התובעת מחזיקה בחמישה שיקים שסכומם הכולל הוא -.133,468 ש"ח שתצלומם צורף לכתב התביעה שהוגש ב"סדר דין מקוצר" כנספח ב' (להלן: "השיקים").
השיקים משוכים על ידי החברה המבקשת (והנתבעת) מס' 1 (להלן: "החברה") וחוללו באי פירעון, בין שהוצגו לפירעון ובין שהודע לתובעת על ידי גורמי החברה כי השיקים לא ייפרעו, כפי המפורט בכתב התביעה.
בתצהירי המבקשים, הנתבעים 2 ו 3 (להלן: "הנתבעים" ובנפרד: "אברהם" ו "אהרון" בהתאמה) אין הם מכחישים עובדות אלה, למעט טענה אחת לפיה חוב החברה לתובעת נמוך יותר מהחוב שלפי השיקים מכך שאחד מהם ניתן על מנת להחליף שיק קודם ובא במקומו, אלא שזה הקודם לא הוחזר לידי החברה (סעיף 14 לתצהירו של אברהם) אולם אין לעניין זה משמעות של ממש הואיל והחוב הנתבע על ידי התובעת גבוה יותר מסכום השיקים, כפי שיובהר להלן, מחד, ומאידך מסכימים הנתבעים, לפחות מפיו של אברהם, שחוב החברה לתובעת מגיע לכדי סכום של כ - -.120,000 ש"ח, שהוא חוב גבוה יותר מאשר זה הנטען בתצהירי הנתבעים לאחר הפחתת סכום השיק "המוחלף" לכאורה.
בנוסף לשיקים, מחזיקה התובעת בידיה שטר חוב, החתום על ידי החברה והנתבעים כעושי השטר בסכום של -.139,142 ש"ח ואין חולק על כך שהשטר לא נפרע על ידי החברה או הנתבעים או מי מהם במועד פירעונו [ תצלום השטר צורף לכתב התביעה כנספח ג'; להלן: "השטר").
עוד מקובל על הצדדים שהשטר ניתן על ידי החברה והנתבעים כבטחון לתשלום סחורה המסופקת לחברה על ידי התובעת וכי התובעת הייתה רשאית למלא בו את סכום החוב כפי שמופיע בספריה בקרות האירוע של אי תשלום החוב (ראה סעיפי ה"הסכם" הרשומים בראש המסמך המכיל את גם השטר בנספח ג' הנ"ל).
טענות החברה והנתבעים כנגד החיוב על פי השטר אינן מקנות הגנה ראויה ואינן נזקקות לדיון ארוך.
בניגוד להן, לא היה על התובעת, לצרף את כרטיס הנהלת החשבונות שלה לתביעה; זכותה של התובעת היה למלא את סכום השטר בהתאם לאותו סכום כפי המופיע באותו כרטיס; לפי סעיף 19 לפקודת השטרות (נוסח חדש) (להלן: "הפקודה"), חזקה על התובעת שהיא אכן פעלה לפי הרשות שניתנה לה לעניין מילוי הפרטים בשטר וחזקה זו לא נסתרה, אפילו לא לכאורה, במסגרת הליך של בקשת רשות להתגונן [ ראה לעניין החזקה האמורה: לרנר, "דיני שטרות", ]; הוא הדין לעניין הטענה לפיה לא מלאה התובעת את מועד הפירעון בשטר, טענה שאין בה כל ממש הואיל ובהעדר תאריך כאמור, נחשב השטר כבר פירעון עם דרישה לפי סעיף 9(א)(2) לפקודה [ לרנר, שם, בעמ' ].
טענה נוספת לפיה היה על התובעת להודיע למבקשים שבעה ימים מראש על מילוי השטר ועל הגשתו לגבייה, ספק אם יש בה התנאה על זכות מילוי השטר מחד ומאידך, עצם הגשת התביעה ומשלוח ההזמנה לדין, יש בהם כדי למלא אחר האמור לעיל ואילו, היו החברה ו/או הנתבעים משלמים את חובם על פי השטר לאחר הגשת התביעה, ייתכן והיו זוכים בהוצאות התביעה הואיל ולא היה צורך בהגשתה רק לעניין ביצוע הליך ההתראה, אולם אין בכך כדי לפגום בעצם זכות התביעה על פי השטר [ ראה, בהשאלה,דין טענת קיזוז בכתב הגנה או בבקשת רשות להתגונן כמשלוח הודעת קיזוז: ע"א 2433/96 אמנון סגל נ. סולניר בע"מ ואח', פד"י נב5 עמ' 421 ].
טענה אחת שבפי הנתבעים ולא הופרכה בחקירה הנגדית, הגם שהיא נחזית כקלושה ביותר (ולכך אתן את הדעת בהמשך) והיא הטענה לפיה הותנה ביניהם לבין התובעת, בעת חתימת השטר, כי הוא יחול רק לעניין אספקת סחורה במועדים שלאחר חתימתו ולא לעניין סחורה שסופקה וטרם שולמה [ סעיפים 10, 11 ו 19 לתצהירו של אברהם, סעיפים 13, 16 ו 23 לתצהירו של אהרון וראה גם עדות אברהם בעמ' 5 לפרוטוקול ].
טענות אלה הן חסרות הגיון על פניהן; אין חולק על כך שהשיקים היו בידי התובעת באותה עת, ומרביתם, כפי שלהלן, נועדו לתשלום אספקה קודמת; לא סביר הוא שהתובעת, המבקשת לעצמה בטחונות, כמסתבר, תסכים להמשיך לספק סחורה לחברה, ובמקביל תסכים שהחוב הקיים יהיה חוב בסיכון אשר הבטוחה שתינתן לה לא תכסה אותו.
יחד עם זאת, הטענה לא הופרכה כליל בחקירה הנגדית וגם תמליל שיחה שהוגש לי, מוצג במ/1 אינו סותר את תצהירי הנתבעים.
המבקשים מסכימים שלפחות לגבי סכום אחד בסך של 28,993.70 ש"ח, זכאית הייתה התובעת לתבוע על פי השטר (סעיף 9 לסיכומי טענותיהם); לא נטען על ידיהם כי בנסיבות אלה, מילוי השטר במלוא החוב הנטען, היינו בהנחה שהם צודקים בטענתם על כך ששטר ניתן רק בגין חוב עתידי, יש בו כדי להביא לפקיעת החיוב השטרי כולו, מכך שפרטי השטר מולאו שלא במדויק בהתאם לרשות שניתנה [ ע"א 640/73 מרדכי גלבנק נ. עזבון המנוח ניסן גילאי ואח', פד"י כט2 עמ' 701 ]; מכאן, שאין לנתבעים ולחברה כל הגנה כלפי סכום זה.
לאור האמור לעיל אני קובע דלקמן:
בקשת החברה להתגונן נדחית, בהתחשב בהודאת הנתבעים בחוב החברה, שיש בו גם משום שלילת הטענה באשר לכפילות השיקים.
בקשת הנתבעים להתגונן, כנגד החיוב על פי השטר, מתקבלת לעניין אחד בלבד, והוא לעניין הטענה בדבר מגבלתו באשר לסחורה שהייתה אמורה להיות מסופקת לאחר מועד חתימתו ובנתון לכך יהווה התצהיר כתב הגנה; הגנה זו אינה חלה על הסכום המפורט לעיל.
בהתחשב בקלישותה של ההגנה, יש מקום לקבוע שזכות הנתבעים להתגונן תותנה בהפקדת כספים [ ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ ואח' נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"י נט3 עמ' 41 ].
את סכום ההפקדה אני קובע בהתחשב, בין היתר, בעובדה שהתובעת זכאית לקבל פסק דין נגד הנתבעים בהעדר הגנה על סכום של כ - -.30,000 ש"ח (קרן).
סכום ההפקדה יהיה בסך של -.50,000 ש"ח והוא יופקד בקופת בית המשפט בתוך 40 יום מעת מסירת החלטה זו לידי ב"כ המבקשים.
בהעדר הפקדה כאמור, תהא התובעת זכאית לקבל פסק דין על מלא סכום התביעה.
