1. התובע עותר להגשת כתב תביעה מתוקן, לפיו יוגדל סכום התביעה בגין הנכות הצמיתה אשר נותרה לו, לטענתו, בעקבות התאונה בה היה מעורב ביום 1.6.03
(להלן: "התאונה") מסך של 65,227 ש"ח לסך של 156,725 ש"ח.
2. התביעה הינה לתשלום תגמולים בהתאם לפוליסת ביטוח חיים בה היה התובע מבוטח במועד הרלוונטי לתאונה אצל הנתבעת.
3. כתב התביעה המקורי הוגש בהסתמך על קביעת המל"ל, ולפיה, כתוצאה מאירוע התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10%, ממנה נגזרו תגמולי הביטוח הנתבעים בסך של 65,227 ש"ח.
ביום 19.10.06 התקיים דיון מקדמי בתביעה בו עתר התובע להגשת חוות דעת רפואית מטעמו. הנתבעת לא התנגדה לבקשה ובהתאם לכך ניתנה החלטה כמבוקש. התובע הגיש חוות דעתו של ד"ר גורדון, לפיה נקבעה לו נכות רפואית צמיתה בעקבות התאונה בשיעור של 23.5%
(להלן: "חוות הדעת"). בהתחשב בפער שבין קביעת המל"ל לבין ממצאי חוות הדעת מטעם התובע, מוגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה.
4. הנתבעת מבקשת לדחות את הבקשה על הסף בנימוק, כי ממועד אירוע התאונה, 1.6.03, ועד למועד הגשת הבקשה, 1.11.06, עברה תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, שלוש שנים.
התובעת הגישה תשובתה לתגובת הנתבעת ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ניתנת להלן החלטתי בבקשה.
5. בהתאם לתק' 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, בית המשפט רשאי להתיר תיקון כתב תביעה בכל שלב משלבי הדיון בתביעה. בהלכה הפסוקה נקבע מבחן ליברלי ומקל לעניין זה, לפיו, בית המשפט יתיר תיקון כתב התביעה כל אימת שהדבר דרוש על מנת לדון ולהכריע בפלוגתא השנויה באמת במחלוקת בין הצדדים. מאידך, בית המשפט יימנע להתיר תיקון כתב התביעה באם במועד הגשת בקשת התיקון פקעה תקופת ההתיישנות. לחריג הנ"ל "חריג" משלו המחזיר אותנו לכלל הבסיסי ולפיו, ניתן לתקן תביעה גם לאחר שעברה תקופת ההתיישנות, כל עוד נשתמרה זהות התביעה והתובע אינו מעלה תביעה אחרת ואשר מפניה הנתבע יכול היה להעלות טענת ההתיישנות (ר'
ע"א 702/86 איטונג בטרום (אינווג) בע"מ נ' בן הרוש, פד מ"ד (1) עמ' 160).
מן הכלל אל הפרט.
6. במקרה דנן לא חל כל שינוי בעילת התביעה, שכן, כתב התביעה המקורי, כמו גם כתב התביעה המתוקן, מבוססים על אותה עילת תביעה, התקשרות הצדדים בפוליסת ביטוח החיים. לעניין זה התובע אינו מבקש להוסיף עילה חדשה או לשנות מרכיב יסודי כלשהו בעילה הקיימת.
7. כאמור, בית המשפט התיר לתובע להגיש חוות דעתו בהתחשב בעמדת הנתבעת שלא הביעה כל התנגדות לכך. דא עקא, התובע לא התחייב להגיש חוות דעת התואמת את ממצאי המל"ל לעניין הנכות שנותרה לו בעקבות התאונה ואף הנתבעת לא סייגה עמדתה בעניין זה. אי לכך, משסבר המומחה מטעם התובע כי נותרה לו נכות רפואית בעקבות התאונה בשיעור העולה על הנכות שנקבעה, ומאחר והתגמולים המגיעים לתובע בגין נכותו נגזרים משיעור אותה נכות, אזי הגשת כתב תביעה מתוקן אינו אל צעד נלווה ומן הדין להתיר אותו.
8. לא זאת אלא זאת, תורת ההתיישנות מציבה מחסום דיוני מפני הגשת תביעות, בין היתר, על מנת למנוע פגיעה בסיכויי הגנתו של הנתבע לאחר תום תקופת ההתיישנות. במקרה דנן אין בפי הנתבעת כל טענה כאילו סיכויי הגנתה ייפגעו באם יוגש כתב תביעה מתוקן כאמור, ולא בכדי, שכן, דומה כי אין נפקא מינא מבחינת סיכויי הגנתה של הנתבעת באם אעתר לבקשה, אם לאו.
9. לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את הבקשה ובהתאם לכך אני מתיר לתובע להגיש כתב תביעה מתוקן (בכפוף לתשלום יתרת האגרה המתחייבת).
כתב התביעה המתוקן יוגש תוך 30 יום עם העתק לנתבעת אשר תהא רשאית להגיש כתב הגנה מתוקן תוך 30 יום ממועד קבלת כתב התביעה המתוקן.
הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות הבקשה בסך של 750 ש"ח בתוספת מע"מ עליו וזאת תוך 30 יום, שאם לא כן, הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
10. לאור המסקנה אליה הגעתי לעיל, מתייתר הצורך בקיום הדיון המקדמי הקבוע בתביעה ליום 15.2.07 ובהתאם לכך הוא נדחה ליום 8.5.07 שעה 10:00.
11. על אף החלטתי מיום 19.10.06, הנתבעת טרם הגישה חוות דעת מטעמה. לפנים משורת הדין, אני מאריך מועד הגשת חוות דעת נגדית מטעם הנתבעת וזאת תוך 30 יום.
12. באם תוגש חוות דעת מטעם הנתבעת ויהיו פערים בינה לבין חוות הדעת מטעם התובע, תודיע הנתבעת עמדתה באשר למינוי מומחה מטעם בית המשפט וזאת בד בבד עם הגשת חוות הדעת. כמו כן, במקרה זה יהא על התובע להודיע עמדתו באשר למינוי מומחה מטעם בית המשפט, וזאת תוך 10 ימים ממועד קבלת חוות דעת מומחה הנתבעת.
13.
התיק יובא לעיוני מיד עם הגשת חוות הדעת מטעם הנתבעת.
המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.
