בפניי בקשה מטעם הנתבעים (להלן: "
המבקשים") להורות על דחיית התביעה כנגדם, בהתאם לתקנה 101(3) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.
לטענת המבקשים הואיל והמשיבה לא הגישה תצהירים מטעמה במועד ואין בפני ביהמ"ש ראיות כלשהן מטעם התביעה, הרי שיש לדחות את התביעה בתיק הנדון.
התובעת (להלן: "
המשיבה") מתנגדת לדחיית התביעה ומבקשת מביהמ"ש לאפשר לה להגיש את תצהיריה.
ביום 17.8.04 אישרתי הסדר דיוני בין הצדדים, לפיו היה על המשיבה להגיש תצהיריה עד ליום 30.10.04.
ביום 2.3.05 דחיתי את בקשת המשיבה להארכת המועד להגשת תצהירים מטעמה.
תצהירי העדות מטעם המשיבה הוגשו ביום 28.3.2005.
דיון
תקנה 528 לתקסד"א קובעת:
"מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה;נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו."
המועד להגשת תצהירים אינו מועד שנקבע בחיקוק וככזה לא מוטלת על המשיבה החובה להצביע על "טעם מיוחד". יחד עם זאת, "גם מקום שהמבקש אינו חייב להראות טעם מיוחד כדי לזכות בהארכת מועד, לא יאריך בית המשפט את המועד כדבר שבשיגרה, שכן בשיקול דעתו לא ישתמש לטובת המבקש אלא אם הראה צידוק לכך" (י' זוסמן,
סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, בעמ' 888).
במקרה שבפנינו הוגשו תצהירי העדות הראשית מטעם המשיבה באיחור, לאחר שנדחתה על-ידי בקשה להארכת מועד מטעמה.
לאור זאת, טוענים המבקשים כי יש לדחות את התביעה.
נראה לי כי, בענייננו, יש ללמוד גזירה שווה מהגשת כתב הגנה לתיק בית המשפט באיחור. השופט ברק (כתוארו אז) בע"א 519/82,
פקיד שומה ת"א 4 נ' נחושתן, פ"ד לט(3) 240, התייחס לשאלה זו ופסק כך (שם, בעמ' 242):
"הלכה פסוקה היא, כי בהליך, המתנהל על פי תקנות סדר הדין האזרחי, אין להתעלם מכתב הגנה שהוגש באיחור, ואין להתייחס אליו כלא היה, על כן, אין התובע זכאי בנסיבות אלה לפסק דין בהעדר הגנה... בנתחנו את ההלכה האמורה - עמדנו על כך כי 'בסיסה העיוני של ההלכה זו אינו נקי מספקות', שכן ניתן לומר שאין לקיים את הוראות תקנות סדר הדין האזרחי."
יפים לכאן גם דברי המשנה לנשיא ש' לוין, שנאמרו בסוגיה דיונית שונה, אך הרעיון שביסודם הולם היטב גם את סוגייתנו:
"ההתייחסות של סדרי הדין למי שסוטה מהוראותיהם, עשויה להיות פועל יוצא מאיזון של אינטרסים שעל בית המשפט להפעילו במקרים רבים. בכך אין סדרי הדין שונים מהדין המהותי. אכן בצד הוראות טכניות שונות כולל
הדין הוראות דיוניות המגשימות מדיניות, ואי אפשר להכריע
בשאלה
פלונית העומדת על הפרק כל עוד לא נתלבן הרעיון העומד מאחורי ההוראה. אכן, לפי תקנה 91 (א) רשאי בית המשפט להורות על מחיקת כתב טענות שלא קוימו לגביו הוראות התקנות, אך העניין מסור לשיקול דעתו. כך, למשל, נדרש 'טעם מיוחד' להארכת מועד להגשת ערעור לאו דווקא משום שסדרי הדין מכוונים 'להעניש' את מי שמפר את כלליהם, אלא משום
שה'טעם המיוחד' משמש נקודת איזון ראויה בין אינטרס ה'חסינות' מפני
המשכת ההליכים לאחר עבור המועד החוקי להגשת הערעור העומד לזכות המשיב כאשר מועד הערעור כבר חלף, לבין האינטרס של מבקש ההארכה, היכול להראות שיש בידו עילת השגה טובה על פסק הדין, שעניינו יתברר. אינטרס אחר בשמירת המועדים שנקבעו בתקנות היא תקנת הציבור, המעוניין בבירור מהיר ויעיל של ההליכים התלויים בבית המשפט"(ע"א 3857/96,
יוסף שגיא נ' תעשיות רוגוזין
בע"מ, פ"ד נב(2), 706)
שוכנעתי כי האיחור בהגשת התצהירים מטעם המשיבה לא נבע מזלזול בהליכי משפט או בסדרי הדין או מהתעלמות מהם (ראה: בש"א 83/03,
תדיראן קשר בע"מ נ' ים הוד שלמה, תק-אר 2003(1), 2133, עמ' 2134)
אני סבורה כי במקרה זה ניתן לאזן את אינטרס הצדדים על-ידי הטלת הוצאות על המשיבה לטובת המבקשת וכי דחיית התביעה, בענייננו, אינה תוצאה מידתית (בר"ע (באר-שבע) 655/02,
תשובה משה נ' בנק לאומי לישראל, תק-מח 2002(3), 1861, בעמ' 1862)
אציין, כי ביום 29.3.05 הוגשה מטעם המבקשים בקשה למתן החלטה בבקשה זו, לפי הנטען, בשל העדר תגובה מטעם המשיבה לבקשה.