1. התובענה שבפניי היא תובענה לליקויי בנייה. התביעה נסמכה על שתי חוות דעת מקצועיות, שאחת מהן היא חוות דעת של שמאי. בישיבת קדם משפט מיום 13.3.06 סוכם על מינוי מומחה מטעם בית המשפט וזאת לאחר שתוגש חוות דעת נוגדת מטעם ב"כ הנתבעת. חוות דעת כאמור הוגשה מטעם הנתבעת וכעולה מעמ' 2 שבה היא ניתנה כמענה לשתי חוות הדעת מטעם התובעת. בעקבות זאת הונחה בפניי חוות דעת מומחה בית המשפט.
2. בהחלטתי מיום 17.4.07 דנתי בתיק בש"א 1685/07 בעקבות ישיבת קדם משפט מיום 8.1.07 בה הודיעו ב"כ הצדדים כי
"אנו מסכימים להצעת בית המשפט על פיה יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות אליהם ניתן יהיה לצרף תצהירי עדויות".
בגדר החלטתי זו נעניתי לעתירתה של הנתבעת לתיקון פרוטוקול במובן זה שבגדר טיעונו של ב"כ הנתבעת הוא טען לזכותו להגיש חוות דעת שמאית מטעמו ובמענה לכך ציינתי כי לטעמי הנתבעת החמיצה את המועד. בהמשך הבקשה נטען על ידי ב"כ הנתבעת כי
"הסכמתו ..., אם ניתנה, בלשון המעטה, ניתנה בהיסח הדעת". לנוכח זאת הוא ביקש כי רק לאחר קבלת תצהירי עדויות ראשיות יוחלט אם יוגשו סיכומי טענות, אם לאו.
לעניין זה דחיתי את המשאלה וקבעתי כי היא חסרת שחר. רשמתי כי
"רשאי היה ב"כ הנתבעת, כמובן, לחלוק על גישתו של בית המשפט לעניין הגשת חוות הדעת השמאית ולנסות להשיג עליה. בוודאי שרשאי היה ב"כ הנתבעת שלא לקבל את הצעת בית המשפט להסכמה הדיונית שהושגה. פשיטא, ולנוכח מאזן השיקולים שניצבו בפני ב"כ הצדדים, הושגה ההסכמה הדיונית האמורה. מקומם הניסיון להתכחש לה. אם פעל ב"כ הנתבעת בהיסח הדעת, ולכבודו אניח כי הדבר אינו נכון, אין לו להלין אלא על עצמו" (סעיף 5).
3. דומה שב"כ הנתבעת אינו אומר נואש. בגדר תיק בש"א 8059/07 הוא עותר להורות על ביטולו של ההסדר הדיוני הנ"ל. לטעמו
"הסכמה דיונית איננה חזות הכל, וכי אין לקדש אותה על פני ועל חשבון עשיית משפט, קל וחומר משפט צדק" (סעיף 7). הוא עותר להתיר לו להגיש חוות דעת שמאית נוגדת, לחקור הן את המומחה מטעם בית המשפט והן את השמאי מטעם התובעים ולהורות על הגשת תצהירי עדויות ראשיות.
4. הבקשה האמורה, כך אקדים ואומר, גובלת בעזות-מצח. ראש לכל, משום שהיא ממחזרת את האמור בבקשה בתיק בש"א 1685/07. הטענה של הנתבעת כי הבקשה ההיא הייתה מצומצמת לתיקון פרוטוקול היא גם מתחכמת, דיונית, וגם שגויה, מהותית. אכן, חרף האמור בכותרת הבקשה שהיא
"בקשה דחופה לתיקון פרוטוקול", הרי בגוף הבקשה לא נטען רק לתיקון פרוטוקול, אלא אף למתחייב כתוצאה מכך. בשולי סעיף 5 לבקשה נתבקש בית המשפט לא רק להורות על תיקון הפרוטוקול אלא גם
"להורות על תיקון ההחלטה באופן שבו הצדדים יגישו תצהירי עדויות ראשית... ורק לאחר קבלת תצהירי עדות ראשית וכל חומר ראיות אחר... תביע המבקשת עמדתה אודות 'ההסדר', זה אשר נוסח בפרוטוקול יום 8.1.07". ומהי משאלה זו, אפקטיבית, אם לא בקשה לביטול ההסדר הדיוני? אכן צודק ב"כ התובעים כי מדובר "באותה גברת בשינוי אדרת".
5. די בנתון האמור על מנת שלא להידרש לבקשה שבפניי, בהיותה בקשת-כפל טורדנית. ואולם מעבר לדרוש אתייחס, בקצרה, רק למקצת מטענות ב"כ הנתבעת בבקשה שבפניי.
