החלטה בתיק א 1639/05

1.      זו בקשה בכתב לאישור התובענה כתובענה ייצוגית.

2.      המבקש הוא אזרח ותושב מדינת ישראל, והינו "צרכן" כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק הגנת הצרכן. המשיבה הינה חברה המאוגדת ורשומה על פי חוק במדינת ישראל, והינה בגדר "עוסק" כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק הגנת הצרכן.

3.      במהלך קיץ 2004 פנה המבקש למשיבה בעניין תוכנית מנויים שפרסמה המשיבה בכלי התקשורת.

4.      המבקש טוען כי על יסוד הפרסומים הללו, החליט המבקש לרכוש כרטיס מנוי בתוכנית המנויים של המשיבה, מתוך תקווה כי יזכה באחת מן המכוניות.

5.      לטענת המשיב הובהר לו באופן ברור על ידי נציגת המכירות עימה שוחח כי הוא רשאי לבטל את המנוי בחלוף שלושה חודשים ממועד הרכישה ועל סמך דבריה אלה, רכש המבקש ביום 26.08.2004, מנוי בתוכנית המנויים של המשיבה.

6.      ואכן, ביום 05.12.2004, בחלוף שלושה חודשים ממועד הרכישה פנה המבקש למשיבה בבקשה לבטל את המנוי שברשותו.

7.      המבקש טוען כי משקיבל את פירוט חיובי כרטיס האשראי שלו לחודש דצמבר 2004, הופתע לגלות כי על אף שביטל את מינויו ביום 05.12.2004 - היינו לאחר שנערכה הגרלה אחת בלבד בחודש דצמבר - חויב על ידי המשיבה בתשלום עבור כל הגרלות חודש דצמבר 2004.

8.      לטענת המבקש אין מדובר בטעות אקראית או ברשלנות, אלא בהטעיה שיטתית וקונסיסטנטית של המשיבה, שעיקרה צירוף לקוחות לתוכנית המנויים מבלי ליידעם מראש כי ביטול התוכנית יגרום תשלום עבור הגרלות שיתקיימו בחודש הקלנדארי שלאחר הודעת הביטול.

9.      לאור האמור לעיל המבקש פונה לביהמ"ש בטענה כי זכאי הוא שתביעתו תאושר בתובענה ייצוגית בשם קבוצה גדולה של אנשים, כ- 700,000 איש ואישה, שנפגעו לטענתו אף הם מהתנהלותה זו של המשיבה.

תביעה ייצוגית - האומנם?

10.  המבקש סומך את בקשתו בהוראותיו של סעיף 35א שבפרק ו'1, לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981(להלן: "החוק") - המסדיר את סוגיית התובענה הייצוגית בחוק.

11.   ביום 01.03.2006 התקבל בכנסת תיקון תשס"ו(3) [ס"ח 2054 (מיום 12/03/06), עמ' 279]המבטל את פרק ו'1 לחוק, לרבות סעיף 35א. כמו-כן התקבל באותו יום חוק תובענות ייצוגיות, התשמ"ו-2006(להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"). סעיף 33 לחוק תובענות ייצוגיות("תיקון חוק הגנת הצרכן - מס' 11"), קובע אף הוא כי פרק ו'1 לחוק הגנת הצרכן בטל.

12.  במקרה דנן, בש"א 10932/05נפתחה ב- 10.05.2005, קרי כעשרה חודשים לפני ביטול פרק ו'1 לחוק הגנת הצרכן ואף כעשרה חודשים לפני מועד חקיקתו של חוק תובענות ייצוגיות. לפיכך, בבואו של בית המשפט לדון בבקשה דנן עליו ראשית לבחון מהו הדין שיש להחילו על נסיבות המקרה: חוק הגנת הצרכן או שמא חוק תובענות ייצוגיות?

13.  תשובה לשאלה זו ניתנה על ידי המחוקק בסעיף 45(ב) לחוק תובענות ייצוגיות הקובע כי: "הוראות לפי חוק זה...יחולו גם על בקשות לאישור תובענה ייצוגית ועל תובענות ייצוגיות, אשר היו תלויות ועומדות לפני בית המשפט ביום פרסומו של חוק זה".

14.  ודומה כי אין ספקות ונהיר, סעיף החוק מצביע בבירור כי החוק הרלוונטי לעניין בקשה זו יהא החוק החדש, קרי: חוק תובענות ייצוגיות.

15.  הטענות המשפטיות של הצדדים מבוססות על הדין הישן שמקורו בחוק הגנת הצרכן. ברי, שהצדדים שהגישו את כתבי טענותיהם בשנת 2005 לא יכלו כמובן לשער כי חקיקת החוק החדש תשמוט את הקרקע תחת טיעוניהם המשפטיים. ומנגד, דיון בבקשה אשר מבוססת על חוק הגנת הצרכן יהווה סתירה מפורשת להוראות חוק תובענות ייצוגיות.

16.  לאחר חקיקתו של חוק תובענות ייצוגיות קבע בית המשפט העליון בשורה של החלטות, כי מן הראוי להעניק לצדדים אפשרות לתקן את כתבי טענותיהם באופן אשר יתיישב עם כניסתו לתוקף של חוק תובענות ייצוגיות.(ראו: רע"א 779/06 קיטאל החזקות ופיתוח בינלאומי בע"מ נ' שאול ממן; רע"א 11051/05 בזק החברה  הישראלית לתקשורת בע"מ נ' אהוד שפירא3097; רע"א 1074/04 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' דוד שגב; רע"א 5337/03 ניר שיתופי - אגודה ארצית שיתופית להתיישבות עובדים עבריים בישראל בע"מ נ' חיים רזניק; רע"א 7139/01 שניאורסון נ' לשכת עורכי הדין; רע"א 8200/99 המאגר הישראלי לבטוח רכב נ' אוטו-קט          (1992))

לסיכום: