לפניי שתי
בקשות לביטול עיקול- בש"א 13374/08 הוגשה מטעם הנתבעים 1 ו-2 ובש"א 13620/08 הוגשה מטעם הנתבע 3.
התביעה, שהוגשה בסדר דין מקוצר, נסבה על שני רכיבים-
(א) חובה של הנתבעת 1 כלפי התובע, המסתכם ב-11,336,952 ש"ח לו ערבים הנתבעים 2 ו-3, שעל פי הנטען בתביעה, הם המנהלים ובעלי השליטה בנתבעת 1;
(ב) חובותיו של הנתבע 2 בחשבון הבנק שניהל אצל התובע, המסתכמים ב-4,312,358 ש"ח .
בבש"א 11359/08 עתר התובע למתן צו עיקול זמני על כל הכספים, הזכויות והמניות השייכים השייכים לנתבעים, ומצויים אצל שורה ארוכה של מחזיקים, וזאת עד לסכום של 15,649,310 ש"ח כלפי הנתבע 2 ועד לסכום של 11,336,952 ש"ח כלפי הנתבעים 1 ו-3, לשם הבטחת ביצועו של פסק הדין, ככל שיינתן לטובתו.
הבקשה נתמכה בתצהירו של מר עידן שפירא, בעל תפקיד ראש ענף בסניף מרכזי תל אביב של התובע. במסגרת התצהיר, חזר מר שפירא ופירט את הטענות העובדתיות שבתביעה, לעניין חיוביהם של הנתבעים. בנוסף, טען מר שפירא כי מתקיים בענייננו יסוד ההכבדה על ביצוע פסק הדין (תקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), וזאת לאור מספר עובדות-
(א) הנתבע 2 הוא בעל השליטה על מארג של אחזקות בחברות שונות, בשרשור, חלקן הגדול באמצעות חברות זרות או באמצעות חברה פרטית כלשהי, המצויה בשליטתו, ושזהותה עלומה במרבית המקרים.
(ב) לנתבעים נגישות מיידית לחשבונות בנק בחו"ל.
(ג) בבעלות הנתבעים 2 ו-3 נכסים מניבים בחו"ל, בהיקף של מיליוני יורו, ודווקא משום כך, לא ברור מדוע הנתבעים אינם פורעים חובות בהיקפים מצומצמים באופן יחסי להיקף המוצהר של נכסיהם.
(ד) התובע הפנה לידיעות עיתונאיות שונות, לפיהן הנתבעים (בייחוד הנתבע 2) נקלעו לבעיות עסקיות ולסכסוכים עסקיים (נספחים 1 ו-2 לתצהיר).
(ה) התובע טען, כי הנתבעים "נוקטים בטקטיקה של סחבת" (כהגדרתו) ומפרים התחייבויות להעברת כספים והענקת בטחונות להבטחת חיוביהם.
כל אחת משתי הבקשות לביטול העיקול שהוגשו, ככל בקשה אחרת לביטול עיקול, נסמכת על העמדה לפיה לא קיים חשש להכבדה עתידית על ביצוע פסק הדין, אין ראיות לכאוריות לקיומה של עילת תביעה, ומאזן הנוחות נוטה לטובת הנתבעים.
בהקשר זה, כידוע, נטל השכנוע מוטל על התובע-מבקש הביטול, ובהתחשב בחוקתיות זכות הקניין של הנתבע, יש לייחס חשיבות רבה לאיכותן וכמותן של הראיות המתיימרות לבסס את שלושת הרכיבים האמורים, שביסוד טיעוניו של מבקש העיקול (רע"א 5935/97
סיני נ' גלנץ, פ"ד נב(1) 193; ע"א (תל אביב-יפו) 3143/07
שיר משכנות וותיקים בע"מ ואח' נ' הליגה למניעת מחלות ריאה ת"א, תק-מח 2007(4) 5136 ; ע"א (תל אביב-יפו) 2629/07
רוזנברג נ' בנק דיסקונט סניף ראשי ת"א, תק-מח 2007(3) 14133).
בענייננו, התרשמתי כי הבקשה להטלת עיקול אינה נסמכת על נתונים ממשיים שיש בהם בכדי להצדיק את הותרתו על כנו, והמוצגים שהוגשו בחקירתם הנגדית של הנתבעים 2 ו-3, אינם משנים את תמונת המצב. מנגד, ישנם נתונים ראיתיים נגדיים (שצורפו כנספחים לבקשות לביטול עיקול והוצגו כמוצגים), ובמסגרת החקירה הנגדית, נאמרו דברים מסויימים המחלישים את החשש הנטען להכבדה על ביצוע פסק הדין, ככל שהתגבש מלכתחילה, וכן מטילים בספק את ערבותו של הנתבע 3 ואת נכונות סכומה הנוכחי של התביעה (אציין, כי מאחר שנטל השכנוע מוטל על התובע, אין משמעות ממשית לכך שלא צורף תצהיר לבקשת הנתבע 3, בש"א 13620/08).
הרציונל הרלוונטי לקריטריון החשש להכבדה על ביצוע פסק הדין, הוא מניעת שינוי מצבו של התובע לרעה, עד למועד מתן פסק הדין, ולכן יש לבחון האם בכוונתו של הנתבע להבריח את נכסיו או לעשות מעשה אחר שיש בו בכדי להכשיל את ביצוע פסק הדין. שיקול נוסף עשוי להיות מצב כלכלי בלתי יציב של הנתבע, וזאת כאשר במסגרת התביעה, מבוקש לחייבו בסכום גבוה (רע"א 8420/96
מרגליות נ' בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא(3) 789; רע"א 903/06
דלק-חברת הדלק הישראלית נ' אטיאס, תק-על 2006(1) 1665; רע"א 9736/07
קראוס נ' הראל בית השקעות בע"מ, תק-על 2007(4) 4340).
ראשית, אני מסכים עם הנתבעים בכך, שעצם העובדה שהנתבעת 1 קשורה למארג שלם של חברות, חלקן חברות חוץ, אינו מבסס חשש להכבדה על ביצוע פסק הדין, אלא להפך, שכן במצב מעין זה, סביר להניח שהנתבעת 1 סולבנטית, בין אם מכח נכסים וזכויות שלה עצמה ובין אם מכח זכויותיה בחברות קשורות (תרשים המתאר את אופן האחזקות בחברות השונות צורף כנספח לסיכומי התובע). באופן דומה, גם נגישותם של הנתבעים לחשבונות בנק בחו"ל, ונכסיהם הרבים בחו"ל, אינם מגבשים חשש להכבדה.
מר שפירא הופנה לכך בחקירתו הנגדית-
"ש: ...אתה כותב גם לנתבעים, למשיבים, כן, יש נגישות לחשבונות זרים. נכון?
ת: כן.
ש: וזה עובדה שמדאיגה אותך לגבי הלקוחות שלך. זאת אומרת כל תושב חוץ שיש לו נגישות לחשבונות זה מדאיג אותך?
