בש"א, א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
18054-07,176164-07
11/12/2007
|
בפני השופט:
אביגיל כהן
|
| - נגד - |
התובע:
עובד זוהר
|
הנתבע:
1. חליוה חיים
2. חברת חדשות "כוכב הצפון" בע"מ
3. גב' רחל נימני
4. מר עמי אלימלך
|
| החלטה |
1. בפני בקשה למחיקת התובענה על הסף מחמת העדר סמכות מקומית, ולחלופין, להורות על העברת הדיון בתובענה לבית משפט השלום בטבריה.
2. התובע (להלן:"המשיב") הגיש נגד הנתבעים (להלן:"המבקשים") תביעה כספית, שעניינה פרסומים המהווים לשון הרע.
עפ"י הנטען בכתב התביעה, פרסם המשיב נגד המבקשים פרסומים המהווים לשון הרע בעיתון בשם "כוכב הצפון" המתפרסם מדי שבוע בעיר טבריה וסביבתה והפרסום גרם לו נזק.
3. המשיב מציין בכתב התביעה כי:
"67. הסמכות המקומית קמה לנוכח העובדה כי, כאמור לעיל, הנתבע הפיץ את העיתון הפרסומים הופצו אף לתושבי הארץ בכללותם
לתושבי גוש דן שהתארחו במלונות בטבריה וחולקו להם העיתונים וחזרו למקום המרכז. זאת אף לנוכח העובדה, כאמור אף לעיל ומבלי לגרוע בכך, כי התובע מקושר לגורמים ארגונים ציבוריים פוליטיים כלכלים במרכז הארץ ובתל אביב - כאשר אף אל אזורים אלו הגיעו דברי הלשון הרע.
68. הנה כי כן, הנתבעים פעלו במכוון או ביודעין כדי שפרסום לשון הרע יופץ
אף מחוץ
לעיר טבריה, למקומות שונים בישראל, לרבות בגוש דן ובתל אביב, כדי לפגוע בשמו הטוב של התובע בכל מקום ואתר. לכן, הדי לשון הרע היו אף באיזור המרכז בתחום סמכות בית משפט נכבד זה, ולפיכך בהתאם לתקנה 3 (5) לתקנות סדרי הדין - מקום המעשה או המחדל בגינו תובעים קמה סמכות מקומית לבית משפט נכבד זה".
4. לטענת המבקשים, עוולת לשון הרע מתגבשת בעצם מעשה הפרסום ומעשה הפרסום המיוחס למבקשים הוא מעשה של פרסום מקומון "בעיר טבריה וסביבתה", כפי שנטען ע"י המשיב עצמו בכתב התביעה. העובדה שקורא מקומון, שקיבל אותו במלון בטבריה, הוא תושב המרכז אינה מקנה סמכות מקומית לבית המשפט בתל אביב. המבקשים אחראים על פי הדין רק בגין "המעשה" שעשו ואשר בגינו ניתן לתבוע אותם. מעשה זה נעשה, לגרסת המשיב, בעיר טבריה וסביבתה בלבד. עוד נטען כי אף לאור מאזן הנוחות קיים הכרח להעביר את הדיון בתביעה לבית המשפט השלום בטבריה.
5. מנגד, טוען המשיב כי כתב התביעה מעגן את הטענות המקימות את הסמכות המקומית לבימ"ש זה. לטענת המשיב יש לראות אף את אזור המרכז כ"מקום המעשה או המחדל" ואין חולק כי רכיב מרכזי המגבש את יסודות העוולה-ההפצה, בוצע אף באזור המרכז. המבקשים במכוון פעלו כדי להפיץ את דברי לשון הרע לאזור המרכז. עוד נטען כי משקנה בימ"ש סמכות, לא ניתן לטעון לשיקולי "מאזן נוחות". כן צוין כי שני באי כוח הצדדים מקום משרדיהם בת"א ולמשיב, מתוקף תפקידו כראש עיר עניינים רבים אף באזור המרכז.
6. המבקשים מוסיפים בתשובתם לתגובה כי עוולת לשון הרע מתגבשת בעצם מעשה הפרסום של המפרסם ומעשה הפרסום האקטיבי היחיד שיוחס למבקשים היה מעשה של פרסום כתבות במקומון, המתפרסם עפ"י כתב התביעה עצמו אך ורק בטבריה וסביבתה. לטענת המבקשים, בכתב התביעה אין טענה לפיה ביצעו הנתבעים מעשה אקטיבי של פרסום המקומון מחוץ לאזור המרכז. גם לשיטתו של המשיב, המעשים המקימים את עילת התביעה אירעו כולם באזור הצפון. הקשר היחידי למרכז הוא שלשיטתו אנשים אחרים שאינם הנתבעים העבירו את המידע שקיבלו בצפון למרכז, אולם אף אילו הטענה היתה נכונה, לא היה בה כדי להקים סמכות למחוז המרכז.
7. תקנה 3 (א) (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:"תקסד"א"), מקנה סמכות שיפוט מקומית למקום בו התבצעה העוולה שבגינה תובעים.
"3.תובענה שאינה במקרקעין
(א) תובענה שאינה כולה במקרקעין תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:
(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים".
8. העוולה שבגינה הוגשה התביעה היא פרסום לשון הרע, לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965.
לנוכח האמור בכתב התביעה, פרסום לשון הרע שנעשה ע"י המבקשים, ככל שנעשה, נעשה בתחום העיר טבריה.
בכתב התביעה נטען כי נתבע 1 (להלן:"המבקש 1") פיזר את העיתונים המכילים דברי לשון הרע בין בתי המלון בעיר טבריה (סעיף 21 לכתב התביעה).
עצם העובדה שנטען כי הדבר נעשה מתוך כוונה להפיץ לשון הרע גם בגוש דן אינו משנה את מקום ביצוע המעשה של הפרסום.
זאת ועוד; בכתב התביעה מציין המשיב מפורשות כי הפרסום נעשה במקומון של העיר טבריה, להבדיל לטענתו, ממקומון של אחת מערי המרכז (סעיף 24 לכתב התביעה).
9. בנסיבות המקרה קיימת סמכות שיפוט מקומית לביהמ"ש בטבריה, שכן מכתב התביעה עולה כי הפרסום נעשה בטבריה ולא באזור המרכז.