החלטה בתיק א 200067/02

מונחת בפני בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין, שניתן, בתיק זה, ביום 29/2/04 [להלן: "פסק הדין"], וזאת עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש על פסק הדין.

פסק הדין ניתן בשלושה הליכים שאוחדו, שתי בקשות ביצוע שטר ותביעה בסדר דין מקוצר.

המשיבה [תיקרא להלן: "עמירון" או "המשיבה"], היא שנקטה בהליכים, כנגד יצחק וולך [יקרא להלן: "המבקש" או "וולך"], בגין שלושה שיקים, שלא נפרעו, שמשך המבקש, לפקודת המשיבה, להבטחת אשראים, שקיבל המבקש מעמירון.

פסק הדין ניתן לאחר שבית משפט זה דחה את בקשות המבקש להתנגד לביצוע השטרות וליתן לו רשות להתגונן.

המשיבה החלה לנקוט בלהיכי הוצל"פ לפרעון שטרי החוב.

בבקשה בה עסקינן, סומך המבקש טענותיו, לענין סיכויו להצליח בערעור, על פסק דין, שניתן בבית משפט העליון, בהרכב של שלושה שופטים, מיום 28/12/04, שדן בבר"ע כבערעור, על פסק דין של בית המשפט המחוזי לפיו, ביום 2/9/03, דחה בית המשפט המחוזי, בהרכב של שלושה, את ערעורו של וולך, על פסק דין של כב' השופטת שבח בבית משפט שלום זה. בפסק דינה, דחתה כב' השופטת שבח שמונה בקשות של המבקש ליתן לו רשות להתגונן, בהליכים שנקטה נגדו עמירון, בגין שמונה שיקים אחרים שמשך המבקש להבטחת אותם אשראים שקיבל מעמירון בעיסקה שנדונה בפסק הדין דנא.

בפתח הדברים, יש לציין, שבמסגרת הדיון בתיק זה, עמירון טענה שפסק הדין שניתן מלפני כב' השופטת שבח יצר "השתק פלוגתא" ואילו המבקש התנגד וטען, שבהיותה של ההכרעה שם שלילית, הדוחה את בקשות הרשות להגן, היא אינה יוצרת "השתק פלוגתא".

בהחלטתי נדחתה עמדתו של המבקש ונתקבלה עמדת עמירון בהאי לישנא:

            "אין מחלוקת שההלכה הידועה קובעת:

"...בקשה לרשות להגן איננה קובעת מימצא אינה מהווה השתק פלוגתא בהתדיינות נוספות שבין בעלי דין...".           

[זוסמן, סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית עמ' 688].

דא עקא, הלכה זו אינה ישימה לעניינו ואפרט.

בענין בו עסקינן, מדובר באותם נושאים, בין אותם צדדים, תצהירי המבקש, בבקשות שנדונו ושהוכרעו ותצהיריו בבקשותיו דנן, מפרטים, במדויק, מילה במילה, את אותן טענות.

בפני שופטי הערכאות שדנו בענין, הועמדו במחלוקת אותן שאלות עובדתיות מסויימות חיוניות לתוצאה הסופית והן הוכרעו שם במפורש.

קביעות השופטים שאין בטענות המבקש כדי להוות הגנה, הן בבחינת מימצא פוזיטיבי.

בנסיבות אלה, ברי, כי יש לשים גבול להתדיינות בענין שבו היה למבקש יומו בבית משפט ולהשלים עם הממצאים העובדתיים והמסקנות המשפטיות שנקבעו ושעליהם מבוססת ההכרעות בפסקי הדין באותו ענין שם.

בנסיבות כאלה, של התדיינות זהה, ניתן להעניק לפסק הדין של כב' השופטת שבח, שאושר בפסק דין של כב' השופט גרוס, מעמד של ראיה באופן שבהגשתו כאן, הוכיחה התובעת את אותם הממצאים והמסקנות שהביאו להכרעה.

לענייניו, טובים וישימים הדברים שנפסקו בע"א 53/74 פד"י כא [1] 379:

"מקום שראובן ושמעון התדיינו ולצורך הכרעה בסכסוך שביניהם, נדרש בית המשפט לקבוע עובדה פלונית, הכלל הוא שקביעתו לעולם עומדת ואין מרשים לבעל דין לסתור אותה, כאשר אותה שאלה צפה ועולה מחדש ביניהם במשפט אחר.