בפני בקשה לביטול פסק דין.
ביום 29/1/04 הוגשה ע"י התובע שהוא מנהל עסק למוצרי אריזה, תביעה כנגד הנתבעת 1 שהיא חברה והנתבע 2 שהוא מנהלה. לטענת התובע בינו ובין הנתבעים נחתם הסכם ביום 6/2/03, על פיו הזמין התובע מן הנתבעים תכנון, בניה ואספקה של מכונת מדבקות, בתמורה של 11,000 דולר אמריקאי כערכם בש"ח. בנוסף חתם הנתבע 2 על כתב ערבות אישית. במעמד החתימה מסר התובע לנתבעים שיקים דחויים על חשבון העסקה. מועד האספקה של המכונה נדחה פעמיים בשל העובדה שהנתבעים לא החלו בבניית המכונה כמוסכם. התובע דרש מן הנתבעים לעמוד בהתחייבותם ומאחר שאלה לא עמדו בה, ביום 4/6/03 הודיע התובע לנתבעים על ביטול ההסכם עקב הפרתו. בהתאם לתנאי ההסכם, היה על הנתבעים להשיב לתובע את הסכומים ששולמו על ידו, תוך 45 יום ממועד ביטול ההסכם. עד להגשת התביעה לא הוחזרו הסכומים או חלקם.
לאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע לפשרה, נקבע דיון הוכחות ליום 28/11/04. בדיון זה נחקר התובע מר ספיר בחקירה נגדית. על מנת לסיים את ישיבת ההוכחות נקבע דיון נוסף במעמד הצדדים,ליום 22/3/05.
ביום 22/3/05 לא הופיעו הנתבעים לדיון ההוכחות. ב"כ התובע טען שהנתבע 2 התקשר אליו ואמר שהגיש בקשה לדחיית הדיון מחמת מחלה, וב"כ התובע ציין בפני הנתבע שכל עוד אין החלטה של בית המשפט, עליו להתייצב לדיון.
בבדיקה שנעשתה במערכת בית המשפט ביום הדיון, לא נמצאה בקשה מטעם הנתבע לדחיית מועד הדיון, לפיכך התקבל פסק דין כנגד הנתבעים.
ביום 23/3/05 נתקבלה בקשה לדחיית מועד הדיון מטעם הנתבע 2, וזאת מפאת מחלה.
ביום 6/6/05 נתקבלה בקשה לביטול פסק הדין מטעם הנתבעים.
לטענת מר דלאל, הנתבע 2, הוא אינו מיוצג ונפל למשכב מספר ימים עובר למועד דיון ההוכחות, וביום 21/3/05 קיבל אישור מחלה מרופאת קופת חולים. אישור המחלה בתוקף מיום 21/3/05 ועד 23/3/05. לטענת מר דלאל שלח את אישור המחלה לבית המשפט ביום 21/3/05, כלומר יום לפני מועד הדיון. כן הודיע המבקש טלפונית לב"כ התובע על דבר מחלתו, ועל כך שלא יהיה בידו להופיע לדיון. הנתבע מסתמך על התאריך המוטבע על גבי הפקס, כהוכחה לכך שהפקס אכן נשלח בבוקר יום 21/3/05. חותמת בית המשפט המוטבעת על הפקס מציינת את התאריך 23/3/05, ואכן ביום זה התקבלה הבקשה על ידי בית המשפט ונתקבלה החלטה לפיה הבקשה נתקבלה לאחר מועד הדיון ומתן פסק הדין כנגד הנתבעים ביום 22/3/05. לטענת הנתבע פסק הדין לא הגיע אליו, והוא למד על קיומו לאחר שהגיע לבית המשפט וצילם את התיק.
לטענת המשיב, דין הבקשה להידחות מהטעם שאינה נתמכת בתצהיר, וכי הוגשה לאחר שחלף המועד להגשתה. כן טוען התובע כי המבקש לא בא בידיים נקיות לבית המשפט כאשר טוען כי פרוטוקול הדיון לא הגיע לידיו. לראיה בנספח א' לבקשה לביטול פסק הדין נראית חותמת בית המשפט מיום 4/4/05 על גבי פרוטוקול הדיון המאשרת היותו "העתקה נכונה". כלומר הפרוטוקול היה בידי המבקש כבר בתחילת 04/05. עותק זה אינו נמצא בתיק בית המשפט, ראיה לכך שזהו עותק של פסק הדין שהומצא למבקשים. כן טוען המשיב כי המבקש לא התייצב לדיון למרות שלא הוגשה בקשה לדחיית מועד הדיון, ולמרות שהובהר לו ע"י ב"כ התובע כי כל עוד לא ניתנה החלטת בית המשפט המשחררת את הנתבעים מהופעה, חובה עליהם להופיע לדיון. כן טוען ב"כ הנתבע כי על פי התקנות רק עו"ד המייצג בעל דין רשאי לפנות לבית המשפט באמצעות פקסימיליה וגם מן הטעם הזה יש לדחות את טענת המבקש.
