לפניי מספר בקשות- בש"א 12106/08 היא בקשה למחיקת התובעות 2 ו-3 מכתב התביעה, בבש"א 12107/08 מבוקש להורות כי תחילה תישמענה העדויות הנוגעות לסוגיית ההתיישנות ובבש"א 11965/08 מבוקש לחייב את הנתבעים בגילוי מסמכים ספציפי ולמנות מומחה שיבדוק את ענייניה החשבונאיים של השותפויות.
התביעה נסבה על הפסקה פתאומית נטענת של פעילות התובעות 2 ו-3, לה היו שותפים הצדדים, וכן על הקמת שותפות שלישית, זאת תוך נישול התובע 1 מחלקו בתובעת 3 וגזילת רכושה של התובעת 3. התובעים עתרו למתן סעדים הצהרתיים ואופרטיביים שונים, וכן למתן סעד של מתן חשבונות. בנוסף, עתרו התובעים לחייב את הנתבעים בסכום של 10,000,000 ש"ח תוך אפשרות להגדלת הסכום בעתיד, וזאת על פי הסכם דיוני שנערך בין הצדדים.
בבש"א 12106/08 נטען כי אין בנמצא ייפוי כח כלשהו מטעם התובעות 2 ו-3 המסמיך לייצגן בתביעה. הנתבעים טוענים, כי התובעות 2 ו-3 מעולם לא קיבלו החלטה בדבר הגשת התביעה, ולמעשה, הן אינן פעילות במשך שבע השנים האחרונות. לפיכך, ומאחר שהתובעות 2 ו-3 הן יישויות משפטיות נפרדות שאינן קיימות עוד, הרי שלא ניתן לנהל את התביעה הנוכחית בשמן.
בתגובתם, מאזכרים התובעים סעיפים מסויימים בפקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה - 1975 (להלן: "פקודת השותפויות"), המעידים, לשיטתם, על כך שהתובע 1 רשאי לתבוע בשם התובעות 2 ו-3, בהיותו שלוחן. בנוסף, טוענים התובעים, כי התובעות 2 ו-3 הן שותפויות רשומות ששמן טרם נמחק מרשם השותפויות, ולכן הן יכולות לתבוע ולהיתבע.
על פי סעיף 49 לפקודת השותפויות-
"(א) כוחו של כל שותף לחייב את השותפות ושאר זכויותיהם וחובותיהם של השותפים יעמדו בתקפם לאחר פירוקה של השותפות, במידה שהדבר דרוש לפירוק עניני השותפות ולסיום עסקאות שהוחל בהן ולא הושלמו בעת הפירוק ובמידה זו בלבד, והכל בכפוף לכל צו של בית המשפט.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), שותף שפשט את הרגל לא יחייב את השותפות בשום מקרה; אולם אין הוראה זו פוטרת מאחריות אדם שלאחר אותה פשיטת רגל התייצג, או הניח ביודעין שיציגוהו, כשותף של פושט הרגל".
בהקשר זה נקבע (בהתייחס לסעיף 45 לפקודת השותפויות, שקדם לסעיף 49 האמור)-
"שותפים המסכימים ביניהם לחסל את עסקי השותפות על-ידי שישלימו (או מי מהם ישלים) את העיסקאות שהחלו בהן, יחלקו את הרווחים שיצמחו להם מן העיסקאות הללו, ולאחר מכן לא יוסיפו עוד לנהל עסקים כל שהם בשותפות...הרי אין השותפות מתחסלת עוד על-ידי עצם עשיית הסכם זה, אלא ממשיכה היא להתקיים, ולו רק למטרת פירוקה בלבד. בנסיבות אלה חלה הוראת סעיף 45 לפקודת השותפויות, אשר לפיה מוסיפות זכויותיהם וחובותיהם של השותפים לעמוד בעינן, במידה שהדבר דרוש לחסל עניני השותפות ועסקיה, ולהשלים עיסקאות שהוחל בהן ושטרם הושלמו" (ע"א 218/65
פרידמן נ' רובין, פ"ד יט(4) 64; ה"פ (תל אביב) 609/91
כהן נ' משיאן (12/4/92)).
