החלטה בתיק א 18604/05

בפני בקשת רשות להגן כנגד תביעה  בסדר דין מקוצר.

התובעים טוענים לבעלות על מחצית קומה שנייה,קומה שלישית וקומה רביעית בבניין המצוי ברחוב קמואל 90 בתל אביב (להלן: "הבניין").

התובעים טוענים כי הנתבע שכר את הדירה בקומה הרביעית בבניין בתחילת 1998.לאחר שהסתיים החוזה הקודם נכרת עימו חוזה שכירות למשך שנה, קרי עד ליום 20/12/98 שלפיו התחייב הנתבע לשלם דמי שכירות בסך של 200$ לחודש, כמו כן התחייב לשלם את המיסים העירוניים החלים על המושכר. לשם הבטחת התחייבויותיו על פי ההסכם חתם הנתבע על שטר ביטחון על סך של 10,000 ש"ח.

ביום 02/04/99 ביקש הנתבע לשכור דירה נוספת בבניין אך נתקל בסירובם של התובעים מפני שסירב לחתום על שטר ביטחון נוסף. למרות זאת נחתם בין הצדדים נספח לחוזה בו נאמר כי הנתבע יתגורר בדירת החדר באופן זמני עד להבאת ערב וכן התחייב הנתבע לעמוד בהתחייבויותיו אחרת יהיו רשאים התובעים לפנותו מהמושכר.

הנתבע לא עמד בהתחייבויותיו שכן לא הביא ערב כמוסכם והמשיך להתגורר בשתי הדירות תוך שחדל מלשלם את דמי השכירות, המיסים וחשבונות החשמל  של שתי הדירות.

במהלך שנת 2000 פלש הנתבע לדירה נוספת. משפנה התובע 1 אל הנתבע כי יפנה את הדירות וישלם את שכר הדירה, תקף אותו הנתבע ואף התלונן במשטרה שהותקף על ידי התובע. הנתבע אף איים על התובע 2 שהינו אדם מבוגר כי יפגע בו.

במהלך 06/01 הנתבע בעזרת חבר בשם אלי חיים פלשו לשלוש דירות נוספות בקומה השלישית של הבניין. בתגובה התלונן התובע 2 במשטרה על הסגת הגבול.

עד ליום הגשת התביעה למרות כל מכתבי ב"כ התובעים כי יפנו את הבניין ממשיכים הנתבע וחברו להתגורר בדירות מבלי לשלם את דמי השכירות המיסים והחשמל.

הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן ובה טוען בתצהירו כי התובעים אינם הבעלים של הבניין. בנוסף הנתבע טוען כי חתם תוך כפייה על הסכם השכירות וכך גם על שטר הביטחון.

הנתבע טוען כי במהלך 11/97 פגש באדם שהתגורר לפניו בדירה ותמורת סכום כסף ומכונית שנתן לו הנתבע העביר לו אותו אדם את החזקה בדירה.

הנתבע טוען שביום 20/12/98 הכיר לראשונה את התובעים עת הכריחו אותו תוך כדי הפעלת אלימות ושימוש בכח כלפיו לחתום על המסמכים דנן.

הנתבע טוען כי מאחר וחתם בכפייה על החוזה אין הוא מחוייב לו וכן לא ברורה לו התביעה מצד התובעים שאינם בעלי הבניין.

דיון

בעת חקירת הנתבע ביום 13/04/05 טען כי פגש במכולת השכונתית אדם בשם יוסי שהינו ערבי בדואי ולו טוען הנתבע כי שילם סכום כלשהו ובתמורה לכך קיבל את החזקה בדירה. הנתבע טען כי מדובר ברכוש נטוש ובעליו אינם בין החיים עוד. הנתבע הודה כי מדובר בחתימותיו על חוזה השכירות,שטר הביטחון והנספח וטען כי חתם מתוך כפייה שכן התובע 1 בלווי שלושה גברים נוספים היכו אותו כדי שיחתום לכן חתם מחוסר ברירה. הנתבע טען שרכש את הדירה מיוסי ולא פלש לדירות האחרות. כשהובהר לנתבע כי שכנתו בשם רינה קדוש רכשה את דירתה בדמי מפתח הגיב הנתבע "היא קנתה רכוש נטוש" (עמוד 2 לפרוטוקול).

נקבע פעמים רבות שבחינת בקשותיו של הנתבע, ע"י ביהמ"ש בהליך של סדר דין מקוצר,  אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע אלא אך לבחון האם יש בטענה זו או אחרת ולו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה  כנגד גרסתה של התביעה.

יחד עם  זאת, אם הטענות שבפי הנתבע הן טענות סרק או שטענותיו נתבדו בחקירה נגדית, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י דחיית בקשת הנתבע ונעילת דלתות בית המשפט בפניו.

גירסתו של הנתבע היא גירסה דחוקה ביותר. להגיון הבריא קשה להבין כיצד זכויות במקרקעין (אף אם חזקה בלבד) יועברו ע"י עסקה במכולת שכונתית מאדם שמציג עצמו כיוסי וזהותו אינה ידועה. קשה גם לקבל העובדה כי באופן סתמי התנפלו על הנתבע והכריחו אותו לחתום על חוזה ושטר חוב (שכן אם בבריונות עסקינן, מדוע להחתים את הנתבע על שטר חוב ולא לגרש אותו מהבית הנטוש?). מה גם שעילת כפייה היא עילה שיש  בכוחה לגרום לביטול ההסכם תוך זמן סביר ויסודות  עובדתיים לכך לא הונחו בפניי. מן הדין היה שאדחה את רשות להתגונן, אך לא אעשה זאת לפנים משורת הדין.

יחד עם זאת, כיוון שהנני עושה חסד עם הנתבע, בהחלטתי  להעניק לו רשות להתגונן, ומאחר ומסתמנת נטייה להחמיר עם הנתבע בפרט כאשר הגנתו לוקה בחוסר בהירות, וכאשר אין לנתבע סיכויים רבים להוכיח את הגנתו (ראה ע"א 680/89 - בן אבו שיווק והפצה נ' בנק המזרחי המאוחד - פ"ד מה (3) 757 וכמו-כן  ראה ע"א  519/65 - ברזילי נ' קשת, פ"ד  כ (2) 141, וכן ע"א 244/66, מזרחי נ' בראון, פ"ד  כ(4) 90,  וכן - ע"א 38/77, צימרינג נ' גורדין, פ"ד לא (3) 401)   הנני משתמש בסמכותי על פי תקנה 210 לתקנות סדר דין אזרחי ומתנה את מתן רשות להתגונן בהפקדת ערובה בסך 10,000 ש"ח  בקופת בית המשפט, תוך 15 יום מהיום וזאת על ידי הפקדת מזומנים או ערבות בנקאית בלתי מותנית, צמודה למדד, ומתחדשת ללא מגבלת זמן.

במידה  ולא יופקד הפיקדון תוך המועד הנ"ל תדחה בקשת רשות להתגונן וב"כ התובע רשאי  להגיש פסיקתא לבית המשפט.

במידה ויופקד הפיקדון יועבר התיק לפסים של דיון מהיר וישמע בקדם משפט בתאריך 12.9.05  בשעה 15:00.