לטענת התובע, על המבקש שהגיש בקשה לבית המשפט החובה לברר מה עלה בגורלה, ומה החליט בית המשפט בבקשה. אם המבקש לא טרח לעשות זאת לא לפני הדיון ולא לאחריו, אין לו להלין אלא על עצמו. לעניין בקשת הדחייה, טוען התובע כי האסמכתא היחידה לקבלת הבקשה היא חותמת בית המשפט מיום 23/3/05.
דיון
הלכה היא כי כאשר פסק דין שניתן במעמד צד אחד פגום, והפגם נובע מאי המצאה כדין למבקש, יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה.
בענייננו, המחדל בהתייצבותם של הנתבעים אינו נובע מאי המצאה כדין. לפיכך, אין למבקשים עילת ביטול בשל פגם שנפל בהליך. פסק הדין שניתן בשל אי התייצבותם, בדין ניתן (ראה לעניין זה את ספרו של הנשיא אורי גורן,
סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, בעמ' 282 ר' גם פסק דינו של כב' השופט ארבל בבר"ע (ת"א ) 002411/02
בנק לאומי לישראל בע"מ נגד
מיכאלי (טרם פורסם). ויפים לעניין זה גם דבריו של כב' הש' מצא בע"א 5000/92 -
יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני ואח'
, פ"ד מח(1), בעמ' 835-836 אשר קבע שם לאמור:
" מקום שבית המשפט מתבקש לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד, אף שבעצם קיום הדיון בהיעדרו של המבקש לא נפל פגם, כגון שהמבקש לא התייצב לדיון אף שהוזמן. במקרה כגון זה נתון דבר הביטול לשיקול-דעתו של בית המשפט; ובבואו להפעיל את שיקול-דעתו, אם להיענות לבקשת הביטול אם לאו, יבדוק בית המשפט וישקול, לא רק אם יש בפי המבקש טעם להצדקת היעדרותו מן הדיון שהתקיים, אלא גם - ובעיקר - אם, לגופו של עניין, עשוי הביטול להצמיח לו תועלת; לאמור, אם שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת אכן עשויה להוביל את בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה...".
וכן דבריה של כב' הש' פרוקצ'יה ברע"א 8864/99 -
ליאת אנקווה נ'
מעוז חברה לביטוח , תק-על 2000 (3), בעמ' 2133 אשר קבעה שם לאמור:
"כלל יסוד בהליך שיפוטי תקין קובע כי יש ליתן לבעל דין את "יומו בבית המשפט". מושג זה נושא עמו תוכן מהותי ולא טכני בלבד ועניינו בקביעה כי תינתן לצד למשפט הזדמנות מלאה להעלות את טענותיו ביחס לשאלות העומדות למחלוקת בהליך נתון.
במצב דברים בו מתבקש בית המשפט לבטל החלטה/פסק דין שניתן במעמד צד אחד, כאשר המבקשים הוזמנו כדין אך לא הופיעו, נתון הביטול לשיקול דעתו של בית המשפט, ובבואו להפעיל שיקול דעת זה, בודק בית המשפט ושוקל, לא רק את סיבת היעדרותם של המבקשים מהדיון, אלא גם ובעיקר את סיכויי ההצלחהשל המבקש אם יבוטל פסק הדין.
ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט.
בצד המשקל הרב הניתן לזכותו של בעל דין למיצוי יומו בבית המשפט, בבחינת זכות בעלת אופי חוקתי, מוטל על מבקש הביטול נטל השכנוע להראות כי לא החמיץ את זכות הגישה לבית המשפט וכי ישנה ממשות עניינית בבירור התביעה נגדו בהתייחס למשקל קו ההגנה שהוא עומד להעלות. (ראה לעניין זה רע"א 8292/00
גבריאל יוספי נ'
שמואל לוינסון ואח', תק - על,2001(1) בעמ' 1121).
ברוח זו ציין גם כב' המשנה לנשיא, השופט ש' לוין, בספרו
תורת הפרוצדורה האזרחית, ירושלים, התשנ"ט בעמודים 203 ו- 204 כי: