מספר עניינים טעונים כעת הכרעה.
בש"א 6196/08
התובע מבקש להורות על דחיית דרישת הנתבע, שהופנתה אליו, להשיב על השאלון המצורף לבקשה (נספח א'), בטענה שהוא זהה במהותו לשאלונים הקודמים (נספחים ג'1-ג'4), שנדרשו תיקון בהחלטתי מיום 2/3/08 (נספח ה').
ארבעת השאלונים הקודמים הופנו לארבעה גורמים- התובע, גב' אורית שביט, מר שמואל אשל ומר זאב מוסקוביץ. הנתבע התנגד להשיב על השאלונים, בין היתר, מהטעם שמדובר בשאלונים זהים, המופנים לארבעה גורמים, מבלי שיהיה בכך צורך ענייני (בש"א 3555/08).
עמדת הנתבע התקבלה בהחלטתי מיום 2/3/08, בה קבעתי, כי אמנם ניתן להתיר את הפניית השאלון לחבר או פקיד בתאגיד, אלא שבמקרה זה, הנתבע הפנה ארבעה שאלונים זהים כמעט לחלוטין, לתובע ולשלושה גורמים נוספים מטעמו. לפיכך, קיבלתי את הצעת הנתבע, והתרתי לו לרכז את כל השאלות לשאלון אחד שיופנה לתובע, תוך ששאלות מסויימות בו יפנו לפקידים מסויימים, וקבעתי כי מדובר במהלך המאזן בין האינטרסים הדיוניים של שני הצדדים.
לאור זאת, הפנה הנתבע לתובע את השאלון הנוכחי, נשוא הבקשה.
השאלון הנוכחי כולל קבוצות של שאלות המופנות חלקן לתובע, וחלקן לשלושת הגורמים שאליהם הופנו ארבעת השאלונים מלכתחילה (גב' שביט, מר אשל ומר מוסקוביץ). מנוסח הדברים בשאלון ובתגובה לבקשה, ניתן להיווכח, כי אכן מדובר בשאלות המופנות לכל אחד משלושת נציגי התובע האמורים, כשכל אחד מהם נדרש לתת את תשובתו לשאלה. לא זו היתה כוונתי בהחלטתי הקודמת, אלא כוונתי היתה, כי הנתבע יפנה כל שאלה לגורם אחד בלבד, על פי בחירתו, וזאת מטעם של ייעול הדיון, וכן מאחר שככלות הכל, לא ניתן הסבר ענייני לצורך בהפניית השאלות לכל אחד משלושת נציגי התובע.
לפיכך, ורק מטעם זה, הבקשה מתקבלת, באופן שהתובע ונציגיו אינם מחוייבים להשיב על השאלון שהופנה אליהם, במתכונתו הנוכחית. אציין, עם זאת, כי בניגוד לטענת התובע, השאלות המאוזכרות בסעיף 16 לבקשה אינן כוללות דרישה לגילוי מסמכים במסווה של שאלון (ואין פסול בהצגת שאלות שהתשובות להן נלמדות, באופן כזה או אחר, ממסמכים מסויימים), וזאת למעט שאלה מס' 68, שבמסגרתה נדרש צירוף אסמכתאות.
אני מוכן להניח כי אופן ניסוח השאלון הנוכחי נובע מאי הבנה, ולפיכך ניתנת לנתבע אפשרות נוספת להגיש שאלון מתוקן, בתוך 20 יום. התובע ימסור תצהיר תשובות בתוך 20 יום לאחר מכן.
בש"א 5497/08
התובע מבקש להורות על היפוך סדר הבאת הראיות, באופן שהנתבע 1 יקדים להציג את ראיותיו וטיעוניו בהליך.
בכתב התביעה, שהוגש סדר דין מקוצר, נטען כי הנתבעים הם המנהלים או בעלי השליטה בחברת נגה אלקטרוטכניקה בע"מ ובחברת נגה תעשיות אלקטרומכניות (1986) בע"מ, ונכון למועד הגשת התביעה הן מצויות בפירוק זמני. על פי הנטען, ביום 30/7/02 חתמו התובע והנתבעים על הסכם בקשר עם התחייבות הנתבעים לערוב לחובות החברות כלפי התובע ולהפחתת החובות כלפיו (נספח א' לכתב התביעה), ובאותו מועד חתמו הנתבעים גם על ערבות מתמדת מוגבלת בסך 5,000,000 ש"ח , להבטחת כל הסכומים אותם יחובו החברות או מי מהן כלפי התובע.
בנוסף, במסגרת ההסכם, התחייבו הנתבעים להפקיד בנוסף, המחאה בסך 5,000,000 ש"ח , בחתימת הנתבע 1, שמועד פירעונה הוא ב-31/12/02, תוך שהובהר כי כל תשלום על חשבון ההמחאה נחשב כתשלום על חשבון חוב הערבות (ולהפך), וככל שסכום ההמחאה יופקד עד לאותו מועד, תושב ההמחאה לנתבע 1, וכן תבוטל הערבות. בנוסף, הוסכם כי ככל שהסכום לא יופקד, התובע יהיה רשאי להציג את ההמחאה לפירעון, ביום 31/12/02, לאחר מתן אפשרות להגשת שלוש בקשות להארכות מועד, במועדים קצובים.
התובע טען, כי בפועל, ממועד חתימת ההסכם ועד ליום 31/12/02, לא הופקד בחשבון חברת נגה הסכום של 5,000,000 ש"ח . לטענתו, הנתבעים פנו אליו בבקשה משותפת להארכת מועד להצגת ההמחאה לפירעון, עד ליום 2/3/03, ומשלא הופקד הסכום, והנתבעים לא פנו בבקשה נוספת להארכת מועד, הציג התובע את ההמחאה לפירעון, ביום 3/3/03.
התובע טען, כי ההמחאה לא נפרעה, וחזרה בהוראת "טופס השיק בוטל", ובעקבות כך הוא פנה לנתבעים בדרישה לתשלום הסכום של 5,000,000 ש"ח , ומשדרישתו לא נענתה, הוא הגיש את תביעתו, לתשלום הסכום האמור בתוספת הפרשי הצמדה וריבית (ובסך של 5,096,918.45 ש"ח ).
כפי הנראה, בשלב מסויים, ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבע 2, שלא הגיש בקשת רשות להתגונן.
בקשת הרשות להתגונן, שהוגשה מטעם הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") נדחתה בהחלטתו מיום 18/1/05 של כב' השופט אילן שילה. על החלטה זו הוגש ערעור, שהתקבל בפסק דין מיום 1/5/06, וניתנה לנתבע רשות להתגונן.
תקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מסדירה את סדר הטיעון במצב שבו הנתבע לא הודה בעובדות להן טען התובע, וקובעת כי התובע יפתח בהבאת הראיות, אחריו הנתבע יביא את ראיותיו, ולאחר מכן רשאי בית המשפט להתיר לתובע להציג ראיות מפריכות.
תקנה 159 קובעת-
"הודה הנתבע בעובדות שטען להן התובע וטוען כי על פי דין, או מחמת עובדות שטען להן הנתבע, אין התובע זכאי לסעד המבוקש- יהיה הנתבע הפותח, וסדר הטיעון יהיה בהיפוך לסדר האמור בתקנה 158".
עמדה מעין זו מכונה "הודאה והדחה", וכפי שהוסברה באופן מוחשי על ידי כב' השופט זוסמן-
