1. בפניי בקשת רשות להתגונן מפני תביעה לתשלום חוב בסך של 772,491 ש"ח שהצטבר בחשבון הבנק של הנתבעת 1 (
להלן: "החברה"), שהתנהל בבנק התובע (
להלן: "הבנק"). הנתבעים 2 ו- 3 ערבו לפרעון החוב.
2. הנתבעים ביקשו רשות להתגונן והעלו בגדרה של בקשתם שלוש טענות הגנה, בהן נדון להלן.
3. טענת ההגנה הראשונה היא שהבנק התחייב בפני הנתבע 2, בעת פתיחת החשבון, כי החשבון ייהנה מאשראי בריבית מופחתת בשיעור של ליבור +1%, אלא שבדיעבד, בדיקה שערך מומחה לבדיקת חשבונות מטעם הנתבעים, העלתה כי בפועל חוייב האשראי בריבית של ליבור +2% ואף למעלה מכך. עקב כך, חוייב החשבון בריבית ייתר בסכום של 19,020 דולר.
טענת ההגנה השניה היא שהבנק העמיד לפרעון מיידי את האשראי בחשבון בניגוד להסכם פתיחת החשבון וסירב להגדיל את מסגרת האשראי מסך של 375,000 דולר לסך של 450,000 דולר, למרות שהבטוחות בחשבון איפשרו הגדלה כזו. עקב כך, קרסו עסקיה של החברה.
טענת ההגנה השלישית היא שהבנק החתים את הנתבעים על הסדר חוב דרקוני ומכביד, על מנת להסדיר את החוב בחשבון, ולכן הנתבעים מודיעים על ביטולו של ההסכם.
טענת ההגנה הראשונה
4. לביסוס טענת ההגנה הראשונה, לפיה חוייב החשבון בריביות ייתר בסכום של 19,020 דולר, הוגשה חוות דעתו של המומחה דורון פולק, אשר נחקר על חוות דעתו.
5. חקירתו הנגדית של המומחה פולק העלתה קיומם של ליקויים רבים בחוות דעתו, שלא ניתן לגביהם הסבר מניח את הדעת, ואשר פורטו בסיכומי הבנק. למרות שניתנה לנתבעים הרשות להגיב בכתב על סיכומי הבנק, הם לא ניצלו זכות זו ולא השיבו על טענות הבנק בענין הפירכות שנפלו בחוות דעתו של המומחה פולק.
6. הליקוי הראשון הוא שהמומחה ציין בחוות דעתו כי עמדו לנגד עיניו דפי בנק לשנים 2004- 2005, אך משום מה, חישובי הנזק מתייחסים גם לשנת 2006 (ראה ס' 1.1 לחוות דעתו של המומחה פולק, תוך השוואה לנספח 1 לחוות דעתו וכן הודאתו בע' 5 לפרוטוקול).
הליקוי השני הוא שבס' 5.5 לחוות דעתו אמור היה המומחה פולק לפרט את הבטחונות שהיו בחשבון, כדי להצדיק את ההטבה המגיעה לחשבון בשיעור הריבית, אך משום מה, אין כל פירוט של הבטחונות בחוות הדעת, וגם לא בתצהירו של הנתבע 2.
הליקוי השלישי הוא שבס' 6.2 לחוות הדעת מציין המומחה פולק שיעורי ריבית בהם חוייב החשבון, אלא שמדובר בארבעה מועדים בלבד, כולם בפרק זמן של שבועיים ימים בלבד בחודש אפריל 2006. אין למצוא באותו סעיף פירוט של שיעורי הריבית במועדים אחרים. לכך יש להוסיף את העובדה שדפי החשבון לשנת 2006 כלל לא היו בידיו של המומחה פולק, ולא ברור על יסוד מה ערך איפוא את חישוביו.
הליקוי הרביעי הוא שהמומחה פולק הניח כדבר מובן מאליו כי גם בתקופות בהן חרג החשבון ממסגרת האשראי המאושרת, צריך היה הבנק להסתפק בריבית בשיעור של ליבור +1%, ולא היא, שהרי חוב החורג ממסגרת האשראי נושא ריבית פיגורים, הגבוהה יותר מן הריבית הרגילה בה הוא מחוייב בתחומי מסגרת האשראי.
הליקוי החמישי הוא שהמומחה פולק ערך את חישובי הריבית לפי 365 יום בשנה, למרות שמדובר בחשבון מט"ח ולא בחשבון שקלי, ולכן הוראות הבנקאות (שירות ללקוח) (דרכי חישוב ריבית) התשנ"א- 1990, אינן חלות עליו. בתנאי פתיחת החשבון נרשם מפורשות כי הריבית תחושב לפי 360 יום בשנה (ס' 16(א) לתנאי החשבון). מכאן שחוות הדעת הגדילה באופן מלאכותי את הנזק הנטען.
הליקוי השישי הוא שהמומחה חישב נזקי חיוב בריבית גם בימים בהם החשבון היה מצוי ביתרת זכות, וממילא ברור כי באותם ימים הבנק לא גבה ריבית בחשבון. בדרך זו שוב הוגדל באופן מלאכותי הנזק הנטען.
הליקוי השביעי הוא שהמומחה חישב ריבית גם בגין התקופה שלאחר הגשת התביעה, דבר שלא היה אמור לעשות, שכן יש לבדוק את הנזק הנטען ליום הגשת התביעה, ולא לאחר מכן, אם רוצים לקבל תמונה מדוייקת של הסכום אותו יש לקזז מסכום התביעה (שהרי לצורך טענת קיזוז יש להשוות חיובים על בסיס אותו תאריך, הוא מועד הגשת התביעה).
7. לו היה מדובר בליקוי אחד בחוות דעתו של המומחה, ניחא (למרות שלעתים, די בכשל אחד כדי לאיין כליל את חוות הדעת- ראה פסק דינו של כב' השופט אלון בע"א 424/86
נאות מרינה בת-ים בע"מ נ' הבנק הבינלאומי
פ"ד מג(2), 355 ,עמ' 389-390 וכן ת.א. 2149/89
ספיידר אריאל בע"מ נ' בנק איגוד
, שצורף לסיכומי הבנק), אלא שבמקרה דנן מדובר ברצף מצטבר של ליקויים, שלא נמצא להם הסבר מניח את הדעת, באופן ששומט את הקרקע מתחת לחוות הדעת כולה, באשר ברור כי התוצאה הסופית אליה הגיע המומחה- אינה יכולה לשקף את סכומם הנכון של חיובי הייתר (גם אם נצא מתוך ההנחה שאכן הובטחה לנתבע 2 ריבית בשיעור הנטען על ידו).
8. לפיכך, אין מקום ליתן רשות להגן בנושא חיובי הייתר, אלא בכפוף להפקדת ערבון בקופת בית המשפט, אשר בנסיבות הענין, יעמוד על סך של 25,000 ש"ח, סכום המהווה כשליש מסכום הנזק הנטען.
טענת ההגנה השניה
9. טענת ההגנה השניה היא שהבנק העמיד את האשראי בחשבון לפרעון מיידי בניגוד להסכם פתיחת החשבון, וסירב להגדיל את מסגרת האשראי מסך של 375,000 דולר לסך של 450,000 דולר, למרות שהבטוחות בחשבון איפשרו הגדלה כזו. עקב כך, קרסו עסקיה של החברה.
