1. בפניי תביעה בסדר דין מקוצר שהגיש בנק הפועלים (
להלן: "הבנק") בגין חוב בסך 693,712 ש"ח שהצטבר בחשבונה של גל דור מערכות בע"מ (
להלן: "החברה"). התביעה הוגשה גם נגד יהודה נחמן (
להלן: "יהודה") ובן דודו צבי נחמן (
להלן: "צבי") בגין ערבותם לחובות החברה. יהודה וצבי הם מנהליה של החברה וכל אחד מהם מחזיק בחמישים אחוז ממניותיה.
2. עיקרו של החוב נשוא התביעה נובע משלוש הלוואות שנטלה החברה: הלוואה ע"ס 500,000 ש"ח מיום 30.5.2005, הלוואה ע"ס 250,000 ש"ח מיום 9.8.2005 והלוואה ע"ס 250,000 ש"ח מיום 9.10.2005. החברה לא עמדה בפרעון התשלומים של ההלוואה האחרונה, ועל כן העמיד הבנק לפרעון מיידי את שלושת ההלוואות. החוב בגין שלושת ההלוואות הינו 685,899 ש"ח. יתרת החוב נובעת מיתרת חובה בחשבון החברה בסך 5,051.59 ש"ח וכן מחיובי ריבית בסכום כולל של כ-2,700 ש"ח.
3. יהודה וצבי ביקשו רשות להתגונן, כל אחד בנפרד. צבי אף הגיש בקשה לאפשר לו להגיש הגנה נגזרת מטעם החברה, לפי ס' 203 לחוק החברות, תשנ"ט- 1999.
4. נדון תחילה בטענותיו של יהודה, ולאחר מכן בטענותיו של צבי. לבסוף נדון בבקשתו של צבי להתיר לו להגיש הגנה נגזרת מטעם החברה.
5. יהודה אינו כופר בתוקפה של ערבותו לחובות החברה, אך לדבריו, עובר לחתימת הערבות, הבטיח לו מנהל הבנק כי ערבותו זו מוגבלת למעשה ל- 50% בלבד מחובות החברה, הואיל וליתרת החוב ערב שותפו לחברה, צבי. יהודה מציין בתצהירו כי לאחר שהחברה נקלעה לקשיים בסוף שנת 2005 הוא הסכים לפרוע את מחצית חובותיה, אך הבנק לא הסתפק בכך והגיש את התביעה. יהודה הוסיף וציין כי מפאת קוצר הזמן לא היה סיפק בידו לבדוק את גובה החוב הנתבע והוא ביקש לשמר בידיו את הזכות להגיש חוות דעת מומחה לאחר שיקבל מהבנק את המסמכים והנתונים הדרושים לענין.
6. מחקירתו הנגדית של יהודה התברר כי הבנק היה מוכן למסור לו את תדפיסי הפעולות בחשבון העו"ש והמט"ח בחשבונה של החברה בשבע השנים האחרונות, כנגד תשלום (ראה מכתב מיום 24.4.2006 מוצג ת/3), אך יהודה העדיף לוותר על קבלתם מידי הבנק. לדבריו: "
אני יכול לחפש את זה בספרים שלי, ואין טעם לשלם סכום כזה" (ע' 8 לפרוטוקול). על כן, פשיטא שאין ליתן ליהודה רשות להגן בנקודה זו.
7. נותר עדיין לדון בטענתו העיקרית של יהודה, ולפיה הבטיח לו מנהל הסניף כי הלכה למעשה ערבותו תעמוד על 50% בלבד מחובותיה של החברה.
מדובר בטענה בעל פה נגד מסמך בכתב, שכן בכתב הערבות עליו חתם יהודה ביום 30.5.2005 (נספח ח' לכתב התביעה), נרשם באופן מפורש כי חלקו בערבות הינו 100%. כך נרשם גם לגבי ערבותו של שותפו צבי, שחתם אף הוא על אותו כתב ערבות ביום בו חתם עליו יהודה. יתר על כן, מעיון בכתב הערבות ניתן לראות כי צבי חתם עוד לפני יהודה, כך שאין ספק כי יהודה יכול היה לראות שלצד שמו של צבי נרשם כי גם ערבותו של צבי הינה ל- 100% מהחוב.
אכן, הכלל הוא שבמסגרת בקשת רשות להתגונן ניתן להעלות טענה בעל פה נגד מסמך בכתב, אלא שכאן עומד ליהודה לרועץ כתב ערבות נוסף עליו חתם ביום 18.7.1996 (מוצג ת/2), תשע שנים קודם לכתב הערבות נשוא הדיון. מדובר בכתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום, וגם כאן ערבותו של יהודה אינה מוגבלת. למעשה, די היה לו לבנק בכתב הערבות מיום 18.7.1996 כדי שתהיה לו עילת תביעה נגד יהודה לגבי מלוא סכום החוב, ולא היה לו צורך בכתב הערבות המאוחר יותר, מיום 30.5.2005, עליו נסבה התביעה.
על כן, כאשר מדובר לא רק בטענה נגד מסמך בכתב, אלא בהתעלמות של יהודה מכתב ערבות מוקדם יותר הפועל אף הוא לחובתו, לא ניתן לקבל את טענתו לפיה הוטעה על ידי הבנק עובר לחתימת הערבות. טעמו של דבר הוא שאף אם אניח כי מנהל הבנק הטעה את יהודה עובר לחתימת כתב הערבות מיום 30.5.2005, אין בפיו של יהודה כל התייחסות לכתב הערבות מיום 18.7.1996.
בע"א 248/89
החברה הכללית למוסיקה נ' .