6. ב"כ הנתבעת טוען כי, מעיקרא, לא היה מקום להגשת חוות דעת נוגדת בתחום השמאי, כל עוד לא נקבע ממצא אודות ליקויי הבנייה. הטענה האמורה נשללת, מיניה וביה, כאמור, למקרא חוות הדעת של מומחה הנתבעת אשר מעיד עליה שהיא
"ניתנת כחוות דעת נגדית לחוות דעתם של המומחים". נקוד על
המומחים, לשון רבים, דהיינו לרבות חוות דעת השמאי. אם אכן צודקת הנתבעת בסברתה אמור היה מומחה הנתבעת להעיד על חוות דעתו, כזו שניתנת רק במענה לחוות דעת המומחה ההנדסי בלבד.
ואולם גם לגוף העניין הטענה חסרת שחר. חדשות לבקרים, לדוגמא, מוגשת תובענת נזיקין שהחבות בגינה מוכחשת. ככל שבית המשפט אינו מורה על פיצול הדיון בשאלת החבות ובשאלת גובה הנזק בעל דין סביר, אם תובע אם נתבע, מצטייד בחוות דעת רפואית המצביעה על נכות והמוכיחה את גובה הנזק, ככל שבית המשפט יקבע בבוא השעה כי קיימת חבות. אכן, ככל שבית המשפט מתבקש, וככל שהוא נענה לבקשה, הוא יכול להורות על פיצול הדיון ולפטור מהגשת חוות דעת כל עוד לא מסתיים שלב החבות.
וכך בנדוננו. כל עוד בית המשפט לא נתבקש להורות על פיצול דיון כלשהו וממילא לא נענה לכך, נהג כהלכה ב"כ התובעים משהגיש שתי חוות דעת. אכן, לשיטתו, ככל שיוכחו ליקויי בנייה בסכום פלוני, כעולה מחוות דעת אחת, תצמח ירידת ערך בסכום אלמוני, כעולה מחוות דעת שמאית שניה. על אותה דרך רשאית הייתה לפעול הנתבעת. אף היא יכולה הייתה להגיש חוות דעת שמאי מטעמה שיצביע על כך שלנוכח ליקויי בנייה בסכום נמוך לשיטתה, לא נגרמה ירידת ערך כל עיקר או שהסכום בגינה נמוך. וכן כי גם אם ייקבע שליקויי הבנייה הם לפי שיטת מומחה התובעים, עדיין אין ירידת ערך, או שסכומה נמוך.
7. בניגוד להשקפתו של ב"כ הנתבעת איני מתייחס בקלילות מדהימה כזאת לרפיסותם של הסכמים בכלל, ולהסכמים דיוניים בפרט. אכן משום תיקון עולם, וכדבר שבשגרה, אין להתיר לבעלי חוזה להתכחש להתחייבויות חוזיות, סתם כך, ובעיקר משום שיקולים של "טעות בכדאיות העסקה". כך, בעיקר, כשמדובר בהסדרים דיוניים, דהיינו הסדרים שהם פועל יוצא של פועלם של עורכי דין דווקא, ולא בעלי חוזה שלעתים אינם יודעי דת ודין. כך, בעיקר, כשמדובר בהליך שיפוטי והסדר דיוני מקדם את הדיון בו ומשרת בכך את טובת הציבור.
8. ועוד, וממש מעבר לצורך: הסדר דיוני שבו, שלא כמקובל, ניתן לצרף לסיכומי הטענות תצהירי עדויות נוטה, לכאורה,
לזכות הנתבע דווקא. שהרי, מכוח יתרונו הדיוני, הוא יגיש תצהיריו אחרון באופן שהתובע, הקשור באזיקי הסדר דיוני זה כנתבע, לא יהא רשאי לחקור בגין תצהירים אלו. רק כקוריוז, ולאחר עיון בסיכומי ב"כ התובעים שהוגשו כבר, מסתבר שהוא לא ראה לנצל הזכות הדיונית שניתנה לו ולצרף תצהירים כאמור. על מה, איפוא, יכולה הנתבעת להלין?
9. לפיכך, הנני דוחה את הבקשה.
הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, הוצאות הבקשה בסך 3,700 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל אשר ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ התובעים תוך 30 יום מיום המצאת החלטתי זו.
10.
המזכירות תגנוז תיק בש"א 8059/07.
11. בעקבות הגשת סיכום טענות ב"כ התובעים אמתין לסיכום טענות ב"כ הנתבעת תוך 30 יום מיום המצאת החלטתי זו.
12. פגרת ביהמ"ש לא תקטע את מרוץ המועדים האמור בהחלטתי זו.
13.
בדק סיכומים נדחה ליום 22.7.07.
14.
המזכירות תמציא העתק מהחלטתי לב"כ הצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.