בש"א, א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
15729-08,157263-08
08/04/2008
|
בפני השופט:
עידית ברקוביץ'
|
| - נגד - |
התובע:
דרוקר אריק
עו"ד בלש יוחנן
|
הנתבע:
בן דוד צביה
עו"ד טראוב רון
|
| החלטה |
בפניי בקשת רשות להגן המתייחסת לתביעת פינוי ותביעה כספית על סך 21,748 ש"ח.
המשיבה היא הבעלים של דירה ברח' טולדנו 4, תל אביב (להלן
:"הדירה")
.
ביום 07.02.03 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות (להלן: "
הסכם השכירות"). בהמשך, נחתמו הסכמים נוספים כאשר ההסכם האחרון שנחתם הוא מיום 16.08.06 (להלן: "
הסכם ההארכה"). בהתאם להסכם ההארכה, תקופת השכירות היא עד ליום 30.07.07.
טענות המשיבה
המשיבה הסכימה להאריך את תקופת השכירות עד ליום 30.09.07 בכפוף לתנאים שהציבה ואולם, המבקש לא קיבל את התנאים, כך שתקופת השכירות תמה ביום 30.07.07.
על כן, על המבקש לפנות את הדירה ולשלם 60$ בגין כל יום איחור בפינוי הדירה מיום 30.07.07 ועד הפינוי בפועל. (סע' 18 להסכם השכירות).
טענות המבקש
המשיבה נתנה הסכמתה להארכת תקופת השכירות לשנה נוספת מיום 31.07.07, כאשר הסכמה זו ניתנה בעל פה בחודש יולי 2007 בעת שביקר המבקש בביתה של המשיבה.
המשיבה הציעה לחדש את הסכם השכירות כנגד תשלום שכ"ד בסך 1100 $, המבקש קיבל את ההצעה ובכך נכרת הסכם חדש בין הצדדים.
המסגרת המשפטית
ההלכה היא שבבחינת בקשת הרשות להגן, מספיקה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי, ואין צורך לפסוק בדבר טיב הזכויות והטענות לגופן. המבקש אינו נדרש להוכיח את גרסתו אלא רק להראות הגנה אפשרית. ביהמ"ש אינו בוחן שאלות של מהימנות אלא עורך בחינה ראשונית של העניין.
דלתות ביהמ"ש תפתחנה, אם התצהיר על פניו, בשילוב עם החקירה הנגדית (ככל שהתקיימה), מגלה טענה, שאם תוכח במשפט תהווה הגנה מפני התביעה.
ויודגש: אין צורך להגיע למסקנה שיש למבקש סיכוי טוב בהגנתו, ודי במסקנה שאם תתקבל גרסת המבקש כמהימנה, אזי יש לו סיכוי כלשהו להצלחה. כל זאת בכפוף לכך שהחומר המצוי בפני ביהמ"ש, לרבות במסמכים או בחקירה הנגדית, אינו מפריך את טענות המבקש.
בשלב זה של הדיון, אין המבקש נדרש להוכיח את טענותיו ועל כן אין רלוונטיות לשאלה כיצד יעלה בידיו להוכיחן. מטעם זה, אין למנוע מהמבקש להעלות טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב.
הבקשה תידחה כאשר אין ספק בכך שאין למבקש כל הגנה, כאשר הגנתו מתבררת כהגנת בדים ולא התעוררה כל נקודה הגיונית שמעלה הגנה כנגד התביעה (ראה: ע.א. 102/83 ל.ג. ל כרמיאל נגד בנק לאומי פד"י מ"א 1253, וכן ע.א. 105/89 קו אופ אבן יהודה נ' בנק הפועלים פד"י מה (3) 585.
ומן הדין אל הנדון
טענת המבקש לפיה הוארכה תקופת השכירות בהסכמה שבעל פה, במהלך פגישה בחודש יולי 2007, לא נסתרה ודי בכך לצורך ההליך הנוכחי. כאמור, בשלב זה, לא נבחנת השאלה כיצד יעלה בידי המבקש להוכיח את טענתו ודי בכך שהטענה הועלתה ולא התגלתה כטענת בדים.
ואולם, גם בהנחה שתתקבל גירסת המבקש לעניין הסכמה בעל פה להארכת תקופת השכירות, עדיין עומדת בפניו משוכה נוספת:
אין חולק כי ביום 06.09.07 שלחה המשיבה למבקש מכתב על פיו הוא נדרש לפנות את הדירה בתוך 60 יום ממועד הדרישה, דהיינו עד ליום 05.11.07.
מכתב זה, נשלח מכח סע' 4 להסכם ההארכה מיום 16.08.06 הקובע:
"בתקופת השכירות הנוספת נשוא הסכם זה, תהא המשכירה רשאית להודיע לשוכר על סיום השכירות וזאת בהתראה של 60 יום מראש ובכתב. הודיעה המשכירה לשוכר על סיום השכירות, יפנה השוכר את המושכר בתוך 60 יום." (להלן:
"סעיף 4")
מכאן, שאף אם תתקבל עמדת המבקש בדבר הסכמה בעל פה להארכת תקופת השכירות עד יולי 2008, הרי משעשתה המשיבה שימוש בזכותה על פי סעיף זה, לכאורה היה מחובתו של המבקש לפנות את הדירה בתוך 60 יום ממועד הדרישה, דהיינו עד ליום 05.11.07.