VIDEO (U.K.) LTD
פ"ד מו(2), 273 ,עמ' 277-278 נפסק כי:
"
אומנם, ההלכה היא כי בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן ניתן להעלות טענות בעל-פה נגד מסמך בכתב, שכן אין למנוע בשלב זה העלאתה של טענה טובה מטעמים שבדרכי הוכחה בלבד, ואין בודקים כיצד יוכיח הנתבע את הגנתו ... אולם, אין הנתבע יוצא ידי חובתו בהעלאת טענות סתמיות בתצהיר, אלא עליו לטעון את העובדות המבססות את הגנתו. עובדות אלה, אם עברו את מיכשול החקירה הנגדית, מוחזקות כנכונות ובית המשפט בוחן על יסוד הנחה זו, אם קיימת אפשרות שהנתבע יזכה במשפט, אם יתברר המשפט בסדר דין רגיל. ... 'אך יש להוסיף ולהדגיש, כי באומרנו 'בהנחה שהעובדות נכונות' אין כוונתנו להנחה בעלמא. כך, למשל, יכול שההנחה העובדתית שטוענים לה תקרוס לחלוטין בעת החקירה הנגדית של המצהיר...
כך גם יכול שההנחה העובדתית הנטענת תקרוס אל מול חומר הראיות כולו, כפי שהובא לפני בית המשפט, וזאת כאשר בחינתו של החומר אינה מצריכה לבחון שיקולי מהימנות, וכאשר אין אנו נדרשים להכריע בין גירסאות נוגדות, אלא עניין לנו בגירסה אחת, המופרכת מעצמה". (הדגשה אינה במקור)
לכך יש להוסיף את העובדה שצבי, שחתם כאמור על כתב הערבות מיום 30.5.2005 יחד עם יהודה, כלל לא טען שהובטח לו או ליהודה עובר לחתימתו על כתב הערבות, כי ערבותו של כל אחד מהם מוגבלת ל- 50% בלבד מחובות החברה.
כמו כן, יש ממש בטענתו של ב"כ הבנק לפיה יהודה וצבי חתמו על כתב הערבות בפני פקידה בשם אריאלה שלום, ולא בפני מנהל הסניף, כך שלא ברור כיצד זה הטעה מנהל הסניף את יהודה עובר למעמד החתימה שבו כלל לא נכח.
8. אשר על כן, דין בקשתו של יהודה להדחות.
9. מבקשתו של צבי עולה כי יש לו טענות חמורות ביותר נגד יהודה, שעיקרן האשמתו של יהודה בכך שעשה בחברה כבשלו והשתמש ברכושה ובכספיה לצרכים פרטיים. ההליך שבפניי הוא רק קצה הקרחון של ההליכים המשפטיים הנוגעים למשולש היחסים שבין החברה, יהודה וצבי, והסכסוך ביניהם נדון במקביל בבתי משפט נוספים. למעשה, את עיקר חיציו בהליך הנוכחי כיוון צבי דווקא נגד שותפו יהודה, ורק מקצת מטענותיו הפנה צבי כלפי הבנק. אקדים ואומר כבר עתה כי דומה שצבי מבקש לגרוף את הבנק אל סכסוך לא לו, ותעיד על כך הבקשה להגשת הגנה נגזרת, המחזיקה עשרות רבות של דפים ונספחים, המתעדים מערכת יחסים עכורה עד מאוד בין יהודה, צבי ובני משפחה נוספים.
10. טענתו העיקרית של צבי כלפי הבנק היא שזה האחרון שיתף פעולה עם יהודה, בין בסיוע ובין בהעלמת עין, איפשר לו למשוך כספים, לפזר המחאות, להמיר מט"ח ולהעביר כספים לחשבונותיו, והכל בניגוד לתנאי החתימה בחשבון, המחייבים כי כל פעולה בסכום העולה על 2,000 דולר תיעשה באמצעות חתימתם יחדיו של יהודה וצבי.
להוכחת טענתו, מפנה צבי לדף חשבון מיום 8.12.2005, ובו מתועדות 11 פעולות של המרת מט"ח בסכום כולל של 11,518 אירו, שבוצעו בין יום 8.12.2005 ליום 13.12.2005, וכל מטרתן, כך טוען צבי, לעקוף את המגבלה של הצורך בשתי חתימות כאשר מדובר בפעולה בשווי העולה על 2,000 דולר. לשם כך, חולקה פעולת ההמרה ל- 11 פעולות נפרדות, שכל אחת מהן בנפרד באה בגדר סמכותו של יהודה לחתום לבדו.
סבורני כי לא די במסמך זה כדי לקבוע או אף להניח כי הבנק שיתף פעולה עם יהודה במטרה לנשל את צבי מזכויותיו. אין זה מתפקידו של הבנק לבלוש אחר האופן שבו בעלי החברה מנהלים את ענייניהם, ואין זה מתפקידו של הבנק לפנות אל שותף זה או אחר כדי לקבל אישור לפעולות שמבצע השותף האחר בחשבון, כאשר זה פועל בדלת אמותיהן של זכויות החתימה שלו. אין ספק כי הטלת חובה מעין זו על הבנק תטיל מעמסה בלתי סבירה על הבנק עד כדי שיתוק הפעילות המסחרית השוטפת. תפקיד הביקורת הפנימית על אופן ניהולה הכספי של החברה מוטל על גורמים אחרים, ולא על הבנק. זה האחרון חייב לפעול על פי הוראות הניתנות לו בהתאם לזכויות החתימה בחברה, ואין זה מתפקידו לערער או להרהר אחר התכלית המסתתרת מאחורי הוראות אלה.