בפני שתי בקשות: האחת להורות על ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד והשניה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל שנפתחו בעקבות פסק הדין, וזאת עד למתן החלטה.
עובדות
1. ביום 22.4.2004 ניתן כנגד המבקש פסק דין בהיעדר הגנה ונחתמה פסיקתא.
ביום 6.6.2005 הוגשה כנגד המבקש בקשה לביצוע פסק דין בלשכת ההוצל"פ בתל אביב.
ביום 8.8.2005 הוגשו לבית משפט שתי הבקשות דנן, שעניינן בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר ובקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ.
טענות המבקש
2. טוען המבקש כי רק לאחר שנמסרה לידיו הבקשה לביצוע פסק הדין בלשכת ההוצל"פ, הודע לו כי הוגש כתב תביעה נגדו ואף ניתן פסק דין בהיעדר כתב הגנה וכי לא נמסר לידיו כתב התביעה, זאת משום שהכתובת המופיעה על כתב התביעה, היא כתובת עסקו ולא כתובת מגוריו. לדבריו מסירת כתבי בית דין במקום עסקו אינה מסירה כדין ועל כן יש להורות על ביטול פסק הדין ועיכוב הליכי ההוצאה לפועל.
לגבי כתב התביעה טוען המבקש כי היא אינו מגלה עילת תביעה כנגדו, ומטעם זה יש להורות על ביטול פסק הדין כנגדו.
טענות המשיבה
3. המשיבה טוענת כי כתב התביעה נמסר במקום עסקו של המבקש על ידי עורך דין אלפסי ביום 19.6.2003, כאשר המבקש נכח במקום וסירב לחתום על אישור המסירה. עוד טוענת המשיבה כי המבקש התעלם לחלוטין מכל המסמכים שהוגשו לו, לא התגונן, לא הגיש תגובה לבקשה לצו מניעה ולא התייצב לדיון בצו המניעה זמני שנקבע. מאחר שלא הוגש כתב הגנה על ידי המבקש הוגשה ביום 16.3.2004 בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה. לבקשה צורף תצהיר עו"ד אלפסי מבצע המסירה.
טענת המבקש כי ההמצאה לא נעשתה בביתו כי אם במקום עסקו דינה להידחות שכן לא חלה חובה להמצאת כתבי בי דין לכתובת זו או אחרת. התובענה כנגד המבקש עניינה מכירת מוטות מפרים לדגלים אשר שווקו מבית העסק.
דיון
4. פסק דין שניתן בהיעדר הגנה מסיים תובענה ויוצר ציפיה בקרב התובע, כי ההליך הסתיים ולא יוטרד עוד בגינו, לאחר שניתן פסק דין המהווה החלטה סופית בתיק. יחד עם זאת, דרכו של צד לבקש ביטול החלטה שניתנה בהיעדרו קבועה בסעיף 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"), המכיר באפשרות לביטול פסק דין שניתן בהיעדר וזו לשונו:
"201. ביטול החלטה על פי צד אחד
ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה;החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם."
בפסיקה נמצא כי לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד קיימות שתי עילות: האחת, ביטול מתוך חובת צדק והשנייה ביטול מכוח שיקול דעתו של בית המשפט. מקורה של הלכה זו בהשקפה לפיה בעל דין זכאי לקיום הליכים מקדמיים תקינים, עובר למתן פסק דין בעניינו. יפים לעניין זה דברי כב' השופט מצא בע"א 5000/92,
יהושוע בן ציון נ' אוריאל גורני ואח', פ"ד מח(1) 836:
"שתיים הן, כידוע, העילות האפשריות לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד: ביטול מתוךחובת הצדק וביטול מכוח שיקול דעתו של בית המשפט. מקום בו החליט בית המשפט בהיעדרו של מבקש הביטול אף שלא היה רשאי להחליט בהיעדרו, כגון שהמבקש לא הוזמן, קמה למבקש עילת ביטול מתוך חובת הצדק. הפגם שנפל בהליך, בשל מתן ההחלטה במעמד צד אחד, מהווה עילה מספקת לביטול ההחלטה; ובכגון דא אין בית המשפט רשאי לשקול אם ההחלטה שניתנה הינה נכונה לגופו של עניין, אם לאו...שונים פני הדברים מקום שבית המשפט מתבקש לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד, אף שבעצם קיום הדיון בהיעדרו של המבקש לא נפל פגם, כגון שהמבקש לא התייצב לדיון אף שהוזמן. במקרה כגון זה נתון דבר הביטול לשיקול דעתו של בית המשפט; ובבואו להפעיל שיקול דעתו, אם להיענות לבקשת הביטול אם לאו, יבדוק בית השמפט וישקול, לא רק אם יש בפי המבקש טעם להצדקת היעדרותו מן הדיון שהתקיים, אלא גם - ובעיקר - אם, לגופו של עניין, עשוי הביטול להצמיח לו תועלת; לאמור, אם שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת אכן עשויה להביא את בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה..."
5. הלכה היא כי מקום שניתן פסק דין במעמד צד אחד, ופסק הדין פגום בשל פגם הנובע מהיעדר המצאה כדין למבקש, יבוטל פסק הדין מחובת צדק, בלי להתייחס כלל למשקלן של הטענות ולסיכויי ההצלחה בתביעה. עצם קיומו של פגם במתן פסק הדין, משמש עילה לביטול ההחלטה. אם ניתן פסק הדין בהיעדרו של המבקש, משום שזה לא הוזמן כדין או שלא נתקיימה מסירה כדין. ראה ע"א 64/53,
כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395:
"פסק דין אשר ניתן שלא כהלכה...רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק
Ex Debito Justitiae
פסק דין כזה פגום הנהו, ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין, שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא ינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה".
(כן ראה לעניין זה בר"ע 2411/02,
בנק לאומי לישראל נ' רינה מיכאלי, תק-מח 2003(2) 14605 וכן ספרו של אורי גורן,
סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 282).
שונים הם פני הדברים, כאשר מבוקש מבית המשפט לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד כאשר המבקש הוזמן ולא התייצב לדיון. בסיטואציה זו מסור שיקול הדעת אם לבטל את פסק הדין אם לאו לבית המשפט. בהפעלת שיקול דעת זה יבחנו לא רק סיבת היעדרותו של המבקש מהדיון והנסיבות לה, אלא גם ובעיקר יבחנו סיכויי הצלחת המבקש בתיק. אם יבוטל פסק הדין. בכל מקרה, נקודת המוצא היא ההכרה החוקתית בדבר זכות הגישה לערכאות וזכותו של פרט כי יתקיים דיון לגופו של עניין בעניינו. בצד המשקל שיתן בית המשפט לזכות הגישה לערכאות, עליו לבחון האם יש ממשות עניינית בביטול פסק הדין ובבירור התובענה נגדו בהתייחס להגנתו. (ראה לעניין זה רע"א 8292/00,
גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון ואח', תק-על 2001 (1) 1121).
מן הכלל אל הפרט