החלטה בתיק א 18619/04

בפניי בקשה למחיקה על הסף

עניינו של כתב התביעה שהוגש במסגרת התביעה הינם תשלומי דמי שכירות מושכר אשר התובע בעליו הרשום,והנתבעים דיירים מוגנים בו,מכוח הסכמי  שכירות.

הנתבע מבקש למחוק על הסף את כתב התביעה על בסיס עילת ההתיישנות.

טענות המבקשים :

כתב התביעה הנוכחי הוגש ב-13.07.03 ומשכך כל דרישה לתשלום דמי שכירות ושירותים עבור התקופה הקודמת ליום ה-13.07.96 דינה להידחות בטענת התיישנות. כמו כן לטענת המבקשים ניתן פסק דין חלוט בתיק 013010/98 בפני כבוד סגן הנשיא  השופט גולדין בתאריך ה-05/02/04 בתביעה לפינוי וסילוק יד. לטענת המבקשים  קובע פסק הדין לגבי אי תשלום ודמי השכירות לתקופה הנטענת (תקופה החופפת לתקופה הנטענת בתביעה הנוכחית),כי המשיב ושותפיו קבלו את דמי השכירות באמצעות המחאות דואר, אולם בחרו שלא לפורעם ומשכך מלוא האחריות רובצת לפתחם והם נחשבים כמי אשר קבלו את התשלומים. אם כן לטענת ה המבקשים נסתם הגולל על התביעה שכן פס"ד מהווה מעשה בית דין. עוד לטענת המבקשים לעניין דרישת  דמי השכירות לתקופה הנטענת ,ובמסגרת הפס"ד האמור לעיל נפסק כי המשיב ושותפיו קיבלו לידיהם את דמי השכירות.

עוד לטענת המבקשים, נשלחו לתובע המחאות דואר בעניין תשלומי דמי השכירות לחודשים ינואר עד יולי 1998,לטענת המבקשים חזקה כי המשיב קיבל  ופרע אותן.

כמו כן לטענת ה המבקשים, המשיב נחשב כמי שקיבל את תשלומי השכירות לתקופה הנטענת. כלומר לטענת המבקשים בעצם שליחת המחאות דואר לכותבתו, ובחירתו שלא לפורעם הינה באחריותו המלאה.

כמו כן לטענת ה המבקשים  התביעה בעניין גובה דמי השכירות וההפרשים הנטענים בעטייה, הייתה צריכה להיות מוגשת לבית דין לשכירות על ידו, ולא לבית משפט נכבד זה. לטענת ה המבקשים  שולמו דמי השכירות במלואם ואין כל עילה להגשת התביעה.

טענות המשיב :

פסק הדין המתואר לעיל אינו מתייחס לתקופה בין יולי לינואר 1998 ,כמו עוד לטענת המשיב לגבי הפרשים בגין איחור בביצוע התשלום, יש לברר לגבי כל המחאה והמחאה, מתי ההמחאה הגיעה ואם לא הגיעה במועדה קמה למשיב הזכות להפרשים עקב האיחור. יש להכריע בעניין ההפרשים בגין איחור בביצוע התשלום. המשיב טוען בתגובתו כי היסוד המשפטי שונה, בתביעה הראשונה היא לפינוי, התביעה השנייה היא תביעה כספית.

לטענת המשיב, המבקשת הפרה את חוזה השכירות, בגין תשלומי השכירות שנקבע בצו שניתן ע"י כבוד סגן הנשיא השופט גולדין על פיו היו המבקשים צריכים להעביר את הכספים שהופקדו ולהעבירם למשיבים ולטענת הנתבע הייתה הפרה עצמאית מצד המבקשים של חוזה השכירות,ותביעה בעילה זאת טרם התיישנה.

לטענת המשיב הגם שחלק מהתביעה שמתייחס לתקופה שלפני 1996 התיישן, הרי שבהתאם להוראות סעיף 2 לחוק ההתיישנות תשי"ח 1958, ההתיישנות מונעת הגשת תביעה, אך אינה מבטלת את הזכות גופה, לנוכח זאת לטענת המשיב הלכה ברורה היא, כי אם אדם יכול לגבות חובו ללא היזקקות להליכים משפטיים, אין בקיום התיישנות, כדי למנוע זאת ממנו.

המשיב עוד טוען שלא נוצר מעשה בית דין כיוון שהסכם השכירות הופר אם באי מתן שטרות מראש ואם ובאי תשלטם דמי השכירות לידי המשיב, בדירתו, וההתעקשות לשלם לרשות הדואר בניגוד לחוזה השכירות.

המשיב אינו טוען שהכספים לא שולמו, או כי נוצר נתק בתשלומים, המשיב טוען כי כספים אכן שולמו, אך הדבר היה לבנק הדואר וכי בכך משום הפרת הסכם שכירות וכתוצאה מכך המשיב תובע לקבל את דמי השכירות שמגיעים לו, בערכים נכונים,  ועניין זה לטענת המשיב דורש הכרעה משפטית.

כמו כן לא נעשתה קביעה כי המשיב היה חייב לפדות את ההמחאות שנשלחו אליו תוך הפרת הוראות הסכם השכירות.

תשובת המבקשים לתגובת המשיב :

פסק הדין בתביעה הראשונה כבר קבע כי דמי השכירות השתלמו במלואם ובאופן רציף,התובענה הנוכחית מתייחסת לדמי שכירות שטענת המשיב לא שולמו לו במהלך השנים 1993-1998. נטען כי במסגרת ההליכים שניהלו הצדדים התקבלו אצל המשיב דמי השכירות המקוריים אשר השתלמו בבנק הדואר ואשר המשיב בחר שלא לגבות במועד תשלומם.

אם כך המשיב נחשב כמי אשר קיבל את דמי השכירות במועדם, חרף העובדה שבחר שלא לפדותם, משכך אין המשיב זכאי לתשלום הפרשי הצמדה וריבית אותם דרש במסגרת התביעה ולאור מחדלו באי פדיון המחאות הדואר שנתקבלו אצלו,המשיב קיבל את כל סכומי השכירות הנטענים כי לא קיבל.

הסכומים אשר חושבו על ידי המשיב אינם הסכומים הקובעים אלא הסכומים הקובעים הם הסכומים אשר שולמו באותם שנים למשיב.