החלטה בתיק א 15994/08

1.         בפני בקשה לקבוע כי חוות הדעת הרפואיות, ובכלל זה חוות דעתו של מומחה בית המשפט, וכן הראיות אשר הוגשו ונשמעו במסגרת הליך קודם שהתנהל בין הצדדים בבית המשפט המחוזי בירושלים, במסגרת ת.א. 732/95, אשר נמחק מחמת אי הגשת סיכומים מטעם התובע, ישמשו כראיות בתביעה זו.

2.         עסקינן בתביעת התובע, יליד 1991, בגין רשלנות רפואית שגרמה לו לנזק בלידתו, בשל פרע-כתפיים. בהיותו כבן 4 שנים, הוגשה באמצעות הוריו תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים. מונה מומחה מטעם בית המשפט, נשמעו כל הראיות והתיק נקבע לסיכומים. לאחר שסיכומי התובע לא הוגשו במשך למעלה מ-20 חודשים, חרף ארכות שניתנו לו ע"י כב' השופט עדיאל, אשר דן בתיק, ניתן ביום 22.5.2000 פסק דין המוחק את התביעה.

3.         לטענת הנתבעת, אי העתרות לבקשתה תקנה יתרון בלתי הוגן לתובע, ויקפח את זכותה של הנתבעת, אשר לטענתה רכשה יתרון דיוני בהליך הקודם - שכן הראיות שהוגשו שם הטיבו עמה.

4.         הנתבעת מפנה לכך שמדובר בתביעה שהוגשה מחדש 8 שנים לאחר שנמחקה ו-17 שנים לאחר האירוע נשוא התביעה, ולנתבעת ייגרם נזק ראייתי כבד באם יהיה צורך לשמוע מחדש עדים פוטנציאליים. לטענתה, לא הייתה הצדקה לכך שהתובע לא המשיך בהליך הקודם עד תומו מחמת רצונו להמתין להתגבשות הנזק, שכן עפ"י חוות הדעת של המומחה בתחום הנוירולוגי מטעם בית המשפט, ד"ר להט - נזקו של התובע התגבש, היה קבוע ולא היה צפוי להשתנות לרעה אלא להשתפר.

5.         התובע תמה על עמדת הנתבעת. לטענתו, דווקא היה בכוונתו לסיים ההליכים שהתנהלו בפני בית המשפט המחוזי שבירושלים, והא ראיה, שהוגשה בקשה בהסכמה לביטול פסק הדין של המחיקה, ודווקא כב' השופט עדיאל סבר כי עדיף להמתין לגיבוש נזקו של התובע, בהגיעו לגיל 10-12, ומן הטעם הזה לא נעתר לבקשה ולא ביטל את פסק הדין המוחק התובענה, ואף לא הטיל הוצאות על התובע, הוצאות שמן הסתם היו מוטלות עליו לו סבר בית המשפט המחוזי כי יש טעם לפגם בהתנהגות התובע. המחיקה הייתה ביוזמת בית המשפט, ואין לחייב את התובע בגינה.

6.         באשר לשאלת הרשלנות, התובע סבור כי הראיות שהוגשו לבית המשפט המחוזי דווקא הוכיחו ללא צל של ספק רשלנותה של הנתבעת; יחד עם זאת, סבור ב"כ התובע כי מן הראוי שמותב זה ישמע את העדים ואת המומחים ויתרשם מהם בעצמו ולא מן הפרוטוקולים.

7.         דיון

            ניתן ללמוד גזירה שווה מן ההלכה שנפסקה לעניין הפסקת הליכים בתובענה [ראה: ע"א 302/83 חישולי הכרמל בע"מ נ' משה נסחלהטשוילי, פ"ד לט (2) 831].

גם מחיקת התובענה בשל נסיבות שהיו בשליטתו המלאה של התובע, קרי: בגין אי הגשת סיכומים מטעמו, אינה צריכה לשמש פתח לניצול לרעה של ההליך על ידו, ולגרום לקיפוח זכויותיו הדיוניות של בעל הדין שכנגד.

בשני נושאים יש לשמוע ראיות בתביעה כגון דא: בנושא הרשלנות ובנושא הנזק.

לעניין הרשלנות  - מאחר שהוגשו כבר ע"י הצדדים חוות דעת, ונשמעו חקירות, יש בפרק הזמן שחלף מאז מחיקת התובענה שהתנהלה בבית המשפט המחוזי בירושלים ועד להגשתה מחדש כאן, כדי להשפיע או לשנות את תוצאות ההליך ולנתבעת עלול להיגרם נזק ראייתי בשל הקושי להביא מחדש לעדות את הגורמים שהיו מעורבים בלידת התובע, וגם מטעמים של יעילות הדיון, תוך לקיחה בחשבון את העובדה שהתביעה נמחקה בשל מחדלי התובע, הנני מורה כי לא תותר הבאת ראיות נוספות מטעם הצדדים בשאלת האחריות, והראיות, העדויות וחוות הדעת שהובאו במסגרת ההליך הראשון בכל הקשור לשאלת האחריות, לרבות החקירות שנשמעו - ישמשו כראיות הצדדים בהליך שבפני.

8.         נושא הנזק מורכב יותר - מה גם שמדובר בקטין שגדילתו לא הסתיימה במועד שמיעת הראיות בהליך הראשון, וגם בית המשפט סבר שמוטב להמתין להתגבשות הנזק.

            בנושא הנזק בלבד, אתיר הבאת ראיות, שכן פסק הדין צריך להתבסס על מצבו העדכני של הניזוק, ואין להסתמך על מצב שהיה קיים למעלה מ-8 שנים לפני שהוגשה התובענה.

            הנני סבורה כי דרך זו של ניהול הדיון בתביעה זו לא תקפח מי מן הצדדים ופסק הדין יוכל להינתן על יסודות מוצקים ככל האפשר.

אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים עותק מן ההחלטה.

ניתנה היום, ד' באלול, תשס"ח (4 בספטמבר 2008), בהעדר הצדדים