בענייננו, הפסקת פעילותן של התובעות 2 ו-3 (בהתאם למועדים הנטענים בבקשת הנתבעים) אינה שוללת את זכות התביעה מכח זכויותיו הקנייניות של התובע 1 בהן.
עם זאת, וללא קשר להפסקת פעילותן של התובעות 2 ו-3, איני סבור כי קיים להן "מעמד" בהליך.
סעיף 14 לפקודת השותפויות קובע-
"כל שותף הוא שלוח של השותפות ושל שאר שותפיו לכל ענין של עסקי השותפות; ופעולותיו של כל שותף כשהוא עושה בדרך הרגילה עסק מן הסוג שעושה השותפות שהוא חבר בה, יחייבו את השותפות ואת שותפיו, זולת אם למעשה אין לו הרשאה לפעול בשם השותפות באותו עסק והאדם שעמו נשא ונתן יודע שאין לשותף הרשאה לכך, או שאינו יודע, או אינו מאמין, שהוא שותף".
בהחלטה שניתנה בבר"ע (י-ם) 228/04
עידן מושב עובדים לחקלאות שיתופית בע"מ נ' פיין (9/9/04) התוותה כב' השופטת מרים מזרחי עקרונות נורמטיביים מפורטים הרלוונטיים ביותר לענייננו. כב' השופטת מזרחי קבעה, כי מאחר שכל שותף הוא שלוח של יתר השותפים ושל השותפות, הרי שקיימת תחולה גם להוראת סעיף 5(א) לחוק השליחות, תשכ"ה-1965, לפיה השליחות אינה חלה, בהעדר הוראה מפורשת לכך, על הליכים משפטיים, ומכאן, כי שותף אינו משמש כשלוח בהליך משפטי, בהעדר הרשאה משותפת מיתר השותפים.
לטעמי, מסקנה זו זהה לטענת הנתבעים בדבר העדר הרשאה מהתובעות 2 ו-3.
לפיכך, ובהעדר הרשאה כאמור, הבקשה בבש"א 12106/08 מתקבלת, ואני מורה על מחיקת התובעות 2 ו-3 מההליך. כתב תביעה מתוקן יוגש בתוך 30 יום.
בתוצאה זו אין כמובן בכדי לייתר טענה כלשהי מטענות התביעה, הנוגעות לזכויות התובע 1 בנכסי ורווחי השותפויות.
בבש"א 12107/08 מבקשים הנתבעים להורות כי תחילה תישמענה העדויות הנוגעות לסוגיית ההתיישנות. ביום 17/9/06 הגישו הנתבעים בקשה לסילוק על הסף מפאת התיישנות. בהחלטתו מיום 16/10/06 קבע כב' השופט דוד גלדשטין כי הבקשה לסילוק על הסף תידון כאחת מטענות ההגנה בהליך העיקרי. הנתבעים מדגישים, כי הם לא ערערו על ההחלטה האמורה, וטוענים כי בקשתם תואמת לה.
בתגובה נטען, כי מדובר בניסיון לעקוף את ההחלטה האמורה, ממנה עולה, כי אין הצדקה לפצל את הדיון, מהלך שיוביל לכפל דיון.
אני שותף לעמדת התובע. על פני הדברים, נראה שההכרעה בסוגיית ההתיישנות היא פונקציה של המועדים הרלוונטיים לפעילות השותפויות, וכבר מעיון בטיעוני הצדדים בבקשה זו, ניתן להיווכח כי מדובר בסוגייה עובדתית שעל פי סדר הדברים הנוהג, תתברר בשלב הבאת הראיות. איני רואה הצדקה לחרוג מסדר הדברים הרגיל באופן דרסטי, על דרך מתן הוראה לפיה בשלב זה הצדדים יגישו ראיות בסוגיית ההתיישנות בלבד. בהחלט ייתכן, כי בשלב החקירות הנגדיות, יינתן דגש, ראשית כל, על סוגיית ההתיישנות, אך עניין זה נתון לשיקול דעתו של המותב שבפניו יידון שלב ההוכחות.
