החלטה בתיק א 1935/03

בפני בקשה להורות על דחיית התובענה שהגישה המשיבה ולחילופין, מבוקש להורות על מחיקת התובענה שהוגשה על ידי המשיבה ולחייבה בהוצאות הבקשה.

רקע עובדתי

המשיבה הגישה כנגד המבקשים תביעה כספית.

בין הצדדים התנהלה מערכת יחסים עסקית מזה שנים רבות, במסגרתה סיפקה המשיבה למבקשים חומר גלם לייצור חוטי חשמל. תנאי התשלום בתקופה הרלבנטית לכתב התביעה נקבעו במסגרת  הסכם שנחתם בין הצדדים בינואר 2002.

המשיבה טוענת כי המבקשים נקלעו לקשיים כלכליים והפסיקו לפרוע את חובותיהם בהתאם להסדר. נטען כי החוב גדל לאור מצגי שווא שהציג מבקש 2, לפיהם למבקשת 1 יש יכולת לפרוע את חובותיה. עוד נטען בכתב התביעה כי המבקשים אינם חולקים על עצם החוב או שיעורו וכל שנטען הוא כי החברה מצויה בקשיים כלכליים המונעים ממנה לפרוע את חובה.

טענות המבקשים

ביום 17.3.05 ניתן על ידי בית המשפט צו לגילוי מסמכים וצו להגשת תצהיר עדות ראשית. טוענים המבקשים כי למרות צו בית המשפט טרם הוגשו תצהירי גילוי מסמכים ותצהירי עדויות ראשיות לתיק. יתרה מכך, נטען כי המשיבה אף לא הגישה בקשת להארכת מועד.

המבקשים טוענים כי בהתאם לתקנה 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") בעל דין שלא יגיש תצהירים מטעמו, לא יוכל להעיד עדים מטעמו, ומכאן שלמעשה המבשיבה לא תוכל להוכיח תביעתה ודינה להידחות.

בנוסף, נטען כי המשיבה הפרה את צו בית המשפט ובהתאם לסנקציה הקבועה בתקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי - דין תביעת המשיבה להימחק על הסף.

טענות המשיבה

המשיבה טענה כי הצדדים הסכימו להפנות את הסכסוך להליך של גישור, מתוך מחשבה שייתכן ויצליחו לסיים את הסכסוך בפשרה. על אף הנסיונות, והעברת טיוטת הסכם בין הצדדים, לא הושגה פשרה.

ב"כ המשיבה טען כי כונס הנכסים של המשיבה, החל בסמוך למתן הצו להגשת תצהירים, בהליך למכירת המשיבה. בסוף חודש מרץ 2005 נמכרה המשיבה, ונוצר קושי אוביקטיבי עקב היות החברה בהליך של כינוס ומכירה, להגיש תצהיר גילוי מסמכים ולהכין תצהירי עדות ראשית.

עוד נטען כי לאחר הגשת התביעה נכנסה המשיבה להליך של כינוס, וכי החברה המבקשת אינה פעילה עוד. נטען כי סיכויי התביעה להתקבל טובים, לאור העובדה שסכום החוב אינו מוכחש.

דיון

תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת:

"122. הפרת צו 

בעל דין שאינו מקיים צו להשיב על שאלון לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים או צו למתן פרטים נוספים לפי תקנה 65, הרי אם הוא התובע ימחק בית המשפט או הרשם את תובענתו, ואם הוא הנתבע ימחק בית המשפט או הרשם את כתב הגנתו ודינו כדין מי שלא הגיש כתב הגנה, אלא שרשאי בית המשפט או הרשם להאריך את המועד לקיום הצו."

הפעלת הסנקציה המנויה בסעיף 122, מהווה סנקציה חמורה וקיצונית בתוצאותיה, שבית המשפט ממעט בהפעלתה, שכן המשמעות במקרה זה היא פסק דין ללא שמיעה. לרוב, יסתפק בית המשפט בחיוב המפר בהוצאות וקציבת מועדים חדשים לקיום הצווים, אם יתברר לו כי ההפרה נעשתה בתום לב או שקיים הסבר מניח את הדעת להפרת הצווים. רק במידה ויתברר לבית המשפט כי מדובר בהפרה חוזרת ונשנית של הצווים תוך זלזול מופגן בהחלטות בית המשפט, יורה הוא על מחיקת כתב טענותיו של בעל הדין שהמרה את הצווים השיפוטיים. (ראה לעניין זה דברי כב' השופט חשין בע"א 2271/90, ג'מבו חברה לבנין ומסחר (קרני שומרון) בע"מ ואח' נ' מרדכי ואח', פ"ד מו(3) 793  וכן ע"א 43/76, שדה אליעזר מושב עובדים ואח' נ' סביר, פ"ד לא(1) 653 וע"א 270/86, רגובי ואח' נ' תנובה, פ"ד מה(1) 620).

המבקשים טענו כי עצם העובדה שלא הוגש תצהיר, ימנע הדבר הוכחת התובענה על ידי המשיבה שכן תקנה 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי לא יוכל להעיד בעל דין שלא הוגש תצהיר מטעמו, ואולם לבית המשפט מסור שיקול הדעת להעיד אדם ללא תצהיר אם נסיבות אי הגשת התצהיר היו מוצדקות. וזו לשון התקנה:

"168. סמכות לצוות על הוכחת עובדות על-ידי תצהיר