החלטה בתיק א 150114/02

בפני תביעה ע"ס  6,153 ש"ח, שעניינה חוב עבור שרות שניתן ע"י התובעת, חברה העוסקת בין היתר באיתור רכבים גנובים, לבין הנתבעת, אשר לא שכרה את שירותי התובעת ,שרכבה הגנוב אותר ע"י האחרונה.

טענות הצדדים

טענות התובעת

התובעת הינה חברה העוסקת באיתור רכבים גנובים, עבור חברות ביטוח, מוסדות וגורמים פרטיים. פעילותה של התובעת מתבצעת באמצעות עובדים וסיירים הפרושים ברחבי הארץ במוקדי גניבות מועדים, לרבות באמצעות טיסות סיור ייעודיות המתבצעות בנתיבי הברחת רחבים ובמקומות בהם מפרקים רכבים גנובים ("משחטות" רכב).

הנתבעת היתה בזמנים הרלוונטיים לתביעה הבעלים של רכב מדגם הונדה סיוויק, מס' רישוי  08-325-93 (להלן: "הרכב").

במסגרת פעילותה השוטפת לאיתור רכבים גנובים, עורכת התובעת מעת לעת פעולות יזומות, בידיעת משטרת ישראל ובשיתוף איתה. פעולות אלה כרוכות בהוצאות כספיות ניכרות. ביום 3.7.01 במסגרת פעילותה המבצעית של התובעת איתרה התובעת הרכב   לאחר שזה נגנב  זמן מה קודם לכן. הודעה על איתור ותפיסת הרכב נמסרה למשטרת ישראל.

לטענת התובעת אלמלא אותר רכב הנתבעת על ידה והושב לבעליו, היה גורלו נגזר לאובדן, ולפיכך אין מחלוקת כי פעולותיה של התובעת מנעו את אובדנו המוחלט של הרכב, וחסכו הוצאות כספיות לנתבעת. שכן אלמלא השבתו של הרכב לנתבעת ע"י התובעת, היה נגרם לה נזק כספי כשווי הרכב.

אי לכך, על הנתבעת לשלם לתובעת את סכום התביעה - על פי מחירון התובעת 10% מערך הרכב, בהתאם לחוק עשיית עושר ולא במשפט התשל"ט-1979 ו/או לפי חוק השבת אבידה התשל"ג- 1973 בתוספת הפרשי הצמדה כחוק, ממועד איתור הרכב ועד מועד התשלום בפועל.

לטענת התובעת התמלאו התנאים שנקבעו בהלכה הפסוקה על פי חוק עשיית עושר ולא במשפט: הנתבעת התעשרה שלא כדין מפעולות התובעת. בעת איתור הרכב לא היה באפשרותה של התובעת להתקשר עם הנתבעת על מנת לקבל את אישורה ולפעול מטעמה, ואין כל ספק כי לו נשאלה הנתבעת עובר לאיתור הרכב היתה נותנת את הסכמתה לאיתורו תמורת תשלום. אלמלא איתרה התובעת את הרכב ודווחה על מיקומו לרשויות, גורלו של הרכב היה נגזר לאבדון, לפיכך מנעה התובעת אובדן מוחלט של הרכב, וחסכה כסף רב לנתבעת. הואיל והתובעת לא התכוונה לפעול ללא תשלום היא זכאית לשכר ראוי בגין פעולותיה.

לחילופין טוענת התובעת כי יש לראות במקרה דנא קיומו של הסכם מכללא בין התובעת לבין הנתבעת לפיו במידה ולאור פעולותיה של התובעת יושב לידי הנתבעת רכבה שנגנב ממנה, תהיה זכאית התובעת לתשלום בגין פעולותיה וזאת עפ"י מחירון החברה שהוא 10% מערך הרכב. התובעת טוענת כי סירוב הנתבעת לשלם לתובעת נגוע בחוסר תום לב, כך גם הטענה כי שירותי התובעת לא נתבקשו על ידה.

לפיכך עותרת התובעת לחייב את הנתבעת   לשלם לה שכר טרחה בגין איתור הרכב, על פי המחירון בתוספת הפרשי הצמדה, סה"כ 6,154 ש"ח. 

טענות הנתבעת

הנתבעת טוענת כי ביום 16/5/01 הוצא בעניינה צו כינוס, וביום 19/12/01 הוכרזה כפושטת רגל. הליכי פשיטת הרגל נמצאים בעיצומם. לפי סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] תש"מ-1980 נקבע כי משניתן צו כינוס, ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית המשפט.

צו הכינוס הוצא כנגד הגברת כהן ביום 16/5/01, התביעה דנן הוגשה לאחר מועד מתן צו הכינוס בעניינה. לטענת הנתבעת לא ניתן אישור לנקוט בהליכים נגדה בעודה תחת צו כינוס.

לגופו של עניין טוענת הנתבעת כי מעולם לא פנתה לחברת "גלגלים 2000" על מנת לשכור את שירותיה. כן טוענת הנתבעת כי למיטב זיכרונה לא פנתה אליה התובעת בדרישת תשלום כלשהי, והדרישה הראשונה שקיבלה היתה אזהרה על פי סעיף 7(א) לחוק ההוצאה לפועל  התשכ"ז-1967.

ההליכים בתיק

התיק הועבר לטיפולו של מותב זה על ידי המזכירות. בישיבה מקדמית שנערכה ונוכח טענות הצדדים הורתי להם להגיש סיכומים בשאלה המשפטית  - האם לאור העובדה שניתן צו כינוס כנגד הנתבעת ניתן היה להגיש נגדה את התביעה דנן.  ב"כ הנתבעת ביקש בסיכומיו לקבל את טענת הנתבעת ולעכב את ההליכים.

לאחר שהתקבלו סיכומי הצדדים ועובר לכתיבת ההחלטה ומעיון נוסף בתיק עלו העובדות הבאות:

התביעה הוגשה ביום 1/1/02