בפני בקשה למחיקת התביעה על הסף.
רובינסון חיים (להלן:
"התובע"), הגיש תביעה כנגד הרשות המוסמכת - חוק רדיפת הנאצים (להלן:
"הנתבעת 1"), ד"ר יצחק הורוביץ (להלן:
"הנתבע 2"), ד"ר הימלפרב (להלן:
"הנתבע 3"), וועדת עררים לפי חוק נכי רדיפת הנאצים (להלן:
"הנתבעת 4").
התובע מביע את השגותיו באשר להחלטת הועדה אשר דנה בעינינו אשר בה ישבו הנתבעים 2,3 והחליטה לדחות את בקשתו לאור מסקנתם כי לא הוכח קשר סיבתי. התובע החליט לערער אל הנתבעת 4 אך גם ערעורו נדחה. בכתב תביעתו מונה התובע שורה של בעיות רפואיות שונות אשר הוא סובל מהן, ולגישתו על הנתבעים להוכיח את מסקנותיהם על כי הוא אינו סובל מאותן בעיות.
לגישת הנתבעים יש לדחות את תביעתו של הנתבע על הסף לאור העובדה כי הנתבע מלין על עניינים שברפואה. כשבסמכות הוועדה להסתמך על חוות דעת אחרת לצורך הכרעתה. יתרה מכך, בין הצדדים התנהלו זה מכבר הליכים בבית המשפט השלום ובהחלטה של סגנית הנשיאה כב' השופטת זהבה אגי, נמחקה תביעתו כנגד הנתבעים באשר להחלטתם שלא לאפשר לתובע להעלות את טענותיו מול הנתבעת 4 נקבע כי בהתאם לסעיף 17(ח) לחוק נכי רדיפת הנאצים תשי"ז- 1957 הגורם אשר בפניו יש לערער הינו בית המשפט המחוזי.
דיון
מקור הסמכות לדון בבקשה זו מכוח תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן: התקנות), הוא כי כתב התביעה אינו מגלה עילה. אם התובענה נעדרת עילה יש מקום למחקה על הסף, כדי לא לנהל הליך סרק ועקר.
הפגם של העדר עילה הוא משמעותי בשני מקרים, כפי שמציין ד"ר
י' זוסמן בספרו
"סדר דין אזרחי" ע' 393:
"א. כאשר החסיר התובע עובדה מהותית כמשמעותה בתקנה 71(א)
לתקסד"א, ובלעדיה זכותו אינה זכות.
ב. אפילו אם יוכיח התובע את כל העובדות המהותיות, לא יזכה בדין, משום שעובדות אלה אינן מולידות לו זכות, אין לצידו חוק, המטיל על הנתבע את החובה, עקב העובדות המפורשות בכתב התביעה, להיענות לתובע".
רשימת עילות המחיקה שבתקנה 100 איננה רשימה סגורה, וביהמ"ש רשאי, במסגרת סמכותו הטבעית, להיזקק לעילת מחיקה שאיננה מנויה בתקנות, אולם יעשה זאת רק במקרים חריגים, כפי שנקבע בע"א 615/84 -
אברהם מרקוביץ נ' חייא סתם, פ"ד מב (1), 541:
"גם על יסוד הכוחות שהוענקו לבית המשפט מטבע ברייתו מוסמך הוא למחוק כתב תביעה. אך זהו צעד מרחיק לכת, אשר בית המשפט ינקוט בו (מעבר לעילות המצויות בתקנה 100 הנ"ל) רק במקרים חריגים, כאשר נסיבות מיוחדות מצדיקות ומחייבות זאת" (שם, 545).
השימוש בסמכות המחיקה מחמת היעדר עילה ייעשה רק במקרים בהם התובענה איננה ניתנת לתיקון, ע"א 556/84
קומפני פריזיין דה נ' שמואל פלאטו שרון, פ"ד לט(2), 529 :
"כשאנו מונחים על יסוד הכלל שאם אך ניתן להציל תובענה מכליון על דרך של תיקון אין מוחקים כתב תביעה על הסף".(שם, 531).
יש הסוברים שהשלב המתאים לבדיקת קיום העילה או העדרה, הוא קדם המשפט, או אז יסנן בית המשפט את התובענות ולא יתיר העברת תיק לשלב ההוכחות, אלא לאחר שנוכח כי קיים יסוד סביר להניח כי לתביעה סיכוי להצליח, שהרי נקבע בע"א 765/81
- משה עומיסי נ' יעקב חסן ו-6 אח' . פ"ד לט(1), 556 :
"הלכה פסוקה היא, כי במקרה של דחיית תביעה
על
הסף
על השופט לנהוג בזהירות יתרה ; הואיל ופעולה זו הינה מרחיקת לכת, יש לעשותה, רק כאשר ברור למעלה מכל ספק, שאין לתובע כל סיכוי לזכות בתביעתו". (שם, 559).
הדיון בבקשת המחיקה אינו מתייחס לאמיתות העובדות, אלא בבדיקה פורמלית טכנית ואין צורך בחקירה ודרישה של העובדות. ראו ע"א 2967/95
- מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות, פ"ד נא(2), 312:
"זהו שילוב של בדיקה טכנית-פורמלית של כתב התביעה, שבו לא מתעוררת שאלה של נטל ההוכחה או של מידת הוכחה. די בכך שהתובע "יראה" על פני כתב התביעה כי בידו עילה". (שם, 333).
המלומד
אורי גורן בספרו "
סוגיות בסדר דין אזרחי, ע' 139 מציין כי:
"המדיניות השיפוטית הרצויה היא כי
מחיקת תובענה
על
הסף היא "אמצעי הננקט בלית ברירה". די אם קיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד המבוקש, כדי שהתביעה לא תמחק באיבה" (ע"א 35/83, חסין נ' פלדמן), שכן ברור כי במחיקת התובענה לא יבוא הסכסוך על פתרונו, ולפיכך יש להעדיף תמיד את הדיון הענייני וההכרעה בסכסוך לגופו של עניין".