרך משפטית תקינה, ולאור הספק הקל המתעורר כאמור, באשר לצדקת טענתו של המבקש בדבר אי המצאה כדין, הרי
שספק זה פועל לטובתו של המבקש, באופן שיביא לביטול פסקה"ד, מחמת הספק האמור, ובכפוף להחלטה שתבוא בהמשך לדברים אלה.
