החלטה בתיק א 160/98

1.         ב- 11.12.97 נפגע התובע, אורי צעיר, עובד טמבור (הנתבעת 4) בתאונת עבודה שארעה במפעלה של נתבעת זו.

            ב- 19.1.98 הגיש אורי תביעה זו לפיצויים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 (להלן - חוק הפיצויים). במשך הזמן תוקנה התביעה מספר פעמים, כשבמהלך סדרת התיקונים נוספה עילה חילופית על פי פקודת הנזיקין ונוספו כהנה וכהנה צדדים.

2.         עמדתו של התובע בתיקון האחרון של כתב התביעה, בו נכללו כבר חמישה נתבעים, היא כי הנתבע, בני אבו, הוא מי שנהג בזמנים הרלבנטיים מלגזה מס' רישוי 787336 וכי מגדל חב' לביטוח בע"מ היא מבטחת כלי זה.

            בכתב התביעה מצויין כי בעוד טמבור דיווחה על המלגזה הנ"ל ככלי הרכב שהיה מעורב בתאונה, הרי מגדל, נתבעת 2, דיווחה כי מלגזה אחרת, מס' רישוי 083917, היא המלגזה שהיתה מעורבת בתאונה וכי מלגזה זו מבוטחת על ידי חב' כלל חברה לבטוח בע"מ.

            בכתב התביעה נתבעת חב' כלל כנתבעת חליפית לנתבעת 2 (מגדל) לענין חבות ביטוחית של כלי הרכב המעורב ולחילופין כנתבעת על פי פקודת הנזיקין.

            בצד הנ"ל, טוען התובע בכתב התביעה כי בשלב הגשת כתב התביעה אין הוא יודע את מספרה של המלגזה המעורבת בתאונה.

            קרנית נתבעה למקרה שלמלגזה המעורבת לא היה ביטוח בר-תוקף על פי דין.

            בהודעת צד ג' של מגדל חב' לביטוח בע"מ כנגד טמבור טוענת מגדל כי היה ויקבע כי מדובר בתאונת דרכים שנגרמה עקב השימוש במלגזה שהיתה מבוטחת אצלה ו/או כי חבותה נובעת מכח הסכם הביטוח לפי הלכת חמאדה, סבורה מגדל כי על טמבור לפצותה ולשפותה שכן במצב זה אחראית טמבור לתאונה ולתוצאותיה מחמת רשלנותה ושליטתה בעבודת התובע.

            בהודעת צד ג' של קרנית כנגד בנימין אבו, טמבור ושי מגן-מלגזות בע"מ נטען לזכות חזרה כנגד אלה לשיפוייה כדי מלוא הנזקים בהם תחוייב קרנית, אם תחוייב.

            בהודעת צד ד' של בנימין אבו וטמבור כנגד שי מגן-מלגזות בע"מ ומגדל חב' לביטוח בע"מ נטען כי היה ויחוייבו לשפות את קרנית או לפצותה, הם זכאים לכך ששי מגן ומגדל ישפו ויפצו אותם.

            בהודעת צד ד' ששלחה שי מגן-מלגזות בע"מ כנגד זאב ורן מאור ומגדל חב' לביטוח בע"מ, טענה כי היה ותחוייב לפצות או לשפות את קרנית, תטען כי היא זכאית לכך שצדדי ד' ישפו ויפצו אותה בגין כל סכום שתחוייב לשלם לקרנית.

3.         לאור עקרון ייחוד העילה עליו מורה חוק הפיצויים יש להכריע תחילה בשאלת תחולת חוק זה על המקרה. משכך, הופרד הדיון בשאלת נסיבות ארוע התאונה ותחולת חוק הפיצויים, הצדדים הביאו ראיות בשאלה זו, סיכמו טענות, ועתה עלי לתת החלטתי.

4.         בישיבה שהתקיימה עוד ב- 31.1.99 הודיע ב"כ התובע כי לטענתו מדובר בעילה על פי חוק הפיצויים כאשר הטענה היא לתחולת החזקה המרבה של ניצול הכח המכני של הרכב (ע' 5 לישיבה זו).

            מעיון בסיכומי התובע מתברר כי אינו טוען עוד כי מדובר בתאונת דרכים אלא אוחז עתה בעמדה כי מדובר בתאונת עבודה שאינה תאונת דרכים.

            כל יתר הצדדים, למעט כלל חברה לביטוח בע"מ (בעילה שעל פי פקודת הנזיקין), מסכימים עם התובע כי לא מדובר בתאונת דרכים.

            כלל, בעילה על פי פקודת הנזיקין, והיא בלבד, סבורה כי מדובר בתאונת דרכים.

            אדון להלן בשאלת נסיבות הארוע ולאחר מכן בשאלה האם מדובר בתאונת דרכים על פי חוק הפיצויים.

5.         נסיבות האירוע

            כאמור, הארוע התרחש ב- 11.12.97, לפני קרוב ל - 8 שנים.